וואנשוט הילור

אני יודעת שזה נגמר אבל חברה שלי כתבה את זה ומצאתי את זה אצלה בחדר ואמרתי לה שאני חייבת לפרסם את זה אז מקווה שתהנו…

הכאבת לי, הכאבת לי כמו שמעולם לא הכאיבו לי! אתה הבטחת! וקיימת … לרוב הזמן….
אתה עשית את זה מבלי לחשוב מה יכול לקרות, אתה פגעת בחברים שלך ובי!
אני האמנתי שתישאר לעד ותמיד תהיה כמו שאתה! אבל לא! אתה היית חייב לנסות לראות איך זה להכאיב לי, לחברים שלך, לבוס שלך, לכולם!
כשראיתי בפעם הראשונה את הדבר שהרס את חיי, ידעתי שיש בזה משהו לא אמין, שדווקא אתה? אתה מכולם!?! לא היית עושה את זה סתם!
כמה פעמים אמרת שלא תכאיב, והכאבת, כמה פעמים אמרת שלא תעשה את זה, ועשית כמה פעמים אמרת אני שלך, ובסוף אתה שלה…
אמרו לי הזמן הוא המרפה הכי טוב. אבל נראה לי שאצלי זה מחמיר!
מידי פעם אני שוכחת ואז מגיע יום שזה תופס אותי ולא נותן לעזוב!!
אמרתי לעצמי באותו הזמן, מתישהו זה יחלוף זה לא יחזיק למצח, זה לא ישאר…
וצדקתי! אבל משהו….משהו עדין חסר, אולי האמונה בך, ששוב שלא תפגע בי, או אולי הפחד שתחזור אליה. אני כבר לא יודעת אבל אני מפחדת.
עבר הרבה זמן מאז וכבר נפרדתם, הייתי שמחה אבל הבנתי מה קרה, והבנתי שצדקתי מההתחלה לגבי התחושות שלי ! היו לי מעידות, נכון, אבל צדקתי! ולא התייאשתי! לא ממך!!!
אבל בסופו של דבר הבנתי שגם באמת עשית את זה סתם! לך לא יצא מזה כלום! רק פגעת והכאבת. הרבה זמן שאני חושבת על זה.. אבל אני לא מצליחה להרפות, האמונה בך נשברה לרסיסים בתוך הלב שלי שכבר התפוצץ מזעם עצב וכאב.. אבל, אבל זה לא משנה יותר כי את האמונה לקחת ואת הפחד הכנסת!