וואנשוט דיאנה & הארי מוקדש לאליאנה

וואנשוט דיאנה & הארי:
"אני אוהב אותה." אמר הארי לחבריו.
"את מי?" הם שאלו אותו.
"את דיאנה." הוא אמר.
"את דיאנה?" הם שאלו בלעג.
"כן, אותה. מה הבעיה?" הוא שאל ונהיה עצבני.
"חוץ מזה שהיא חנונית מעצבנת. שום דבר." הם אמרו.
"היא בחורה נחמדה." הוא אמר. הם צחקו והוא גלגל את עיניו.
"אז למה אתה לא נחמד אליה?" אחד מהם שאל. ג'יימס, זה היה ג'יימס ששאל.
"ג'יימס תבין, אם אני אהיה נחמד אליה היא לא תשים לב אליי. אני רוצה צומת לב ממנה וזו דרך טובה." אמר הארי מסביר לג'יימס למה הוא לא נחמד אל מי שהוא אוהב, דיאנה ג'קסון.
"אבל אם אתה לא תהיה נחמד אליה היא תשנא אותך." אמר ג'יימס להארי.
"איך אפשר לשנוא את זה?" שאל הארי והצביע על עצמו. הארי הוא מלך הכיתה, בעיניי דיאנה הוא נער שחצן, אגואיסט, רשע ואידיוט אחד גדול אבל להארי לא היו את אף את מהתכונות שדיאנה חשבה עליו. אוקיי הוא היה אידיוט גדול אבל חוץ מזה אף תכונה.
"אי אפשר," אמר ג'יימס לא רוצה להסתבך עם הארי. הארי הוא מלך הכיתה וכל מי שהיה ב"חבר'ה של הארי" היה בעל מזל רב. כל מי שהיה ב"חבר'ה של הארי" לא רצה לעצבן את הארי כי אז הארי יוציא אותו משם, ליתר דיוק יעיף אותו על טיל משם.
"נכון אי אפשר." התחנפו כל חבריו של הארי.
"אני הולך," אמר הארי. הוא הלך לדיאנה כדי להשיג עוד צומת לב. ברגע שדיאנה ראתה אותו היא החלה לחוש אימה. היא ניסתה להתרחק ממנו אבל הוא השיג אותה.
"אז חנונית, מה נשמע היום?" הוא שאל.
"הכל בסדר," היא אמרה מפוחדת. הארי שמע את הפחד בקולה.
"היום שלך לא ישאר בסדר לזמן רב." אמר הארי וראה עצב בעיניה של דיאנה. הוא שיער שזה בגלל שהוא מתעלל בה אך הוא רוצה ממנה צומת לב.
"אני יודעת." היא אמרה.
"יופי שאת יודעת." הוא אמר והלך לכיתתו. הוא לא גאה בעצמו על מעשיו ועל הסבל שהוא גורם לדיאנה אבל הוא יודע שאם הוא לא היה עושה זאת היא לא הייתה שמה לב. בהפסקה הוא הלך בבית הספר ושמע קול בכי. הוא הלך לכיוון הקול וראה את דיאנה. הוא ניגש אליה והתיישב לידה. "למה את בוכה?" הוא שאל בשקט.
"כאילו שאכפת לך. ברגע שתגלה את הסיבה בעצמך אתה תגלה לכולם, ואתה והם ירדו עליי, יצחקו עליי וילעגו לי." היא אמרה בוכה.
"באמת אכפת לי. ואני מבטיח לך שזה לא יקרה." הוא אמר.
"אני יכולה לסמוך עלייך?" היא שאלה.
"ברור שכן." הוא אמר.
"בסדר, אז הסיבה היא אתה." היא אמרה.
"אני?" הוא שאל.
"כן אתה! כל יום ששנינו מגיעים לבית הספר את מתעלל בי! אתה לא חושב עליי או על הרגשות שלי! אני סובלת בגללך! בלילות אני בוכה לכרית בגללך! בגללך! בגללך! ורק בגללך!" היא צעקה עליו מוציאה את הכל. הוא השפיל את ראשו. הוא היה מופתע, אמנם הוא יודע שהוא גורם לדיאנה סבל אבל לא ידע שעד כדי כך.
"אני מצטער," הוא אמר.
"למה אתה עושה לי את זה?" היא שאלה ופתאום הוא ראה דמעות בעיניה. הוא מחה את דמעותיה.
"אל תבכי," הוא אמר.
"למה אתה מתעלל בי?" היא שאלה אותו.
"כדי לקבל צומת לב." הוא אמר ושוב השפיל את ראשו.
"אני לא מבינה." היא אמרה.
"אני רוצה לקבל צומת לב ממך. כי אני אוהב אותך ורוצה שתשימי לב אליי. את מדהימה ואני בן אדם גרוע. אני לא גאה במעשיי, אני לא גאה במה שאני עושה לך. אבל בחיים לא ידעתי כמה את סובלת מזה, כמה זה פוגע בך. אני מצטער." הוא אומר.
"אני אוהבת אותך." היא לחשה. היא פחדה שהוא ידע זאת, ויתחיל לצחוק עליה ולעוג לה מול כולם.
"גם אני אותך." הוא לחש ונישק אותה. בהתחלה היא הופתעה אבל מהר מאוד היא זרמה עם הנשיקה והעמיקה אותה. סוף סוף הם גילו על האהבתם כלפי השני, הם הפסיקו להסתיר זאת.
~הסוף!~