וואנשוט אביגיל&זאיין

"אני כבר לא יכולה לחכות למחר, אנחנו הולכות לסיים בהצטיינות את התיכון" חברתי הטובה אמרה בהתלהבות.
"כן, המורה אמרה גם שמחר תהיה לנו הפתעה, מעניין מה זה?" אמרתי לה.
"כן, בטח יביאו לנו איזושהי תמונה של כל הכיתה או כל הכיתות ביחד עם כל המורות והמנהלת, מה זה כבר עוד יכול להיות" היא אמרה.
"כן טוב ביי, נדבר כבר יותר מאוחר" אמרתי תוך כדי שנכנסתי הבייתה.
"ביי" היא אמרה לי ונופפה לי לשלום.
בינתיים הלכתי להתקלח ולאחר מקלחת של 20 דקות הלכתי לאכול קצת ולראות טלוויזיה.
השעה כבר הייתה 18:20 בערב ועליתי לחדרי, פתחתי את המחשב נייד שלי, נכנסתי לפייסבוק ופתאום ראיתי פרסום של ההנהלה של וואן דיירקשן שהם אמורים להגיע לישראל היום בערב, אני לא כ"כ התלהבתי כי אני לא דיירקשנית,-אוהבת את השירים שלהם ואין לי בעיה איתם אבל לא אובססיבית אלהם למרות שאחד מהם היה נורא יפה, הוא היה עם שיער כהה, עיניים חומות וגדולות, אני חושבת שקוראים לו זאיין.
החלטתי להתקשר אל מאיה (החברה הכי טובה של אביגיל) ולהודיע לה על זה, כי היא דיירקשנית כבר שנתיים.
"היי, מאיה את לא מבינה מה קראתי עכשיו בפייסבוק" אמרתי לה.
"מה?" היא אמרה.
"וואן דיי מגיעים לישראל היום בערב" אמרתי.
"אעאעאעאעאעאעאעא" היא ישר צעקה ואני צחקתי.
"אל תשקרי, את רצינית?!" היא שאלה.
"כן, תיכנסי לפייסבוק ותראי בעצמך" אמרתי.
"טוב אני אדבר איתך כבר מחר בבוקר, ביי" היא אמרה.
"ביי" אמרתי.
הייתי עוד קצת על המחשב, בטוויטר, בפייסבוק והשעה כבר הייתה מאוחרת אז הלכתי לישון, בכל זאת צריך לקום מחר מוקדם.
~בוקר~
התעוררתי בבוקר, התארגנתי ויצאתי אל הבית של מאיה.
"בוקר טוב" מאיה אמרה לי כאשר הגעתי אל בייתה.
"בוקר טוב" אמרתי בחזרה.
הלכנו לבית ספר וכל הדרך מאיה חפרה לי על וואן די ושחייבים למצוא אותם.
הגענו לכיתה, התיישבנו במקומות והמורה אמרה: טוב ילדים, כמו שהבטחתי יש לנו הפתעה בשבילכם, ההנהלה הזמינה את וואן די אליכם להופעה בבית ספר והיא תתקיים בשעה האחרונה.
"אעאעאעעאעעאע" כולם צרחו והתשגעו, אני שמחתי אבל כמו שאמרתי אני לא אובססיבית.
בהפסקה שלפני השעה האחרונה אני ומאיה הלכנו לשירותים כדי קצת להתארגן, לחזק את האיפור ולסדר את השיער וכאשר יצאנו ההפסקה בדיוק נגמרה.
"כל התלמידים, נא להיכנס לאולם עכשיו" המנהל אמר וכולם הלכו לאולם.
אני ומאיה נורא נהנינו בהופעה, שרנו ורקדנו למרות שלא צרחתי- לא רציתי לאבד את הקול שלי.
"שמת לב שזאיין לא הוריד ממך את העיניים" מאיה אמרה לי ואני הנהנתי.
"שמתי לב, אבל זה לא אומר כלום" אמרתי והמשכנו ללכת.
"היי, את אביגיל?" מישהו שאל אותי מאחורה וכאשר הסתובבתי ראיתי את זאיין.
"כן, איך את יודע את שמי?" חברות שלך אמרו לי רציתי להכיר אותך" הוא אמר לי ואני הסמקתי- הוא ממש חתיך!!!.
"טוב אמממ. אני אביה ולה קוראים מאיה" אמרתי.
"נעים מאוד, מאיה" הוא אמר למאיה והיא עוד שנייה התעלפה.
"אז אממ… אביה את רוצה אולי לצאת למסעדה או משהו? הוא אמר לי.
"כן למה לא?" אמרתי.
בינתיים מאיה כבר הלכה לשאר הבנים אז אני וזאיין הלכנו לבית קפה.
"טוב אז אביגיל ספרי לי קצת על עצמך" הוא אמר.
"אוו קיי, אני אביגיל, בת 18, יש לי חולשה ללקים ועקבים, מנגנת על גיטרה כבר המון שנים, החברות שלי זה הדבר הכי חשוב לי, אני אובססיבית לריחות כמו בשמים,נרות וכל אלה,אני קצת ילדותית ושטותית, אוהבת לבלות ולהנות, לא טיפוס בוקר ואוהבת לישון" אמרתי לו.
"וואו את בול כמוני, חוץ מהלקים ועקבים כן?" הוא אמר ואני צחקתי.
כעבור שעה של דיבורים, ושאני וזאיין החלפנו מספרים הוא ליווה אותי הביתה.
לפני שנכנסתי לבית הוא נישק אותי ואמר לי: אני אוהב אותך.