וואן שוט- שירז והארי (חלק שתיים)

*מנקודת מבטה שירז*
שבועיים עברו כל כך מהר. שבועיים שבהם הייתי עם הארי ולא הפסקנו לדבר, שבועיים שבהם המחשבה ההיא שאני לא הולכת לראות אותו לא עזבה אותי, שבועיים שרק התכוננתי נפשית למצב הזה. רק שבועיים! אני צריכה שנה עם הארי ואפילו יותר. כל כך הרבה מעריצות שמחות שהם באים אליהם אבל אני צריכה להישאר כאן בודדה. זה כל כך אחר להיות מעריצה וחברה. טוב במקום להעביר כאן מחשבות אני צריכה ללכת לשדה תעופה. התלבשתי מהר וחיכיתי לפול בגינה.
"בוקר טוב" אמר פול שנכנסתי למכונית.
"בוקר טוב" אמרתי והמשכתי להתעסק באייפון.
"אל תדאגי אני ישמור עליו" אמר פול שראה שאני מתכתבת עם הארי.
"אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו" אמרתי ממשיכה לכתוב.
"אין מה לעשות זאת המציאות, תאמיני לי שעם היה לו אפשרות הוא גם היה רוצה להישאר" אמר ויצאנו מהמכונית.
"האר!!!" אמרתי ורצתי אליו.
"יפה שלי" אמר וקפצתי עליו בחיבוק.
"התגעגעתי" אמר ונישק אותי.
"אני יותר" אמרתי.
"אני יותר, אתמול ראיתם אחד את השניה" אמר לואי מחכה אותי.
"אוי פשוט תחזור לנשק את נועה בשקט" אמרתי לו וכולם התחילו לצחוק.
"בנים תישארו קרוב אני כבר בא" אמר פול והלך. אני והארי ישבנו בשולחן קטן בצד והתחלנו לשלוח הודעות אחד לשניה. אנחנו תמיד עושים את זה. זה ממש כיף!
'מה קרה לך' שלח.
'אתה כבר יודע שאני לא יכולה בלעדיך' שלחתי.
'גם אני בלעדיך' שלח.
'כן אבל אתה לא תהיי ביום הולדת שלי' שלחתי ועשיתי להארי פרצוף מבואס.
'אני יפתיע אותך' שלח וחייך אליי.
'אני מחכה' אמרתי בקול והוא נישק אותי.
"בנים קדימה" אמר פול. הסתכלתי על הארי ושתינו ידענו שנגמר. זהו זאת הפעם האחרונה שלנו ביחד!
"האר.." אמרתי קמתי.
"היי, הכל יהיה בסדר תזכרי!" אמר ודמעה יצאה מעניי. הוא חיבק אותי ולא הפסקתי לבכות. זהו החיבוק האחרון ממנו, הנשיקה האחרונה ממנו, המבט האחרון ממנו הכל כל כך עצוב.
"אני אוהבת אותך" אמרתי ונישקתי אותו.
"גם אני אותך" אמר ודמעה יצאה מעניו הירוקות שנצצו. התנשקנו פעם אחרונה והוא התקדם שהמזוודה בידו. הוא הסתכל עלי פעם אחרונה ואני לא הפסקתי לבכות. שלחתי לו נשיקה באוויר הוא חייך ועלה על המטוס. זהו המטוס כבר בשמיים והוא לא יכול להתחרט…
~יום הולדת לשירז!~
"היי בוקר טוב" אמרה אמא שלי והעירה אותי.
"היי" אמרתי.
"יום הולדת שמח!" אמרה.
"תודה ואני צריכה להתלבש" אמרתי והיא יצאה מהחדר. היה לי את הלוח הופעות של הבנים ונשאר להם עוד שבוע! שבוע ואני רואה את הארי שוב! אני כל כך מגעגעת אליו! הוא לא התקרב לאף אחת!
'היי מה קורה בת 19?' שלחה לי שירה בהודעה.
'הכל סבבה' עניתי לה.
'אז היום תבואי בשש אליי אני צריכה לקחת אותך לאנשהו' כתבה.
'אוקיי' שלחתי לה ויצאתי לבית ספר.
~בשש~
התלבשתי יפה ויצאתי מהבית לכיוון הבית של שירה.
"וואו מהממת" אמרה לי שירה.
"תודה" אמרתי. יצאנו לכיוון אולם גדול.
"מזה שירה?" שאלתי.
"אוי אל תישאלי שאלות ובואי. נכנסתי לבפנים וראיתי מלא אנשים. אורות הופנו אליי ואל שירה וכל האנשים פינו לנו דרך. הייתה שם במה גדולה שאין שם אף אחד.
"מה יש פה?" שאלתי את שירה אך היא לא ענתה לי. הגענו לבמה שירה עמדה איתי שם ואז מוזיקה התנגנה. מוזיקה מוכרת לי! אין מצב! אין מצב!!! זה-What Makes You Beautifl!!!
"הארי ליאם נייל לואי זאין!!!!!!!!!!!!!!" צרחתי שכולם נכנסו אל הבמה. לא יכולתי להתאפק ורציתי לקפוץ על הארי בנשיקה מול כולם. ליאם סיים לשיר והארי העלה אותי לבמה בזמן שאני מחבקת אותו. הם התחילו לשיר את הפזמון ואני והארי התחבקנו ורקדנו. אני לא מאמינה זאת המתנה הכי גדולה שיכולתי לבקש!!!!! הוא כזה נסיך (: כול הקהל הצטרף אליהם וצעקות נשמעו. ואז הגיע הסולו של הארי הוא קירב אותי אליו ושר. הסתכלתי על עניו בכזה אושר ודמעות של שמחה פרצו מעניי.
"that's what makes you beautiful" אמר הארי בסוף. הוא כרך את ידו סביבי,סובב אותי ונישק אותי (כמו בסרטים).
"אני ידבר איתך אחר כך" לחש בחיוך וירדתי מהבמה.
"הייתם קהל נפלא אנחנו תמיד אוהבים לבוא ללונדון" אמר ליאם.
"אני לא מאמינה!" צעקתי לשירה וחיבקתי אותה.
"תשמרי את החיבוק הזה לו" אמרה והצביע מאחורי. הסתובבתי וראיתי את הארי.
"הארי!!!!!!" צעקתי ונישקתי אותו.
"יואו כמה זמן התגעגעתי אליך" אמר וחיבק אותי.
"יש לנו כל כך הרבה דברים להשלים" אמרתי.
"אל תדאגי מעכשיו אני איתך" אמר וחייך את החיוך שכל כך התגעגעתי אליו.