וואן שוט שירה & לואי אהבה ממבט ראשון.

"אני הולך למכולת, מישהו רוצה משהו?" שאלתי את הבנים.
"לא" כולם ענו.
"טוב" אמרתי.
באמצע חציית הכביש שמעתי קול חזק של אוטו, הסתובבתי וראיתי משאי מתקרבת אליי במהירות מופרזת ועצמתי את עיניי.
פתאום מישהו דחף אותי מהכביש ונפל עליי.
פתחתי את עיניי וראיתי ילדה עם שיער מתולתל בצבע חום עם גוונים של כחול וקצוות סגולים, עיניים כחולות, ירוקות ואפורות, היא הזכירה לי את ג'ייד מליטל מיקס אבל היא הייתה הרבה יותר יפה ומיוחדת ביופיה.
"תודה, הצלת את חיי" אמרתי לה וחייכתי.
"אין בעד מה" היא אמרה בחיוך והתגלתה לה גומה בצד ימין.
"אני לא יודע איך להחזיר לך" אמרתי לה.
"זה בסדר, אתה לא צריך" היא אמרה וקמה ממני.
"לא באמת, אני רוצה" אמרתי לה ונתתי לה פתק.
"תפתחי אותו כשתהיי בבית" אמרתי לה והלכתי.
"לא קנית כלום?" נייל שאל אותי.
"לא אני כמעט נדרסתי ומישהי הצילה אותי" אמרתי.
"היא יפה?" הארי שאל.
"שלא תעז לחשוב על זה אפילו" אמרתי לו.
"טוב יא מאוהב" הוא אמר.
כולם צחקו ואני הסמקתי כי ידעתי שאני מתאהב בה, בבחורה שהצילה את חיי.
חזרנו הביתה וכולם הבנים ראו סרט, רק אני עליתי לחדר שלי.
נשכבתי על המיטה ודמיינתי את הילדה, אני אפילו לא יודע את שמה.
קיבלתי שיחת טלפון.
"הלו?" אמרתי.
"היי, אממ זאת אני, ממקודם בצהריים" היא אמרה.
"אהה היי" אמרתי.
"בפתק היה כתוב את המספר טלפון אז התקשרתי" היא אמרה.
"אממ.. כןן אני רוצה לדעת אם תרצי להיפגש מתישהו, אני אשמח לדבר איתך" אמרתי.
"אממ.. בטח למה לא?" היא אמרה.
"אוו קיי את יכולה היום?" שאלתי
"כן" היא אמרה.
"בשעה 20:00 אני אאסוף אותך" אמרתי.
"אוו קיי אני גרה ברחוב ^$$% מספר 22" היא אמרה וניתקה.
חייכתי חיוך גדול והתחלתי להתארגן.
השעה הייתה רבע לשמונה אז יצאתי כבר וכעבור עשר דקות הגעתי.
היא ירדה למטה והיא פשוט נראתה יפה- מושלמת.
פתחתי לה את הדלת של האוטו וכאשר נכנסתי שאלתי: אז לאן תרצי לנסוע?
"יש מקום אחד עם נוף מדהים שאני אוהבת לבלות בו כשאני עצובה זה פה ליד" היא אמרה ונסעתי לשם.
הגענו והתיישבנו שם על הדשא.
"אז איך קוראים לך?" שאלתי.
"שירה ולך?" היא שאלה.
"לואי" אמרתי.
"אז תספרי לי עליך" אמרתי.
"קוראים לי שירה, אני בת 19 וחצי, אני מצחיקה, שובבה, אוהבת לעזור לחברות אמיתיות" עקשנית, ביישנית מאוד, חולה על ילדים קטנים, אוהבת לשיר, לטייל תוך כדי שאני שומעת שירים" היא אמרה.
"מלאך" אמרתי בטעות והסמקתי בטירוף.
"חח תודה" היא אמרה והסמיקה.
"אני לואי טומלינסון, אני בלהקה שנקראת וואן דיירקשן, אני בן 21, מצחיק ולא לוקח כל דבר ברצינות-חי את החיים" אמרתי.
"מעניין" היא אמרה.
הסתכלנו על הנוף וראיתי שירדה לה דמעה ועוד דמעה ואחרי עוד מלא דמעות.
סובבתי אותה אליי ושאלתי: היי, אל תבכי מה קרה?.
"זה כלום, זה יעבור" היא אמרה וניסתה להתאושש.
"לא זה לא, את יכולה לסמוך עליי" אמרתי לה.
"ההורים שלי מתו בתאונת דרכים כשהייתי בת 10, אני גרתי עם דודה שלי תקופה קצרה כי היא הרביצה לי, קיללה אותי ואת שמונה האחים שלי, אני הכי גדולה." היא אמרה.
חיבקתי אותה ואמרתי לה: אל תבכי, הכול בסדר עכשיו, אני מבטיח.
היא נרגעה וכך צחקנו ודיברנו במשך שעתיים.
היה שם אגם אז הלכנו על שפת האגם ואז התיישבנו על הספסל, בדיוק הייתה השקיעה.
"תודה שהקשבת לי, אתה היחיד שיודע" היא אמרה.
אני מאוהב בה עד אין סוף, אף אחד לא גרמה לי להרגיש ככה.
"זה בסדר" אמרתי לה.
אחרי שתי דקות של שקט שנינו הסתכלנו אחד על השני ולא יכולתי יותר=נישקתי אותה.
"אני אוהב אותך" אמרתי לאחר הנשיקה.
"פעם לא האמנתי באהבה ממבט ראשון אבל עכשיו- מאז שהכרתי אותך- אין ספק שזאת אהבה ממבט ראשון.