וואן שוט על זאין.

אז הוואן שוט הזה הוא מקורי, אני ודעת שהוא ארוך רצח אבל הייתי חייבת :)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שמעתי דפיקות בדלת.הוא עוד לא התייאש.
נכנסתי לחדר שלי שהיה כולו בלאגן אחד גדול, מלא ניירות טישו משומשים על הרצפה והמיטה המבולגנת שלי.שכבתי עליה.אני כל כך כועסת עליו עכשיו שאני מסוגלת לצאת החוצה להעיף לו סטירה.
פאק עם הזאין הזה! למה בכלל הסכמתי להיות איתו מההתחלה, למה? אני ידעתי שהוא דיווה מפונק והוא הולך לבגוד בי,אני ידעתי!
ייומיים עברו מאז שתפסתי אותו בוגד בי. יומיים שבהם אני לא מפסיקה לבכות, לא מצליחה לעצור את הדמעות. היומיים הכי מגעילים בחיים שלי. בחיים לא הרגשתי ככה, כל כך חלשה, כל כך שבורה והרוסה כאילו עברתי תאונת דרכים, לא יכולה לזוז ותקועה בתוך הדיכאון של עצמי, רק ממשיכה לבכות ולמלמל את המילים – אני אוהבת אותו.אני פשוט אוהבת אותו. אבל עכשיו אני כל כך כועסת שלא נראה לי שאני אעשה משהו בנידון.זה פשוט לא נתפס.
אני פשוט לא מאמינה שהוא בגד בי.ועוד עם מי? עם החברה הכי טובה שלי! זאתי שסמכתי עליה הכי בעולם!
"בבקשה תפתחי את הדלת!" זאין אמר והמשיך לדפוק על הדלת.מה הוא חושב לעצמו, שאנחנו בסרט רומנטיקה? שאני אדבר איתו, אסלח לו ואז הוא יכנס איתי למיטה?
"זאין,אתה תשבור את הדלת המסכנה בסוף." אמרתי לזאין שעמד בחוץ.
"לא אכפת לי!" זאין אמר.
"אבל הדלת לא אשמה במה שקרה אלא אתה!" צעקתי בעצבים ולפני שזאין הגיב הלכתי לחדר שלי והתחלתי לבכות. די, כבר לא נשארו לי יותר דמעות.
פתאום שמעתי שהדפיקות בדלת נפסקו.הוא כנראה הלך.למה זה היה חייב לקרות?היה לנו כל כך טוב ביחד.אני אוהבת אותו.אני באמת אוהבת אותו.
הוא האהבה הראשונה שלי,הוא תמיד היה שם בשבילי כדי לעזור לי או להרגיע אותי. בחיים לא חשבתי שניפרד. הוא אפילו פאקינג לקח לי את הבתולין! היה לנו כל כך הרבה זמן כיף ביחד…
זמן שבו רק צחקנו, נהנינו. כשהייתי איתו כל הבעיות שלי פתאום נשכחו, פתאום הכל היה טוב יותר. לא האמנתי שזכיתי בגבר כזה, זה היה לי כל כך טוב. אבל עכשיו אני מבינה שזה היה טוב מידי.
ומה שטוב מידי זה אשליה. פשוט רק עכשיו היא התפוצצה לי ביידים. כל המחשבות על זאין עשו לי מצב רוח ממש מגעיל והרגשתי שאני הולכת להקיא. אני לא יכולה יותר להישאר בבית.פתאום נזכרתי ועלה במוחי רעיון.החלטתי ללכת אל המקום שלנו.המקום הסודי שלי ושל זאין.כשהיינו ביחד זאין הראה לי את המקום הזה.מקום שקט עם נוף מדהים,מהסוג שקשה מאוד למצוא פה.בעצם, אולי הוא היחידי באיזור פה.
מאז אותו יום אני הולכת לשם כל הזמן.
זה מקום מרגיע והייתי הולכת לשם עם זאין..
יצאתי מהבית.בחוץ היה יום אביבי ויפה שנגד לגמרי את מצב הרוח שלי.עברתי דרך הקיצור דרך שזאין הראה לי והגעתי לשם.ואז ראיתי אותו.
את זאין.הוא ישב שם.הקול שלו היה שבור והוא בכה.זה היה אמיתי,הוא באמת בכה. לא היה נשמע לי הגיוני שהוא יקלוט אותי ויזייף בכי, ואחרי כל הזמן שהיינו ביחד הכרתי אותו ידעתי מתי הוא בוכה באמת.ועכשיו הוא בכה באמת.הסתכלתי עליו ונשברתי.עם כל כמה שאני כועסת עליו,אני עדיין אוהבת אותו וקשה לי לראות אותו ככה.
אבל אני כבר לא מבינה.הוא אוהב אותי? הוא לא אוהב אותי?
הלכתי וישבתי על ידו.הוא פתאום ראה אותי ועלה לו ניצוץ של תקווה בעיניים.
"את לא יודעת כמה אני מצטער." הוא אמר בקול שקט ומתחנן.
"זה לא משנה עכשיו.זאין,אתה מבין שאני לא יכולה להיות איתך?שאתה בגדת בי?"
"אני נשבע לך,אני לא מבין מה היא רצתה ממני.היא ניסתה לסכסך בינינו, אני…"
"זאין די! " צעקתי וקטעתי אותו."אתה לא מבין? אני יותר לא מאמינה לך! הבנת?" נשברתי.התחלתי לבכות שוב והעיינים האדומות שלי האדימו עוד יותר.זאין חיבק אותי.
"זאין די,בבקשה" אמרתי בלחש והוא לא ניתק את החיבוק.כל כך אהבתי את המגע שלו,התחושה הזאת שהוא תמיד איתי, ולמרות שכעסתי כל כך התפללתי שהרגע הזה לא יגמר לעולם.
"אני אוהב אותך,אני תמיד אהבתי ואני תמיד אוהב.בבקשה תסלחי לי."
"זאין, מה אתה חושב, שאתה יכול פשוט לבוא ולחבק אותי והכל יגמר? שאני אשכח איך גרמת לי להרגיש? אתה יודע איזה כואב זה, שהבנאדם שאתה סומך עליו הכי הרבה תוקע לך סכין בגב? כאילו אני סמרטוט וסתם ניצלת אותי?
אולי הטריקים האלה עבדו לך עם האקסיות שלך,אבל אני לא יכולה לסמוך עליך." עניתי בקול חלוש.
"בבקשה,את לא מבינה שאני אוהב אותך? אני אפילו לא רציתי לנשק אותה. לא משנה מה אני אעשה עם מי, איך אני אתנהג, אני אוהב אותך ורק אותך. את לא יוצאת לי מהראש לרגע.
למה את חושבת שלא ויתרתי אפילו לרגע כל היומיים האלה? את כל העולם שלי. בחיים לא הרגשתי עם מישהי כמו שאני מרגיש איתך. את לא סתם עוד בחורה, את מיוחדת. ואני פשוט אוהב אותך" הוא אמר בקול שבור.
"זאין, אתה פגעת בי. תקן אותי אם אני טועה,אבל אם באמת היית אוהב אותי כמו שאתה אומר לא היית מנשק אותה."
"אוקיי. את לא רוצה להאמין לי, בסדר. אבל רק תתני לי לשאול אותך משהו. וכשאת עונה תסתכלי לי בעיניים."
"אוקיי."
"את עדיין אוהבת אותי?" הוא שאל וגרם לי לקפוא במקום. אני לא רוצה להגיד לו את האמת, אבל אני לא יכולה לשקר. השפלתי מבט. "תסתכלי לי בעיניים." הוא אמר והרים את הראש שלי. זהו, אני לא יכולה לשקר.
"כן." לחשתי בקול שבקושי אני יכלתי לשמוע. אבל הוא שמע.
"לפי מה שאני יודע, אם יש בחור ובחורה שאוהבים אחד את השני,ושניהם יודעים על זה, הם אמורים להיות ביחד." הוא אמר שהעיניים שלו עדיין מסתכלות על העיניים שלי.
"אתה באמת אוהב אותי?" שאלתי.
"יותר משאני אוהב את עצמי."
הוא המשיך להסתכל לי בעיניים. לא, הוא לא שיקר.
נכנסתי לגל של מחשבות, מה לעזאזל אני עושה עכשיו. ואז, פשוט הפסקתי לחשוב.
ברגע אחד, התקרבתי אליו כל כך עד שיכולתי להריח את הריח שלו, הריח שכל כך אהבתי.
והוא פשוט נישק אותי.