וואן שוט על זאין …

תשישות זרמה לארוך גופי , כמו שאני צנחתי למושב האוטובוס בדרך לביתי.
חיברתי את האוזניות שלי , הגברתי את המוזיקה שלי למקסימום , וקולות השיר שאני הכי אוהבת בקע , ועצמתי את עיניי.
העבודה החדשה שהתחלתי השבוע לוקחת את כל האנרגיה שלי ואת כל הימים שלי , לפעמים 12 שעות הורסות את כל החיים החברתיים , שלא לדבר על רומנטיקה , אני פשוט אצטרך להתמודד עם זה.
זה לא שהיה לי הרבה אנשים פוטנציאלים לאהבה לפני שהתחלתי את העבודה הזאת .
תנודות קלות עברו בראשי שהונח על החלון ,שבאופן מוזר זה הרגיע אותי.
הרגשתי שהאוטובוס הגיע לתחנה הבאה , הרגשתי את עצמי נרדמת באיטיות.
גלגלי האוטובוס החלו לפתע לנוע שוב , והצד השמאלי של ראשי זז על החלון .
" פאק " קיללתי , פתחתי את עיניי , ושפשפתי את ראשי , קימטתי את מצחי בכעס ותסכול והתיישבתי זקוף .
סידרתי את שיערי לפקעת מבולגנת , שפשפתי את פניי , נזהרת שלא למרוח את האיפור שעוד נשאר לי.
נאנחתי שוב , מצמצתי כמה פעמים עד שראייתי נהייתה שוב טובה , רק כדי לפגוש בפניי מלאך שבהה בי בשעשוע .
עיניו היו בצבע אגוז , ממוסגרות בריסים ארוכות , עורו היה שחום ורך , שיערו חלק ומבריק מעוצב בבלורית , שיערו השחור יושב על ראשו בצורה מושלמת .
הוא ישב מכורבל כמוני והביט בי , הוא היה לבוש באופן ילדותי טיפוסי , ידיו השלובות על חזהו והוא נשען אחורה.
הלחיים שלי היו סמוקות ועיניי נתפסו בו , הברשתי את שיערי על פניי על מנת להסתיר את עצמי.
לא משנה כמה עצבנית הייתי עכשיו , או איך יותר ויותר הלב שלי פעם במהירות , לא יכלתי להוריד את מבטי ממנו .
הניצוץ הזהוב הבהיר שבו , לא הייתי מסוגלת לעשות שום דבר אחר , אלא להביט בו.
הביישנות שלי זכתה שוב , לא משנה , זה גרם לי למצמץ כמה פעמים לפני שהצצתי אליו .
מזווית עייני , ראיתי את שפתיו הוורודות מתעקלות לחיוך , כפות ידיי החלו להזיע .
התגברתי על עצמי והעזתי להסתכל עליו בחזרה , עיניו נפגשו בעיניי באופן מיידי .
הדקות שבאו לאחר מכן הרגישו כמו תחרות מבטים , חיוכים וניצוצות עפו ביננו .
אני לא יודעת מה זה היה , אבל זה הרגיש מדהים ! כאילו לא היה שום דבר רע בעולם , ונראה שיותר מכל , לא היה יותר עייפות או תשישות בגופי .
הכל הרגיש טוב , כל עוד הוא מסתכל עליי חזרה .
אכזבה עברה בגופי שהסתכלתי בחלון וראיתי שאנחנו מתקרבים לתחנה שאני צריכה לרדת בה.
הכנסתי את האייפוד לתיק שלי , תליתי את התיק על הכתף וקמתי ממושבי .
הרגשתי את עיניו קודחות בי כשראה אותי , הקשתי ברגליי שעמדתי על יד הדלת .
" אני זאין " שמעתי לפתע קול חלק ועמוק מדבר מאחוריי , הבטן שלי התהפכה.
הטיתי את ראשי על כתפי , זה היה כאילו לא היה אף אחד חוץ מהילד היפה שמסתכל עליי ושהאיר את היום שלי, מחייך חיוך קבוע .
" אני לילי " עניתי , הסחרחורת של המצב הרגשי שלי היה ברור בקולי .
" ביי לילי " הוא אמר ועזבתי את האוטובוס , להוטה לעבור מחר שוב ולראות אותו .
אבל זה אף פעם לא קרה …