וואן שוט עליי ועל נייל (וואן שוט שכתבו לי ממזמן )

אוקיי אז כל פעם שמשהו יהיה כתוב ככה ~דוגמאדוגמא~ זה שהם מדברים מחוץ למה שהם מספרים P:
תהנו! (:

ענבר.
אני כ"כ אוהב אותה.
אני כ"כ אוהב את החברה הכי טובה שלי.
ולה בכלל היה את בן.
שהוא גם אחד מהחברים הכי טובים שלי.
איך זה קרה דווקא לי?
מילא אם היא הייתה עם סתם עוד איזה אחד מגעיל ואז הייתי יכול להגיד שלא מגיע לה אחד כמוהו כי היא טובה מדי בשבילו והוא רק יפגע בה.
אבל זה כל הקטע- אני מכיר את בן, ויכולתי להישבע שהוא יעשה הכל בשביל שיהיה לה טוב ושהוא בחיים לא יפגע בה, ויהיה להם טוב ביחד.
ועוד שכבר היה לי אומץ להגיד לה איך אני מרגיש..
אני זוכר את היום הזה בבהירות מפחידה, כאילו זה היה היום בבוקר..
באותו יום הגעתי לבי"ס, מוכן נפשית לכל תגובה שלה. נכנסתי לבניין והיא ישר קפצה עלי.
"ניילר! אתה לא תאמין! אני ובן ביחד! אתה זוכר שסיפרתי לך שאני דיי אוהבת אותו? קיצר, אז אתמול בערב נפגשנו והא אמר לי שהוא אוהב אותי!"
הלב שלי צנח לתחתונים והפנים שלי נפלו בבת אחת, ומיד חזרו למעלה. שלא תחשוב שאני לא תומך בה.
"וואו סמיילי! אני כ"כ שמח בשבילך! מזל טוב!"
"תודה תודה תודה ! תודה גם על זה שתמכת בי לאורך כל הדרך, אתה החבר הכי טוב שיש! טוב, הנה הוא בא, אני הולכת להגיד לו שלום"
הסתכלתי עליהם מתחבקים ומתנשקים, זה הכאיב לי כ"כ.

עברו להם עוד הרבה ימי 'בן-ענבר' מאז. ימים בהם ראיתי אותם ומתתי מבפנים, אבל הייתי חייב להראות לעולם עד כמה אני שמח בשבילם.
ואז, לפני.. שבוע בערך? כן, אני דיי בטוח ששבוע. שמעתי דפיקות על דלת ביתי, וכשפתחתי אותה עמדה שם ענבר- מכוסה בדמעות.
"סמיילי, מה קרה? למה את בוכה??" שאלתי אותה.
"הוא, הוא בגד בי. בן בגד בי.." היא נחלשה עם כל מילה שהיא אמרה ובסוף המשפט קרסה אל תוך זרועותי בבכי מתגבר.
"בן בגד בך? לא יכול להיות! הרי הוא כ"כ אוהב אותך!"
"אני ראיתי אותו מתנשק עם מישהי אחרת, אפילו לא שמתי לב מי זאת היא הייתה עם הגב אלי.. והוא אפילו לא היה שיכור או משהו! וכשהוא שם לב אלי כל מה שהוא עשה היה לקום ולהגיד מצטער, אבל אני כבר ברחתי משם"
"מתי זה קרה?! "
"עכשיו.."
"אני אהרוג אותו! ענבר אני לא מאמין שהוא עשה לך את זה! אל תבכי, הוא לא שווה את הדמעות שלך"
אחרי זמן מה נוסף של עידודים וחיזוקים החלטתי שאני עושה את זה. אני אומר לה מה אני מרגיש.
אזרתי אומץ והתחלתי לדבר
"ענבר, תקשיבי. זה משהו שרציתי להגיד לך כבר הרבה זמן ולא היה לי אומץ. אני אוהב אותך, יותר ממה שאיי פעם חשבתי שאני יכול לאהוב. את הכל בשבילי. אני מצטער שאני מפיל את זה עלייך ככה מיד אחרי כל מה שקרה, אבל הייתי חייב להגיד את זה.." אמרתי והשפלתי את ראשי.
"אני מצטערת נייל. גם אני התחלתי לפתח רגשות אלייך אבל אני מפחדת להיפגע שוב. אני יודעת שאתה לא כזה, אבל עכשיו אני לא בטוחה בכלום.. אפילו לא בעצמי…" היא אמרה ויצאה מהחדר.
מאז בקושי דיברנו. רק 'שלום שלום' בבי"ס כשעברנו אחד ליד השני.
שבוע עבר מאז ועד עכשיו, שבעצם החלטתי לכתוב לכם…
רק שנייה, יש מישהו בדלת.

———————————————————————————————————————-

אז כנראה שזה לא סוף הסיפור! זו הייתה ענבר שדפקה בדלת. והיא בעצם כאן לידי עכשיו- מוסרת היי.
אז פתחתי לה את הדלת והיא נכנסה..
~אויש נייל, יא אידיוט אתה כותב לאט מדי, אני אספר להם~
בקיצור נכנסתי אליו הביתה ואמרתי לו ש..
~ענבר, לספר ברגש! תכתבי במדויק מה אמרת!~
ואמרתי לו "תקשיב, אני חצי מתחרטת על מה שאמרתי לפני שבוע. אני כן מפתחת אלייך רגשות, והם מתחזקים, אבל אני גם בוטחת בך במיליון אחוזים ויותר ואני יודעת שלא תפגע בי. אני רוצה להיות איתך. גיליתי שאני חושבת עלייך יותר ממה שאני חושבת על בן ועל הבגידה, הלב שלי דופק הרבה יותר מהר כשאני עוברת לידך, ולפעמים אפילו מחסיר פעימה! צריך עוד סימנים כדי לדעת שאני פשוט אוהבת אותך?"
ואז, הוא נישק אותי את הנשיקה הכי מדהימה בעולם..
ואז אמר שצריך לחזור למחשב לסיים לספר לכם את הסיפור שלנו.
אבל זה בעצם בכלל לא הסוף, אלא רק ההתחלה..

(אוקיי אז עד לפה זה ואן שוט שתרגמתי.. מפה והלאה זה אני המצאתי..)

~"את זוכרת את זה??" הראתי לענבר, אשתי, את הקובץ שמצאתי במחשב שלנו, והמשכתי לכתוב..~
כן כן…
אני וענבר התחתנו לפניי שנתיים..
אחרי שהיינו ביחד בערך חודשיים, נסעתי לאקס פקטור ונפרדנו..
אחרי ארבע שנים, בשנת 2014, חזרתי למולינגר עם הבנים..
כשהלכנו לננדוס, ראיתי אותה שוב…
היא נראתה בדיוק אותו דבר כמו בגיל 16..
אותם תלתלים חומים שנפלו בעדינות על כתפיה,
אותם עיניים חומות ויוקדות..
אותם שפתיים רכות..
מהרגע שהתיישבנו להזמין, ראיתי שהיא זיהתה אותי..
בסוף הארוחה ניגשתי אליה וחיבקתי אותה בלי מילים..
חיבוק שהסביר הכול..
חיבוק שאמר אני מצטער..
חיבוק ששאל אם היא עדיין אוהבת אותי..
ואז נישקתי אותה..
התגעגעתי לטעם המתוק של השפתיים שלה..
דובדבן..
היא תמיד הייתה שמה ליפגלוס דובדבן..
ומאז אנחנו ביחד..
שש שנים חלפו מאז..
אנחנו כבר בני 26..
לואי ואלי התחתנו לא מזמן..
אלי בהריון עם תאומים, בן ובת..
הארי אימץ שתי כלבים ושלוש חתולות, והוא יוצא עם מישהי שקטנה ממנו בחמש שנים..
אני חושב שקוראים לה אור..
הם לא ביחד הרבה זמן אבל הוא מאוהב בה..
מה עם ליאם?? ליאם מצא את דנה..
היא חברה של אור והיא קטנה ממנו ב6 שנים..
הוא הוריד את כל הקעקועים שלו ..
הוא מתכנן להציע לה נישואים בקרוב..
וכמו שניחשתם הוא שידך בין אור להארי..
זאיין?? זאיין הפסיק לעשן..
הוא עדיין עם פרי..
היו כמה בגידות, אי אפשר להגיד שלא, אבל הם עדיין ביחד, בשביל התקשורת..
בנתיים הוא יוצא מאחורי הגב של פרי עם מישהי בשם ליאור, חברה של דנה ואור וגם היא בגילן..
האמת, אני חושב שהוא יזרוק את פרי בשבילה..

~נייל בוא עכשיו המים יורדים!!!!!~

ואני וענבר??
יש לנו ילד מקסים..
דילן, הוא בן שנה בדיוק בעוד שבועיים..
בלונדיני עם עיניים חומות..
האמת, שכרגע אנחנו בבית החולים, ענבר בחדר לידה..
היא אמורה ללדת כל רגע..
בת..
בת קטנה ויפייפיה עם עינים חומות ושיער בלונדיני
או לחילופין עם עיניים כחולות ותלתלים חומים
או לחילופין של החילופין עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני
או לחילופין של החילופין של החילופין עם עיניים חומות ותלתלים חומים..
~נייל בוא עכשיו!! ענבר יצאה מחדר לידה..~
~אני בא האז.. ~

———————————————————————————————————————-

אז כן.. בדיוק כשעזבתי אתכם ענבר ילדה..
תינוקת יפייפיה..
עם תלתלים חומים ועיניים כחולות..
ההפך של אחיה הגדול..
השנה עכשיו??
2024..
ענבר שוב בחדר לידה..
הפעם יש לה תאומים..
בן ובת..
דילן בן 6..
שיר בת 5..
נזכרתי בכל מה שכתבתי לכם לפני 4 שנים, על כולם..
אז אתם רוצים לדעת מה קורה איתם היום??
ללואי ואלי יש שלושה ילדים מתוקים..
תאומים, ניקול ובראיין, ותינוקת חמודה בשם לי..
הארי ואור?? עומדים להתחתן בחודש הבא..
לליאם ודנה החיים האירו פנים..
נולדה להם לפני שנה שלישיה..
שני בנות ובן..
אביגייל, ג'סי ואדם..
זאיין ופרי?? ממזמן לא ביחד..
פרי ניסתה להתאבד לא מזמן והכניסו אותה למוסד פסיכיאטרי..
זאיין עדיין עם ליאור שבתחילת ההריון הראשון שלה, אפילו שהם לא נשואים..
ואני??
אני נשארתי אותו ניילר,
שאוהב לאכול
שאוהב לשיר
שאוהב את החיים
ויותר מהכול, אוהב את ענבר..