וואן שוט נייל D: (חלק 1)

הלכתי בחדר הלוך חזור, מתוסכלת, לא יודעת מה ללבוש להערב.
"אפילו שמלה אין לי ואת בוכה?", אמה אמרה.
"אמ, יש לי שלוש שמלות בסך הכל. הוורודה עם המחשוף מאחורה שעושה לי גב שמן. הצהובה שעושה לי תחת והשחורה שאני לא אוהבת אותה. רציתי בכלל שמלה לבנה שתתאים לנייל, עכשיו הוא ישנא אותי." התמרמרתי לאמה בטלפון.
"אויש, נו. השחורה מהממת, והוורודה? אני רציתי לקנות אותה אבל אמרת שאת רוצה להיות עם משהו ייחודי אז לא קניתי אותה. אם את לא לובשת אותה תני לי ללבוש אותה. במילא אני בלי זוג זה לא כזה חשוב אם יהיה לי גב שמן."
שמעתי את הדלת נפתחת. "רגע אמ," אמרתי לאמה וירדתי למטה לבושה בפיג'מה.
"אני בבית," שמעתי את גייק. "עם מליסה". הבטתי במליסה, היא לבשה שמלה לבנה, מושלמת.
"תגידו, אתם עוד יוצאים הערב ?" שאלתי את גייק ומליסה.
גייק עלה במדרגות עם מליסה. "לא, יש היום משחק של.. הופה איזה פיג'מה, ככה את הולכת לנשף הזה שלך?" גייק שאל בעליזות.
"עזוב אותה היא בטח מתרגשת ולא יודעת מה ללבוש, עברנו את זה כבר, זוכר? והפיג'מה שלה חמודה מאוד." מליסה אמרה.
הבטתי על הפיג'מה שלי, גופיה ושורט עם כבשה בצבע כחול, מביך.
"אפרופו לבוש, אם אתם לא הולכים לשום מקום או יותר נכון את לא הולכת לשום מקום, אולי תביאי לי את השמלה שלך ואני ייתן לך את הפיג'מה החמודה שלי, לבנתיים?"
"מה לא הפסקת לקנות שמלה?" מליסה אמרה ונכנסה איתי לחדר.
"הספקתי אבל הן מכוערות בבקשה, נייל אמור להגיע עוד מעט ואני רוצה שזה יהיה מושלם."
"אוי, את פתטית." מליסה הביטה בארון שלי ושלפה את השמלה השחורה, ואמרה:" זו דווקא מוצאת חן בעיני."
"אז,? החלפות?" אמרתי בחיוך ובנימה הכי נחמדה ועליזה שאפשר.
"ג'ו, אם את הורסת לי את השמלה אני יהרוס אותך" היא הביטה בי בשיא הרצינות וצחקה.
"אל תדאגי, אני אשמור עליה כל הערב."
מליסה נכנסה למקלחת שבחדרי והחליפה שמלות. לפתע שמעתי נקישות.
"זה נייל, מליסה זה נייל, תמהרי!" החלתי להלחץ.
לא ידעתי אם זה נייל באמת אבל רציתי להיות בטוחה שכשהוא יגיע פשוט נצא ונברח מרגעים המביכים האלה, שההורים מצלמים את הילדים שלהם כשהם הולכים לנשף עם בן זוג."
ואז שמעתי את אמא, "דארלינג, יש פה בחור שרוצה לראות אותך."
"שיט" מלמלתי. "רגע, חמש שניות אני יוצאת."
מילסה בדיוק יצאה מהמקלחת. הבטתי בה בפליאה בגב. "היא מעולה עלייך, היא גם לא עושה לך גב שמן." אמרתי.
"תודה על המחמאות אבל כדי שתיכנסי כי ה'בחור' (מליסה עשתה מרכאות בידיים.)מחכה לך."
נכנסתי למקלחת והתלבשתי. למזלי השיער שלי לא צורך קרמים או פן או מחליק, הוא פשוט חלק וזהו.
יצאתי מהמקלחת וסידרתי את השמלה. שמתי את הבושם של בריטני, נעלתי נעלי בובה עם עקב קטן וירדתי במדרגות.
נייל ישב על הספה, יפה מתמיד. מכנס סקיני שחור (זה היה דווקא יפה לו למרות שזה סקיני.) וחולצה כחולה עם ג'קט יוקרתי שכזה מעליה.
הוא חייך וקם אליי.
"אז נצא,?" שאלתי את נייל וקוויתי שהוא יאשר זאת.
"רגע, בחורה יפה והחור יפה צריכים להצטלם לא?"
"לא, אמא לא נראה לי". אמרתי וקיוויתי שהיא תניח לזה. אבל לא, זה התפקיד של האימהות.
"דווקא אני חושב שתמונה לא תזיק," נייל אמר.
הסתכלתי על נייל במבט של פליאה. "באמת ?"
הוא חייך ולחש לי. ' תני לזה הזדמנות, אים דבר כזה נשף בלי תמונה."
"אוקיי". אמרתי. "יאללה, זריז.".
אבא הוציא את המצלמה והחל לצלם.
אני ונייל עמדנו כמו פסלים, לפחות אני. ואז אבא העיר הערה מביכה ביותר. "איזה מין בן זוג אתה? אתה לא אמור לחבק את הבת זוג שלך?" הוא אמר וצחק.
נייל כרך את זרועו סביב מותניי והסתכל בעיני, ככה שאני הסתכלתי למצלמה ונייל עליי. מביך ביותר.
משכתי את נייל לכיוון הדלתף והוא בא אחריי.
"תהנו לכם," אמא אמרה. וכרגיל אבא היה חייב להעיר לכל בן זוג שאני הולכת איתו לנשף שישמור עליי. "נייל, שמור עליה." הוא אמר.
יצאנו מהבית. וירדנו במדרגות של הבית.
"אני רק רוצה לומר שאת ממה יפייפיה היום".
"תודה, החליפה מאוד מחמיאה לך.' חייכתי בחיוך דבילי.