וואן שוט – נייל הורן ♥

עבר כבר חודש ,
חודש שכולו היה מלא בגשמים חזקים ובשלגים מדי פעם בלונדון הקרה .
ישבתי וחדרי ובהיתי בחלון שהשתקפו ממנו טיפות הגשם שצנחו אחת אחר שניה מטה , אך לפתע דמות התייצבה ליד תחנת האוטובוס שהייתה ממוקמת מול חלוני , לא היה לי דבר טוב יותר לעשות כאשר ראיתי שהדמות מתיישבת בתחנה ומחכה .
לקחתי את הג'קט שלי מהקולב שהיה בחדרי , שתי כובע גרב ויצאתי מהבית .
" היי " הדמות שהתבררה לי כבחור שהיה די גבוה ממני אמרה במבטא אירי והתקרבה אליי .
" היי , למי אתה מחכה ? " שאלתי .
" לאף אחד , אני גר שכונה ליד וחשבתי קצת לטייל , לא כל יום אני כאן ואין אנשים שמסתובבים בעיר היפה הזאת , חשבתי לנצל את זה " הוא אמר כשהשמיים התבהרו מעט .
" ולא קר לך ? " נסחפתי לחקור את אותו בחור שהוריד את כובעו ושיער בלונדיני נגלה לפניי ,
" לא ממש , בתור מישהו שגדל באירלנד למדתי להתמודד עם קור .. אז איך קוראים לך ? " הוא שאל .
" מייגן .. מייגן הנדרסון " עניתי וחיוך דבילי הופיע על פניי הקפואות .
" נייל .. נייל הורן " הבחור האירי לחץ את ידי שגם הייתה קפואה .
" אתה רוצה להכנס לבית שלי ?, גם ככה אני לבד כי ההורים שלי בעבודה ואחי הקטן בבית ספר " שאלתי .
"כן , בטח " הוא נענה להזמנתי .
נכנסנו לביתי , " אתה רוצה לשתות משהו ? " לא היססתי לשאול .
" אם יש לך שוקו , אני זורם " נייל אמר ושילב את ידיו כשעמד בפינה של חדר הכניסה מולי ,
" בן כמה אתה ? " המשכתי את חקירתי , כלומר היה לי קשה להאמין שבן אדם בערך בגיל שמונה עשרה ירצה לשתות שוקו .
" עשרים " הוא ענה וחייך , הייתי המומה , אבל שמרתי את המבטים המוזרים לעצמי ובמקום זה סתם חייכתי .
" טוב " מלמלתי ועשיתי את דרכי למטבח , מוציאה את השוקולית שהייתה בארון מעל השיש בגלל שאחי הקטן עדיין שותה שוקו , במקביל גם הכנתי לעצמי קפה .
כשסיימתי הרגשתי לפתע ידיים שעוטפות את גופי וקול שלוחש לי " תודה " באוזני .
" בבקשה " אמרתי וסובבתי את ראשי כשאני רואה את עיניו של נייל הרבה יותר מקרוב ממה שראיתי אותן כשנפגשנו בתחנה .
ככל שעיניי היו קרובות יותר לשלו , כך גם שפתיי היו קרובות שלו .
הלחץ תסס בתוכי , עד כמה שניסיתי לא להראות את זה .
עד ש ..
שפתיו האדומות התרסקו על שלי בצורה מושלמת .