וואן שוט – מוקדש ל"אמנדה סטיילס" :)

"אמבר, נו אל תהי ילדה כזאת". לואי הקניט. את הסתכלת עליו, צוחקת ממבוכה. "סליחה? אני פשוט לא בקטע של סרטים מפחידים כל כך הרבה."" קדימה," זאין התחנן,"אני מבטיח לך הוא לא כל כך נורא "." זאין, זה לא מה שאמרת בפעם האחרונה? " נייל אמר, מרים את מבט מהטלפון שלו בפינה של החדר. "ובסוף יצא שאמבר התחבאה בשירותים." את חייכת, נזכרת באירוע המצחיק, אך עדיין המפחיד מאוד. "רואה! אפילו נייל מסכים". "ובכן," נייל הודה, "לא באמת אכפת לי כך או כך, אני רק מציין את העובדות." הוא משך בכתפיו. "תראי, אמבר, אני יכול להבטיח לך את זה , זה לא יהיה כל כך נורא." ליאם אישר,מנסה לנחם אותם בכך ששם את ידו על כתפך. "גם אני אוהב את זה". את הבטת בהארי, שרק משך בכתפיו ואמר "אני בסדר עם כל דבר אחר." , "אוקיי בסדר" אמרת, וזאיין ולואי במהירות סידרו את הסרט. כולם נלחצו על הספה ובסופו של דבר בין לואי וזאיין. תחילתו של הסרט דווקא לא הייה רע. זה היה רק ​​כמה סצנות מפחידות אבל שום דבר לא באמת מפחיד יותר מסתם מתח. אבל סוף סוף, הסרט הגיע לשיאו וכל הדמויות שפרצו באלימות. היו שם זומבים וכל דבר. זה היה יותר מדי ולבסוף, את רק צרחת "איכס! בבקשה תכבו את זה! "אבל במקום זאת, לואי תפס את השלט והמשיך להריץ את הירייה אחת שבה אחד מזומבים מושכת את זרועו של מישהו." אבל זה החלק האהוב עליי! " הוא צחק. את קברת את הפנים שלך בברכיים וניסיתי לחסום את הצליל. זאיין התחיל לחטט לך בצד, בהתגרות, אבל זה כבר יותר מידי ואתה קמת, רצת אל מחוץ לחדר. "אני שונאת את כולכם", את מלמלת בשקט מתוך תסכול שלך. החבר 'ה ישבו שם לרגע, לא בטוחים, כאשר בסופו נייל הציע "נראלי שאתה צריך ללכת להגיד". ליאם הנהן. "כמו שאמרת, היא בחורה …" זאיין ולואי הסתכלו אחד על השני, אך לבסוף החליטו ללכת לראות מה לא היה בסדר. כשבאו אלייך, את היית עטופה בזרועות. "אני לא בטוח מה לומר "לואי לחש לזאין. הוא משך בכתפיו בחזרה. "אמ…" לואי התחיל. "אנחנו מצטערים אמבר. אנחנו לא רוצים לגרום לך להתרגז, זה היה רק ​​מעשה מטומטם". "כן," הסכים זאיין. "אז מה דעתך לבוא על גב שלנו ולסיים את ליל הסרט הזה עם סיבוב של תפוחים לתפוחים במקום?"