וואן שוט ל"ששש… זה סוד!" – חלק א'

אמבר חגגה סוף סוך 18. היא כיבתה את הנרות. מחר ההופעה!
וואן גיירקשן באים לארץ בדיוק ביום הולדתה!
היא הביטה בעוגה, עם הדפס של וואן דיירקשן.
"אני את החתיכה של הארי!" היא קראה.
הדבר האהוב עליה ביום ההולדת שלה הוא שהיא ראה את שני הוריה ביחד.
היא אכלה אט-אט את החתיכה עם הארי, וזימזמה את השיר החדש שלהם, "story of my life", תך כדיי.
-יום למחרת-
"קדימה! כולם להתארגן!" קראה אמה של אמבר בקול רם, מעירה את אמבר, שעוד נימנמה, חולמת חלומות מתוקים עליה ועל הארי. אמבר קמה בחוסר רצון, ושנזכרה בהופעה של היום, היא מייד קיבלה מרץ. היא רצה להתקלח. לאחר מכן עמדה מול המראה, מנסה שילובים שונים, בכל אחד מתחילה להתבכיין על כמה היא לא יפה, אבל בסוף היא נכנעה ולבשה שמלה כחולה שהבליטה את עיניה הכחולות. היא שרקה את שערה השטני הארוך. היא הביטה במראה, חושבת לעצמה שזה לא נראה עד כדי כך גרוע, ונעלה נעלי בובה כחולות יפות. היא לקחה את תיק האיפור שלה וירדה מהר. בנסיעה היא התאפרה, ועברו שעות עד שהגיעו למקום ההופעה.
היא הגיעה מוקדם מאוד, והספיקה לתפוס מקום טוב. היא ישבה שם, ולפתע שמעה רחשים מכיוון הוילון. היא התרוממה ובדקה מאחורי הוילון. היא כמעט התעלפה.
"וו- וואן דיירקשן!" היא קראה. היא צווחה בקול קטן. חמישה ראשים הסתובבו בבת אחת.
הם צחקו.
"מה שמך?" שאל הארי, מחייך.
לאמבר המופתעת לרח זמן להאושש. "א- אמבר" היא אמרה. היא זזה בהתרגשות.
"שם יפה" אמר הארי.

-נק' מבט אמבר-
אני לא מאמינה! פגשתי את וואן דיירקשן! והארי דיבר איתי!
היום הזה פשוט טוב מדיי. זה לא אמיתי.
אני לא אפשל, אסור לי לפשל.
"ת- תודה…"
אוי נו. אני מגמגמת מרב התרגשות.
זה טוב מדיי בשביל להיות אמיתי. אני תכף אתעורר.
אבל אני מעשיפה להמשיך בחלום…

-נק' מבט הארי-
הבטתי באמבר. היא נערה יפה, חשבתי לעצמי.
השתדלתי שהיא לא תשים לב.
אבל רגע…
אם היא פה היא בטח להופעה!
השעתיים האלה יהיו מענגות אם רק אצליח להסתכל עליה כל הזמן.
היופי שלה כל כך מהפנט…
בחיי, אני פשוט מאבד את המילים בגללה.
היא מדהימה.
אני חושב.