וואן שוט זאין.

הלכתי לקניון לקנות שמלה מיוחדת לערב היום זו מסיבת הסיום בבצפר הנשף וסוף סוף מישהו הזמין אותי אין לי הרבה חברות והשתיים שיש לי הן החברות הכי טובות שלי אבל הן לא יכלו לבוא איתי אז הלכתי לבד קניתי שמלה בצבע אפרסק מהממת ונעלי עקב לבנות תכשיטים מתאימים וחזרתי הביתה התארגנתי לערב ושהייתי מוכנה גיל זה שהזמין אותי התקשר ואמר לי שהוא לא יכול לבוא לאסוף אותי ושהוא יאחר טיפה אז כבר עדיף שאני ילך לבד וניפגש שם.
הזמנתי לי מונית קצת מבואסת אבל שמחתי שלפחות הוא לא ביטל, הגעתי ואיך שירדתי מהמונית ראיתו אותו באתי ללכת לכיוונו שפיתאום ראיתי אותו מחזיק למישהי אחרת את היד ונותן לה נשיקה בלחי, הדמעות לא איחרו לבוא רצתי לכיוון השני לכיוון הפארק החברות שלי בדיוק הגיעו עם בני הזוג שלהן וצעקו לי שאני יעצור אך לא הקשבתי לאף אחד רצתי עד שהיגעתי לספסל צדדי בפארק שאני תמיד יושבת עליו כשאני רוצה להיות לבד או עצבנית או פגועה כמו עכשיו אך הפעם ה"ספסל שלי" לא היה ריק ישב עליו מישהו והיה ניראה כאילו הוא שקוע במחשבות.
ניגשתי לספסל והייתישבתי בצידו השני שקועה במחשבות שלי פגיעה שפגעו בי והדמעות ממשיכות לרדת מורחות את מה שנישאר מהאיפור על פניי,
'למה את בוכה' שמעתי קול לצידי הרמתי מעט את פניי וראיתי את אותו בחור שישב לידי בספסל מולי הזזתי את פניי הצידה לא רציתי לשתף.
'אם תגידי לי למה את בוכה אני יספר לך גם' הסתכלתי עליו בחנתי את פניו הוא ממש חתיך חשבתי לעצמי מה הוא כבר יכול לעשות פה ועוד משהו הפנים שלו ניראות לי ממש מוכרות….
'עכשיו מתקיים נשף הסיום בבית ספר שלי והבן זוג שלי הגיע עם מישהי אחרת..' אמרתי בפשטות נותנת לעוד דימעה לזלוג על לחיי הנפוחות.
'הוא לא שווה את זה הוא לא ימצא בחורה כמוך גם אם הוא יחפש כול חייו' 'אתה..אתה באמת חושב?' אמרתי לא מסמיקה מעט 'ברור בואי איתי' הוא אמר והיתרומם והושיט לי את ידו הססתי מעט אך בסוף לקחתי את ידו והיתרוממתי הוא הושיט לי ממחטה וניגבתי בה את פני עד שלא נישאר שום זכר לאיפור המרוח הוא הוביל אותי עד הפתח של בית הספר לכיוון האולם שהנשף יתקיים בו היססצי מעט אם להיכנס 'את מפחדת אל תחששי בואי איתי' הוא אמר בחיוך מתוק 'רגע אבל… אני אפילו לא יודעת איך קוראים לך' 'את לא מזהה אותי?' הוא שאל 'אתה מוכר לי קצת אבל חשוך אז אני לא רואה ממש טוב' אמרתי מבויישת 'חחח טוב אז תיהיה לך הפתעה אבל איך קוראים לך' 'לי קוראים לינוי' יש לך שם ממש יפה לינוי' 'תודה' אמרתי 'אז.. שינכנס?' 'כן' עניתי בקצרה והיתקדמנו לפתח הוא פתח את הדלת בידו האחת ואחז בידי בשניה כול המבטים היו מופנים לעברינו והיבתכלתי גם אני לעברו בפעם הרישונה שיש תאורה על פניו כימעט צרחתי שראיתי שמי שמחזיק חי עכשיו את היד זה זאין מאליק לא פחות ולא יותר מיד מלא בנות באו וביקשו חתימות אל הוא אמר 'מצטער היום אני רק של לינוי' הן הלכו עם מבט מאוכזב ואחריהן הגיעו שתי החברות שלי וחיבקו אותי ושאלו איפה הייתי ושהן דאגו אבל שהביטו בזאין הן אמרו לי 'אז לא היינו צריכות לדאוג יותר מידי אה' ציחקקתי וחיבקתי אותן שוב וכול אחת הלכה לבן הזוג שלה ובידיוק התחיל שיר שקט כולם רקדו בזוגות צמודים וכך גם אני וזאין, 'תרשי לי' הוא שאל בעודו מסמן לי להושיט לו את היד 'בשמחה' עניתי והנחתי את ידי על כתיפיו והוא על מותניי וורקדו הרגשתי שאין אף אחד מסביבינו הנחתי את ראשי על חזהו ולחשתי 'תודה זאין אתה מדהים' 'גם את מדהימה לינוי אני… אני אוהב אותך' חייכתי חיוך קטן וקירבתי את פניי לשלו ואמרתי 'גם אני..' הוא קטע אותי בנשיקה ארוכה ומיסביבינו כולם מחאו כפיים וצעקו כול הכבוד ומזל טוב כולם פירגנו חוץ מגיל שהבין אז מה שהוא הפסיד…
מאותו יום מאושר אני וזאין זוג כבר כימעט שנה אנחנו הולכים בפארק עכשיו ודימעה קטנה זולגת על ליחיי 'מה קרה אהובתי?' הוא שאל בעודו מנגב את הדימעה 'לא עניתי לו על השאלה רק אמרתי לו תודה זאין אתה עשית אותי לבחורה הכי מאושרת בעולם!!