וואן שוט- זאיין מאליק :)

"אני אוהב אותך, רק אותך.. תביני את זה, זאת לא הייתה אשמתי!!" אמרתי בקול מתחנן,
"אתה פשוט אפס. אני לא יכולה להאמין לך יותר.." אמרה ג'סמין, יכולתי לשמוע שהקול שלה נשבר.

*כמה שבועות לפני*
~נקודת המבט של ג'סמין~
"אני אוהבת אותך! תודה שבאת, לא האמנתי שתבוא.. אמרת שאתה לא יכול וכל מיני.." אמרתי בשמחה קופצת על זאין באמצע הבר מצווה של אחי.
"אני שמח שאת שמחה, ובאתי כי את חשובה לי וכי אני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר בעולם" הוא אמר ונישקתי אותו.
יצאנו החוצה מהאולם אירועים כשלפתע הגיע צלם פאפארצי. "אז.. איך קוראים לחברה החדשה של זאין מאליק מוואן דיירקשן?" אמר הכתב, "ג'סמין, ג'סמין לוי" אמרתי בביטחון ובגאווה, חייכתי לזאין והלכנו לכיוון האוטו, לא התכוונו לנסוע, פשוט ישבנו ודיברנו.. טוב התנשקנו יותר מאשר לדבר, אבל עדיין.
"בייב, אני מחר בערב חוזר בחזרה לבריטניה" הוא אמר והשתתקתי.
"מה? למה?" הצלחתי למלמל אחרי שתי דק'.
"הסיבוב הופעות נמשך, אני באתי רק להיום ולמחר בשביל להשתתף בשמחה שלך, כדי שתראי שאכפת לי ממך, אני אוהב אותך" הוא אמר ונישקתי אותו כשדמעה זולגת מהלחי שלי.
"אני אתגעגע אליך…" הורדתי את ראשי למטה והדמעות המשיכו לצאת..
"אל תבכי יפה שלי, אני תמיד אהיה פה לצידך…" הוא אמר לי והרים את ראשי בזמן שניגבתי את הדמעות.
"אולי… אולי אני אסע איתך לבריטניה?" הצעתי כשאני מושכת באפי.
"ההורים שלך יסכימו? את בסה"כ בת 17" הוא אמר
"אל תדאג, אני אנסה לשכנע אותם." אמרתי בהחלטיות.

אחרי כמה זמן דיברתי עם ההורים שלי והם הסכימו, היה להם את הכסף מהבר מצווה לתת לי לטוס.

"לאב?" תקתקתי לזאין בדלת,
"תיכנסי בייב" הוא מלמל..
"ההורים שלי…." הוא לא נתן לי לסיים את המשפט והתפרץ לדבריי "הם נותנים לך לטוס איתי?!"
"שנייה, חח חכה.. תן לי לדבר עד הסוף" מלמלתי,
"אני טסה איתך, אבל זה יהיה לחצי שנה… אני לא אוכל לחזור מוקדם יותר" אמרתי
"נו… יותר טוב! ככה תהיי איתי יותר, ורגע מי מממן את הטיסה?" הוא שאל
"הכסף של הבר מצווה של אח שלי.." אמרתי
"לא. אין מצב, אני משלם לך על הטיסה"
"זאין, באמת עזוב את זה, אמא שלי כבר תשלם"
"לא אכפת לי. אני משלם לך על הטיסה." הוא אמר ונישקתי אותו. בדרך כלל הוא מנצח בריבים שלנו על דברים כאלה..

#אחרי חודשיים וקצת בבריטניה#
~נקודת המבט של זאין~
"זאין, אתה למשרד עכשיו!" שמעתי את סיימון צועק בקו השני של הטלפון.
"מה קרה?" רצתי למשרד שלו מתנשף.
"שב" הוא אמר בטון קשוח
"אני יושב. מה קרה?" מלמלתי
"החברה הזאת שלך.. ג'סמין… אתה אוהב אותה?"
"כן ברור, בכל נשמתי"
"אז חבל, כי אתה תיאלץ להיפרד ממנה"
"סיימון, אתה חייבס"
"אם עוד פעם אחת תקרא לי חייבס הקריירה שלך נהרסת"
"טוב טוב.. אבל אני לא נפרד מג'ס"
"אתה כן."
"תן לי סיבה אחת למה אני צריך להיפרד ממנה"
"היא מסכנת לך את הקריירה, הדיירקשניות לא מתות עליה וזה הורס לך ולנו את הרייטינג ובנוסף היא יהודייה ואתה מוסלמי."
"ממש לא סיימון. היא החברה שלי ואני אוהב אותה. אני לא איפרד ממנה רק כי המעריצות לא אוהבות אותה, והדת זה לא מה שיפריד בינינו"
"טוב." הוא מלמל בשקט, ידעתי שזה לא הסוף ושהוא עוד יחפור לי על זה.. אבל אני לא איפרד מג'ס.

~נקודת המבט של ג'סמין~
"הלו? היי סיימון מה נשמע?" הרמתי את הפלאפון כששמעתי את סיימון ברקע
"הכל בסדר האן. אני צריך לשבת לדבר איתך." הוא אמר
"איתי? על מה בדיוק?"
"בואי נקבע בקפה מורנינגהייט עוד שעה."
"אוקיי." אמרתי בחיוך וסגרתי את הפלאפון.

#כעבור שעה#
"היי סיימון" אמרתי כשראיתי אותו,
"היי האן, תקשיבי אני צריך לדבר איתך על זאין"
"שוט."
"את מבינה שהוא מפורסם כרגע, ושיש לו מעריצות… שבמקרה לא מתות עלייך.."
"כן אני יודעת, ראיתי הרבה שנאה כלפיי בטוויטר.."
"אז לזאין אין זמן בשבילך ואת מסכנת לו את המוניטין, אה ובגלל הבדלי הדתות שלכם." הוא אמר והייתי בשוק של החיים שלי.
"אז במילים אחרות זאין זורק אותי אבל דרכך? הוא מפחד לבוא ולהגיד לי שהוא לא רוצה אותי יותר?" אמרתי וקולי נשבר קצת.
"כן בדיוק. שמח שהפנמת. ביי" הוא אמר והלך.. קניתי את הכרטיס טיסה לטיסה הראשונה לארץ, לישראל.

~נקודת המבט של זאין~
"בייב, את פה?" קראתי בבית לראות אם ג'ס נמצאת. לא שמעתי שום קול ושום עונה… התקשרתי אליה והיא סיננה אותי, שלחתי הודעה והיא סיננה אותי גם. התחלתי לדאוג קצת. עליתי לחדר שלנו והיה שם פתק קטן שהיה כתוב בו "אל תחפש אותי, אתה גם לא תמצא" והיה את השם של ג'ס למטה חתום.
לאן היא הלכה? אני דואג. התקשרתי לבית שלה בישראל לראות אולי יודעים משהו עליה.
"הלו? שלום ג'ס נמצאת?" מלמלתי בטלפון
"מי צריך אותה?" אמרו בקו השני, יכולתי לנחש שזה אח שלה.
"אממ.. זה המורה שלה לאנגלית" חירטטתי משהו, "אבל אני לא צריך לדבר איתה, רק לדעת אם היא נמצאת" המשכתי.
"כן היא נמצאת פה" אח שלה אמר וניתקתי לו את הטלפון בפרצוף. למה היא טסה חזרה לישראל? אני מקווה שהיא בסדר.
עליתי על מטוס לישראל כדי להחזיר אותה אליי.

הגעתי לבית שלה ותקתקתי בדלת, ג'ס פתחה לי את הדלת, לא יכולתי להאמין. "מה אתה עושה כאן?" היא אמרה וראיתי שיוצאת לה דמעה.
"מה אני עושה כאן? מה את עושה כאן? למה ברחת? דאגתי לך" אמרתי לה ובאתי לנשק אותה אבל היא נרתעה אחורה.
"מה קרה?" מלמלתי
"אתה לא יודע?" היא אמרה
"לא.. אני לא יודע ג'ס.."
"אני לא מפגרת. אתה יכול להפסיק עם הצביעות הזאת."
"מה? איזה צביעות על מה את מדברת?"
"על מה אני מדברת? אני מדברת על הקטע עם סיימון."
"מה היה עם סיימון?"
"מה אתה טיפש או שאתה עושה את עצמך?!"
"באמת שאני לא יודע. תגידי לי"
"סייימון אמר לי שאתה שלחת אותו להגיד לי שאתה נפרד ממני בגלל הבדלי הדתות שלנו ובגלל שהדיירקשניות לא אוהבות אותי" היא אמרה והפה שלי נפער לרווחה, הייתי בשוק! איך סיימון מסוגל לזה?!
"תקשיבי ג'ס.. זה לא אני, זה לא אשמתי, אני לא אמרתי לסיימון שום דבר עלייך."
"למה אני לא מאמינה לך?" היא הסתכלה עליי וכיוווצה עיניים.
"תאמיני לי, הייתה לי גם שיחה איתו, הוא אמר לי לזרוק אותך אבל אני לא הסכמתי, אני מצטער בשמו"
"גם אני מצטערת, אנחנו בחיים לא נוכל לחזור להיות ביחד"
"מה? אני אוהב אותך! רק אותך.. תביני את זה, זאת לא הייתה אשמתי!!" אמרתי בקול מתחנן
"אתה פשוט אפס, אני בחיים לא אוכל להאמין לך יותר" אמרה ג'סמין, יכולתי לשמוע שהקול שלה נשבר.
"בבקשה ג'ס, אני אוהב אותך, את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים האלה. אני בחיים לא אוכל למצוא מישהי כמוך, את האור שמאיר לי את הדרך, את הסיבה לחיים שלי. בבקשה אל תעזבי אותי." אמרתי והרגשתי שדמעה יוצאת לי מהעין, אני באמת אוהב את הילדה הזאת.
"זאין, בבקשה תפסיק, אתה עושה את זה קשה יותר ממה שזה…" היא אמרה והתחילה לבכות, היא בכתה שהקול שלה רעד ולאט לאט היא ישבה על הריצפה בחדר שלה ואני ישבתי מולה, התנשקנו נשיקה נטולת סבל, נשיקה שבאה מכאב ומאהבה ביחד, בכינו, יכולתי להרגיש את הדמעות המלוחות שלה על הפה שלי.
"אני אוהב אותך, אני תמיד יאהב אותך" אמרתי בקול שבור,
"גם אני אוהבת אותך זאין, בחיים אני לא אשכח את כל הדברים הטובים שעשית בשבילי, ובעיקר אני לא אשכח אותך." היא אמרה והתנשקנו שוב פעם, גם הנשיקה הזו באה ממקום של כאב ושל שיברון לב.
אולי אני וג'ס בחיים לא נחזור להיות ביחד, אבל אני בחיים לא אשכח את הילדה היפה הזאת שלא לאט הפכה לאישה בלי ששמתי לב, אני בחיים לא אשכח את החיוך המסתתר בין הגומות, את השיער השחור פחם החלק והארוך שהשתרך לה מאחורה, את העיניים החומות-דבש הכי יפות שראיתי, ובעיקר את האישיות שלה, האישיות המדהימה והיצירתית שלה. אני אוהב אותך ג'ס, אני בחיים לא אשכח אותך. בחיים.