וואן שוט-הארי עצוב.

אותו היום הטרגי חוזר,
אני לא יודע איך להתנהג בו,איך להחזיק את עצמי.
הלוואי שיכולתי להחזיר את הזמן לאחור ולעצור איתו רגע לפני הירייה,שפגעה בך…היישר בליבך.
הערב הזה,היה כל כך מושלם…
המסיבה הזאת שאירגנת לי ביום הולדת שלי,עכשיו היום הולדת שלי הוא היום הכי מגעיל בכל השנה!
היום שלקחו אותך,למעלה….היה חסר להם מלאך אז הם לקחו אותך.
עקרו אותך מחיי,ומאז הם הולכים ומדרדרים.
אני מרגיש שלעולם לא תהיה לי אהבה,לפחות לא כמו שלנו.
אני מרגיש שאין לי סיבה לחיים,אין לי סיבה לחיוך,אין לי סיבה לקום בבוקר.
אני מרגיש כאילו כל יום מתהפך מחדש,והופך לגרוע יותר ויותר.
הייתי נותן הכל לעוד בוקר אחד שתעירי אותי בנשיקה עם השפתיים הרכות שלך , בחיבוק עם הזרועות הארוכות שלך שיודעות לחבק כל מי שרק צריך.
עם הקול שלך,העדין…שאומר בוקר טוב . איתך….
אני רוצה להגיד לך שתמיד היית ותמיד תהיי חלק עצום מליבי, חלק עצום מחיי , חלק ממני.
תמיד החלומות שלי עלייך הם מה שעוזרים לי לעבור את היום.
ומה שבאמת מחזיק אותי בחיים זה שאני יודע שהיית רוצה שאהיה מאושר. אבל בלעדייך זה לא אפשרי!
היום,אני עומד מול הקבר שלך,ומדבר אליו ,כי אני יודע שאת מקשיבה לי.
ואני רוצה להזכיר לך עד כמה שאני אוהב אותך. אני לא יכול לתאר את זה,זה קשה.
ומה שהכי קשה זה שאת לא פה בשבילך שלפחות אנסה להסביר לך.
אוהב אותך בכל הלב,הארי.