וואן שוט- הארי סטיילס חלק ג'

עברו כבר חמש שעות מאז שלוקס עזבה ואני לא הפסקתי להתייפח. הארי ניסה להרגיע אותי ולהגיד לי שיהיה בסדר אבל הוא לא כל כך היה מוצלח בזה…. לאיפה היא יכלה ללכת כבר?!? אני באמת לא יודעת אבל אני חייבת לגלות לפני שאני ימות בעצמי.
"הארי אני לא יכולה להתמודד עם זה יותר, אני הולכת לחפש אותה" אמרתי בתסכול.
"את לא יכולה לצאת בקור הזה! יורד שלג בחוץ!" אמר וליבי נשבר עוד יותר. שלג! היא עכשיו בחוץ בלי כלום להתכסות בשלג! במינוס 10 מעלות עם טייץ וחולצה ארוכה! עכשיו אני בטוחה שאני חייבת ללכת לחפש אותה, זאת אפילו לא שאלה!
"אני חייבת הארי ו-א-ת-ה לא תהיה מי שיעצור אותי" אמרתי ברוגז
"אם לא אני אז מי?!?" הרים את קולו
"המוות" אמרתי בביטחון- מה זה קשור?!? למה בכלל אמרתי את זה?! אולי בגלל לחץ, זה באמת לא משנה עכשיו…
"מה?!? את לא רצינית!" אמר בכעס
"נכון אני לא עכשיו תסלח לי" אמרתי. שמתי את המעיל העבה שלי ויצאתי החוצה
"לוסי חכי!!" הארי צעק מאחוריי
"אני הולכת לחפש אותה בכל מחיר, סטיילס, לא משנה איזה מחיר!" הפנתי לו את גבי ונכנסתי לפארק החשוך.
איזה קור! הפארק מפחיד וחשוך. לפעמים מרוב פאניקה אתה מתחיל להזות דברים וזה מלחיץ! מה ?!? לוסי מה את חושבת לעצמך בכלל?!? את 'ילדה' גדולה את לא אמורה לפחד מהדברים האלה!! אבל אני בכל זאת מפחדת- אני חושבת שכולם היו מפחדים אך זו רק השארה.
במשך הזמן שעבר, התחלתי לאבד תחושת זמן ומקום אפילו שידעתי שאני בפארק. לא וייתרתי. הגשם הצליף בי כמו שוט חזק, השלג הקפיא את הגשם מה שגרם לי לקפוא עוד יותר ולאבד כוחות. באמת שאני לא יודעת כמה זמן הייתי שם והתחלתי לחשוב שאני צריכה לוותר, אך מחשבה זו נעלמה ברגע ששמעתי קול חלוש שזועק ממעמקי הפארק
"די! בבקשה תעזבו אותי! אני יתן לכם הכל רק בבקשה אל תעשו את זה! בבקשה!" שמעתי כל בכייני קורא בשקט ובסבל
"לא! וזאת לא שאלה" שמעתי צחוק מרושע של גבר
"בבקשה אני מתחננת!" זעקה הנערה
"תשתקי!" צרח הגבר
"לא, לא, לא! בבקשה לא! אתה מכאיב לי! לא…." התבכיינה הנערה.
התקרבתי יותר לכיוונם מהססת במעט אך אני לוקחת את סיכון וקופצת למים הקרים (ביטוי למי שלא הבינה~הערת הכותבת~) כאשר אני תקרבת אני רואה נערה שמנסה להאבק בגבר שנראה מבוגר ממנה בערך בעשרים שנה, אולי קצת פחות. הוא.. הוא… הוא.. אוי אלוהים, הוא מנסה לאנוס אותה!! אוי אלוהים!
"מה לאזעזל קורה פה!" זעקתי ושני הפרצופים הסתובבו אליי הגבר נראה כועס ואינו מרוצה מהסיטואציה והנערה נראתה במצוקה, מוכה, וחסרת אונים. היה לה שיער בלונדיני ועיניים ירוקות. העיניים האלו מאוד מוכרות לי מאיפהשהו… כאשר הבנתי לא האמנתי למראה עיניי
"לוקס!!"צעקתי
"אמא?!?!?" יבבה
"son of a bitch!!!!" צעקתי, לקחתי גזע ופגעתי בו בצוור- הוא נראה משותק אך ידעתי שזה לא להרבה זמן
"קדימה לוקס! בואי עכשיו!" אמרתי בלחץ והתחלנו לרוץ.
אחרי ריצה ארוכה סוף סוף ראיתי את אורות הרחוב ונשמתי לרווחה. הסתכלתי על לוקס באור והיא נראתה נורא: פניה היו מוכות ומלאות פצעים, שיערה היה פרוע והיא הייתה עם תחתונים וחזייה- מה שאומר שהוא עדיין לא אנס אותה.
היא הסתכלה אליי במבט חסר הבעה וחיבקתי אותה. היא בכתה וניסיתי להרגיע אותה, כל כך ניסיתי אך זה קשה להרגיע מישהו אשר אתה אינך רגוע.
לראות את הבת שלך כמעט נאנסת זה הסיוט הכי גדול שאמא יכולה לתאר.
"הוא לא הצליח להגיע לשלב של האונס אם זה עוזר לך"פתאום שמעתי את קולה של לוקס בוקע מתוך כתפי. חייכתי לרגע.
"זה לא עוזר לי מתוקה, זה עוזר לך" אמרתי והרגשתי את חיוכה הקטן
"בואי הביתה, אבא ישתגע עם איך שאת נראת" אמרתי לה והיא הנהנה.
הגענו לבית ונכנסנו בדלת. הארי ישר קפץ עליינו במבט מודאג.
"איפה לאזעזל הייתן?!?!" אמר לחוץ ואז הוא קלט איך לוקס נראת. "ומה קרה לך מיס לוקס אן סטיילס?!?!?!" הוא שאל בדאגה
"אפשר לדבר על זה אחר כך, אני צריכה להתקלח" אמרה בקול חנוק מדמעות
"לא! גברתי הצעירה את יורדת לפה עכשיו ומסבירה לי את זה !!" הארי אמר מצביע על לוקס בזמן שאני תקעתי בו מרפק שגרם לו להתפתל מכאבים הוא הסתכל עליי במבט של 'wtf?!?' ואני התעלמתי והרמתי את ראשי ללוקס שעמדה עדיין על המדרגות
"חמודה לכי לנוח, אני ידבר עם אבא שלך קצת…." אמרתי ברוגע וברגע שלוקס עלתה, גררתי את הארי למטבח
"הארי!!!!!!!!" צעקתי עליו בעצבים והוא הסתכל עליי במבט של חף מפשע. תגידו, איך התאהבתי בדבר הזה?!?