וואן שוט- הארי סטיילס חלק ב'

הרגשתי נורא.
ביתי היחידה גילתה את סוד שאני והארי כל כך ניסינו לשמור מפניה, ולא רק שהיא גילתה אותו,היא גילתה אותו דרך הריבים שלי ושל הארי.
אני זוכרת איך אני הייתי קטנה, בערך בת 5 או 6. כולם חשבו שאני לא מבינה כלום מהחיים ואני רק ילדה קטנה, אבל הבנתי הכל. אני זוכרת את איך שהייתי מסתכלת מלמטה על ההורים שלי שרבו ואני בוכה להם בני הרגליים, רק בוכה, לא אומרת "תפסיקו" או "דיי!", רק בוכה. הם חשבו שאני סתם בוכה בגלל שאני רואה אותם כועסים או צועקים כמו כל התינוקות אך אני הבנתי מה קרה שם באמת. ובאמת אחרי שלוש שנים אבי נטש אותי ונשארתי עם אימי בגיל 8. נשרתי מהלימודים מפני שלאימי לא היה מספיק כסף לממן לי לימודים, לכן בגיל 8 התחלתי לעבוד. התבגרתי ובגיל 12 הצלחתי לממן לעצמי את הלימודים. היו לי 3 חולצות בית ספר ו3 זוגות מכנסיים. בגיל 16 ביום הולדתי (sweet 16) הגיע מכתב 1 בדואר זה חמש שנים, והוא היה מאבי. אני זוכרת כמה כעסתי עליו כאשר פתחתי את המעטפה וגיליתי שזו בכלל לא מעטפת יום הולדת, זאת מעטפת בקשה לעבודה. הם ביקשו שאני יהיה חברה של איזה מפורסם אחד ואמרו שאני יקבל מיליונים אם אני יסכים. ידעתי שאם אני לא יעשה את זה אמא שלי לא תוכל להמשיך לחיות, אני יהיה חייבת לפרנס אותה, לכן הסכמתי וכך פגשתי את הארי. שנאנו אחד את השנייה ,בעיקר שהיינו צריכים לביים נשיקות או לחייך ולהתנהג כאילו אנחנו מאוהבים עד השמיים. לא רק הסבל של 'להיות עם הארי' הייתי צריכה גם לקבל את כל התגובות המגעילות מהמעריצות שלו שקיללו איתי כל יום ,הכעיסו אותי ושברו אותי יותר ממה שהייתי שבורה. הייתי איתו ככה במשך שנתיים עד אותו היום במועדון.אני זוכרת שהכריחו אותנו ללכת למועדון הזה לאחר ההופעה הענקית של הלהקה של הארי. אני לא כל כך זוכרת במדוייק מה היה שם כי הכל היה מעורפל אבל אני זוכרת כמה דברים. אני זוכרת שהכניסו אותי לאיזה משחק נראה לי קראו לו Big America אך אני לא בטוחה. שתיתי שם כל כך הרבה והייתי שיכורה ברמה גרועה. אני זוכרת שמישהי הכניסה לי אגרוף בעין ונפלתי על הרצפה. אני זוכרת שהתעוררתי על מיטה עם מגבת על הראש וראיתי את הארי עומד ליידי זועף. הקטע שבא אחריו היה מעורפל ואני לא זוכרת אותו אך אני זוכרת ששפתי ושפתיו של הארי נעו בתיאום מושלם אחד על שניה. אני זוכרת שהתחלנו להוריד לאחד את שנייה את הבגדים וזה מה שאני זוכרת מאותו הלילה. קמתי בבוקר בהאנגאובר מטורף על מיטה והיה פתק לידי. אני זוכרת את המילים במדוייק:
"קמתי בבוקר וראיתי אותך, לא הבנתי מה אני עושה איתך באותה מיטה אך אחרי שנייה הבנצי. שכבנו. אני רוצה להגיד שלא היתה לזה משמעות בשבילי ואני מקווה שגם לך לא.
ובוקר טוב, הארי" . אני זוכרת איך נכנסתי לפאניקה באותו היום. לא היה לי עם מי לדבר על זה ואני והארי התרחקנו אחד מהשני ולא דיברנו. עברו הימים והתחילו כאבי הבטן וההקאות. בהתחלה חשבתי שיש לי איזה ווירוס אך זה לא נגמר. נזכרתי באותו הלילה הוא במועדון וחשכו עיניי. אני זוכרת את היום הזה שהרופא אמר לי שאני בהריון והחלטתי לשמור על התינוק.אני זוכרת את הימים הרבים שהתלבטתי אם לספר להארי או לא. הבטן התחילה לגדול והתחילו לשאול שאלות. הובכתי והתירוץ היחיד שלי זה שהשמנתי.
אחרי 4 חודשים מאותו היום ברופא החלטתי לספר להארי. אני זוכרת איך באתי אליו לחדר עם דמעות בעינים- כמובן שלא היה לא אכפת. איך התישבתי על המיטה והתחלתי לדבר:
"ה..ה..הארי, אממ אני לא כל כך יודעת איך להגיד את זה א..א..אבל אממ"
"את מה?" שאל לא מבין
"הארי, אני בהריון" אמרתי והוא לא נראה מופתע כל כך
"מזל טוב, למי לרשום את הצ'אק?" התבדח
"לי ולך" אמרתי בטון כועס
"מה?!?" אמר לא מבין ואז עיניו נפערו
"הארי, אני בהריון ממך" אמרתי והוא ישב שם מסתכל עליי ושותק. אני זוכרת איך הוא קם והתהלך בחדר, תופס את שיערותיו בתסכול.
"את החלטת לשמור אותו? באיזה חודש את בכלל?" שאל בתסכול
"כן, החלטתי לשמור אותו, ומצידי אני יגדל אותו לבד, אבל רק רציתי שתדע. ואני בחודש חמישי.." אמרתי
"חודש חמישי?!?!?!" כמעט צעק עליי
"כן.." אמרתי. אני זוכרת איך שהוא יצא מהחדר בעצבים ואני ישבתי על המיטה בוכה. עשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות, והיה ברור לי שאני אגדל את התינוק הזה לבד. הארי לא נראה לעיין באותו היום אך הוא נמצא מעולף באיזה פארק כאשר 5 בקבוקי וודקה ריקים ליידו.
אני זוכרת איך הוא התעורר בבית החולים וביקש מכולם לצאת חוץ ממני. הוא לקח לי את היד, הסתכל לי בעיניים ואמר לי "אני יגדל איתך את הילד" ונעצמו עיניו- הוא נרדם. לא ידעתי אם לשמוח או להיות עצובה באותו הרגע זה היה מפתיע.
אני זוכרת איך הגיע היום שהתחילו לי הצירים והארי הסיע אותי בבית החולים בלחץ. השינאה בינינו דיי ירדה בארבע חודשים שהיו אחרי שסיפרתי לו שאני בהריון, לא ממש חיבבנו זה את זה אך לא היתה שינאה בינינו.
אני זוכרת את הרגע שהחזקתי לו את היד והוא כמעט מת מכאבים- לחצתי לו על היד כל כך חזק שהוא כמעט התפחלץ. וכמה שניות לפני ששנינו התעלפנו נשמע קול הבכי של התינוקת שלנו- של לוקס. אני זוכרת איך לקחתי את לוקס על הידיים והסתכלתי על עיניה – עיניו של הארי ושיערה הבלונדיני שקיבלה ממני.
אני זוכרת איך כולם יצאו מהחדר והשאירו אותי ואת הארי לבד.
הוא הסתכל לי בעיניים ואמר לי
"את יודעת, את לא כל כך רעה" ונישק אותי
בעצם שאני חושבת על זה לוקס היא זאת שהתחילה את הכל- רק בגללה התאהבנו. היא הסיבה לחיינו.