וואן שוט הארי – אמצע הלילה (מתורגם) :)

אל תשכחו לקרוא תרציתי להוסיף זה חשוב!

זה 3:00 והארי מתעורר מצלצול הטלפון שלו ליד מיטתו. הוא עייף, הוא ממורמר, השיער שלו הוא מבולגן, והוא רק מכנסי הטרנינג שלו. קר בחוץ, ועדיין חשוך, וזה פאקינג שלוש לפנות בוקר והוא מוכן ללחוץ על הכפתור הירוק ולצעוק על מישהו עד שהוא שומע את הקול שלה. זה קול רך עם טון חשוף אליו – תחינה, כמעט – וכל הכעס שלו מתמוסס בשעת הבוקר המוקדם. הוא לא מודאג מהחלום שהוא איבד , או כמה שינה הוא הולך להחמיץ כי הוא צריך להיות ער בשעה תשע, והוא אפילו לא מודאג מכך שהוא חצי עירום וקצת החרמן כשהוא מגשש להגיע למקש של הפלאפון שעל השולחן ליד המיטה … כי הוא יודע שאם הוא מקבל שיחת טלפון באמצע הלילה, זה לא טוב, ומישהו צריך עזרה רצינית.

"הארי", היה נשיפות בפלאפון (והקול שלה הוא לא חם או כמו דבש, שום דבר לא כמו הצלילים הארי חי כדי לשמוע בכל פעם שהוא רואה אותה), "אתה יכול לבוא … אתה יכול לבוא לאסוף אותי בבקשה ? בבקשה. "

אלפי תרחישים שאולי קראו לה עלו במוחו של הארי . היא עלולה להיפגע, או אבדה, או שיש ויכוח עם הוריה. היא יכולה להיות קרה או פשוט סתם רעבה ועייפה וזקוקה למקום טוב יותר לישון. היא פשוט יכולה להיות מוטרדת, רוצה אותו, והמחשבה שרצה בראשו בלהיות רצוי על ידה רק גורמת ללבו של הארי להמס לתוך דייסה של כל מיני רגשות ודברים טובים. להבין שהיא רוצה אותי מרגיש … טוב, לעזאזל, מרגיש כל כך טוב, והארי משפשף את עיניו בידו הפנויה ודוחף את עצמו במיטה ומזיז את רגליו לרצפה למקום שבו רגליו יכנסו לנעליו, בגלל שהוא רצוי והוא רצוי בגלל סיבה והסיבה הזאת היא רייצ'ל – יפה, רכה, עדינה כן .. זאת רייצ'ל – והוא אוהב אותה והיא צריכה אותו והוא הולך להיות שם, בטוב וברע.

"כן. כן, כמובן." קולו של הארי צרוד קצת כי הוא רק התעורר והוא קצת נבוך, אבל הוא רוכן עם הטלפון צמוד לאוזן וכתפו כדי לשרוך את נעליו כשהוא שואל, "איפה את, מותק? מה לא בסדר? "

הוא מניח את הטלפון שלו על המיטה בשביל להחליק את חולצה הטריקו מעל ראשו בשביל פחות משתי שניות, והוא קצת מתגעגע למילותיה של רחל כשהוא לוחץ את הטלפון לאוזנו, אבל בכל זאת, זה עושה ללבו של הארי לדפוק מהר מהיר כמו מרוץ, כי – פאק – זה לא טוב והארי יודע כמה מערכות יחסים רעות רייצ'ל כבר הייתה בה ולהיות בבית של בחור בשלוש בבוקר מפחיד את הארי. כי החבר שלה הוא מגעיל והארי יודע את זה ו- פאק – הארי מעוצבן שאולי בגללו היא בוכה, יושבת בחוץ בלילה מחכה שיקחו אותה אחרי המריבהץ

הארי מנסה להרגיע אותה בינתיים עם הקול הכי הרך שיש לו, וגם כשזה עדיין מחוספס מהעובדה שהוא רק התעורר, זה עובד: "בסדר, אני אהיה שם בעשר דקות. את רוצה להישאר בפלפון איתי עד שאני בא לקחת אותך? "

רייצ'ל עונה לו בקטנה 'כן'. לבו של הארי כמעט פורץ דרך החזה שלו. כל מה שהוא רוצה לעשות זה להגן על הבחורה הזאת, לתת לה מקום לשהות בו מתי שהמיטה שלה מרגישה גבשושית מדי באמצע הלילה, להכין את ארוחת הבוקר שלה ולוודא שיש לה משהו בבטן שלה כדי להרגיש קצת יותר טוב להתחיל את היום, לנגב את דמעותיה כאשר מישהו פוגע בה, להגן עליה מפני שמישהו אי פעם יפגע בה. זה מוזר, כי הארי מעולם לא באמת הרגיש ככה בעבר. הוא בן תשע עשרה , הוא צריך להגן על עצמו ועל הקריירה שלו, אבל הלב שלו סוחט כל רגש קטן שגורם להארי לרצות לטפל ברחל, להביא אותה לביתו ולגרום לה לחייך ולצחוק ולגרום לה לשכוח אי פעם את הצורך להילחם במריבותיה לבד, בגלל שהארי יהיה שם, והארי ישמור עליה, והארי ייתן לה את מיטתו ויבשל את ארוחותיה ולוודא שיומה הוא בסדר ולנגב את דמעותיה ולוודא שאף אחד אי פעם יגורם לה לבכות או אי פעם יפגע בה, גם לו לא, משום שהוא אוהב אותה, והיא גורמת לו לחשוב מגוחך ולדבר במשפטים ארוכים שלא צריכים הרבה פסיקים או בעלי תמצית ( תמצית למשפט יענו נקודה למשפט ) משום שהרחל גורמת לו לרצות לא יותר מאשר להמשיך בחיים איתה בלי היסוסים. הארי לא יהסס להגן עליה מכל דבר. הארי אפילו לא יהסס לקחת אותה באמצע הלילה, לא משנה היכן היא נמצאת או מה השתבש.

"בסדר," הוא ממלמל רק שניות לאחר מכן, רגליו פשוט רצו במורד המדרגות והמפתחות שלו הוא החזיק בחוזקה בידו, "אני יוצא עכשיו."

"אני מצטער שהערתי אותך," רייצ'ל ממלמלה, והארי פשוט חייך בזמן שהוא יוצא למכוניתו.

אם כי, בכנות, הארי לא היה מחייך בדרך אחרת. הוא לא מתלונן על הרוח הקרה שמצליפה בשערו ואיך העור של המושב שלו הולך להיות קפוא בדקות הראשונות, והוא לא מתבכיין או חוזר למיטה. הוא אוסף את רייצ'ל – באמצע הלילה – למרות שהוא עייף ואיך הייתה מרגישה המיטה שלו עכשיו נגד גבו עכשיו , אבל לא .. הוא רוצה להיות שם בשבילה. הוא רוצה להיות זה שהיא תמיד תקרא לו ראשון.

הארי מדליק את החימום וממהר לצאת מהחניה, יד אחת על ההגה והשניה מצליחה לשמור את הפלפון צמוד לאוזנו. הקול שלו רך, ומובן, ורייצ'ל מתחילה לבכות שוב. "זה בסדר," הוא לוחש לה בפלאפון, "אני שמח שקראת לי."

–

היעד נמצא במרחק של כעשרים דקות, אבל הארי היה שם בפחות מעשר (כל זמן הזה הוא עדיין מדבר לרייצ'ךל בפלפון, ולא משנה כמה הבדיחות שלו היו צולעות, הוא עדיין הצליח להצחיק אותה יותר מפעם אחת ), והארי מעולם לא נסע כל כך מהר למישהו אי פעם. הוא אפילו לא מצמץ כשהוא כמעט דורס את תיבת הדואר של המגעיל כשהוא מגיע לשם. הארי חושב שהחבר של רחל היה ראוי לכך בכל מקרה.

רייצ'ל רק עמדה כשריינג' רובר של הארי מתחיל להאט, והוא שוב יצא מהמכונית בפחות מחמש שניות, ולא אכפת לו שהוא השאיר את דלת מושב הנהג פתוחה. ידיו ישר נשלחו כדי לקחת את התיק של רחל, זרועו השמאלית הולכת סביב מותניה כשהוא לוקח אותה למכונית. לא היא מילה אחת בזמן הזה ביניהם, אבל רק מבט בעיניו זה של זה, כאשר סם (החבר של רייצ'ל ) יורד במורד מדרגות המרפסת, רוקע בכעסו גריסה נגד העלים קפואים.

"יש לך הרבה חוצפה להופיע כאן", הוא אמר, וכל שהארי עשה הוא לנער את הראש שלו ולגלג את עיניו . ידו לחצה בחוזקה נגד נוסע הדלת הצדדית, מוכן לסגור אותו לפני שסם יכול להגיע אליו , אם יהיה צורך.

הארי אינו מאוים על ידי סם – בכלל לא – וזה בגלל שהארי הוא גבוה יותר והוא התאגרף יותר מרק לכיף. רייצ'ל הייתה כבר במכונית, השקית החזיקה בחיקה ומוכנה ללכת, והארי יודע שזה כל מה שחשוב באמת. אבל הוא עדיין לא יהסס להיכנס למאבק עליה (כדי להגן עליה), וגם לא היסס להשתמש במילים משלו לספר לסאם איך הוא מרגיש באמת (הוא שונא אותו למי שלא הבינה). הארי לא משחק, היה קר, ועכשיו אחרי שלוש בבוקר , והוא באמת לא במצב הרוח להיות סביב מישהו אחר מאשר רייצ'ל.

הארי צוחק, וזה באמת נשמע כאילו זה הגיע ממנו. הוא סוגר את הדלת בצד של רייצ'ל ומתחיל ללכת מסביב למכונית לשלו, ואומר לסם שילך להזדיין. זה יכול להיות רק הדבר הטוב ביותר שהוא אמר כדאי להתחיל את הבוקר .

רסיס של חיוך עולה על שפתה של רייצ'ל כשהארי נכנס בתיבת הדואר של סם לפני שנסע. רק אחת מהידיים שלו על ההגה. השני מתחכך בידה של רייצ'ל נגד הקונסולה, עיניו הירוקות מהבהבות אליה בכל פעם שהרמזור הפך לאדום. היא לא בוכה, היא לא מייבבת, היא לא אומרת מילה עד שהם מגיעים לדירתו של הארי. כל מה שרייצ'ל עושה במכונית הוא לתת את ידה שתוחזק על ידי מישהו שהוא עדין, מישהו שהוא נחמד , מישהו שמתעורר באמצע הלילה מרק אחד שיחת טלפון פשוטה שיבואו לעזרתה.

נראה האביר בשריון נוצץ תמיד לקבל את הנסיכה בסופו של הדבר, וזה בגלל שהם נלחמים עליה כדי להרוויח את האמון שלה בם, ולכן היא יודעת שהיא תמיד תהיי בטוחה.

–

רחל נראית טוב בחולצה של הארי והמראה שלה במיטה שלו עושה הרבה לראשו של הארי. היא התכרבלה מתחת לשמיכה, שערה מתפרס נגד הכרית שלו בגלים של חום שוקולדים. מסלולים של דמעות עדיין הופיעו על לחייה, אבל לשמחתי אף אחד מהם לא היה חדש, אבל הארי לא יכול שלא לנגב עם אגודלו מתחת לעיניה כדי לנקות את השאריות של שאריות איפור. היא הבחורה הכי היפה שהוא ראה אי פעם.

"לכי לישון עכשיו," הארי לוחש, מבריש את החלקים של שיער מהמצח ועיניה. הוא צופה כשהיא לוקחת מנוחה קצרה ומכרבלת את עצמה קרוב יותר לתוך ידו, הוא נאנח כשהוא שיחק עם אצבעותיו בשיער שלה. "אני צריך ללכת בתשע , אני ישאיר לך משהו לאכול על השיש , בסדר?"

שתי עינים חומות גדולות מביטות בו ,היא כיווצה את שפתיו הוורודות כמילים נלקחות פנימה "למה לא יכולתי פשוט להתאהב בך קודם? למה הייתי חייבת ללכת לסם קודם?"

זה גורם ללבו של הארי לכאוב. דמעות התחילו לדלוף בעינה של רייצ'ל , והארי לא יכול לסבול אותם. הוא רוכן מעליה ומנשק את כולם הרחק משם, הוא אוחז בשתי ידיה מתחת לשמיכה, קרוב ללבו.

אהה , לעזאזל עם זה. הארי לא עוזב מחר בבוקר.

הארי לא יודע כמה קלישאתי זה – ואולי כל כל הלילה הזה הוא נורא קלישאתי – אבל הוא מתכופף ומנשק אותה. היא טעימה בדיוק כמו שהוא חשב שהיא תהיה , כמו וניל וילדה ודברים שהוא לא יכול להסביר כמה טוב שפתיה טעמו, וכמה טוב היא הרגישה, איך הלב שלו סוף סוף מתחיל להתחמם, לא משנה כמה קר היה בחוץ. השמיכה שהייתה על כתפה נפלה מכתפיה והוא רואה את המראה של חולצת הטריקו שלו שהיא לובשת כשהוא פוקח את עיניו. הוא רוצה שהיא תלבש את הדברים שלו ותאכל את האוכל שלו ואפילו הוא רוצה שהיא תעשה בלגן בארונות האמבטיה שלו עם המוצרים הנשיים שלה.

הארי לא רוצה שרייצ'ל תעזוב את מיטתו , או את חייו. הארי רוצה אותה כאן מקום שהוא יכול לשמור עליה, גם בשעות האפלות ביותר, גם באמצע הלילה.