וואן שוט- אביה ולואי

*מנקודת מבטה של אביה*
"הכל יהיה בסדר, אני מבטיח" אמר בחיוך ונישק אותי. אלו היו המילים האחרונות ששמעתי ממנו.
"אביה הכל בסדר" אמר זאין וחיבק אותי לאחר שראה דמעה יוצאת מעניי החומות.
"הגענו" אמר הארי מתנשף.
"מה? אה כן הגענו" אמרה שירז (סבבה שהוספתי אותי?) מתנשפת גם היא.
"איפה לואי?" שאל הארי מתיישב ושירז אחריו.
"הוא עכשיו נכנס לניתוח" אמר נייל.
"אביה את בסדר?" אמרה שירז והוציאה אותי ממחשבותיי.
"כן אני בסדר" אמרתי כשאני משקרת. למה? למה דווקא הוא? לא מגיע לו, הוא כזה מדהים ואני כל כך אוהבת אותו.
~לפני שבועיים~
"נו לאב אני מחכה" צרח לואי וצפר.
"אני מתלבשת!" צעקתי מבעד לחלון. התלבשתי מהר ויצאתי אל לואי.
"מה קורה בייב?" שאל לואי ונישק אותי.
"סבבה רק אני מאחרת" אמרתי מזרזת אותו. הוא נסע בקצב שלו זאת אומרת לאט ביותר.
"נו מה לו, אני מאחרת!" צרחתי עליו.
"אוף אני רוצה להיות איתך קצת" אמר.
"אין מה לעשות אני צריכה ללכת" אמרתי והפנתי את מבטו אל הכביש. הוא עצר לי במקום שבו התקיימה הפגישה ויצאתי החוצה.
"שלום" אמרתי כשנכנסתי לחדר.
"בוקר טוב" אמר. לפתע שמענו בום גדול אך השופטים אמרו להתעלם.
"סליחה אבל לואי טומלינסון איבד את ההכרה בחוץ" אמר שומר שנכנס לחדר במהירות.
"מה?????? לואי!!!!!!!!!!!!!!" צעקתי ורצתי לבחוץ. ואז ראיתי אותו שוכב על הכביש מכוסה כולו בדם ומיליוני אנשים מתאספים סביבו.
"לואי" אמרתי והדמעות פרצו מעניי.
"להתרחק" אמרו הרופאים שהגיעו לאזור.
"אני חברה שלו אני יכולה לבוא?" שאלתי.
"כן בואי מהר" אמר רופא צעיר והכניס אותי לאמבולנס. לואי קיבל זעזוע מוח ושבר את רגלו וכעת הוא נכנס לניתוח.
~חזרה~
"הוא סיים" בישר הארי מחויך לכולם. הרופא הגיע ואמר שהכל בסדר והוא שהוא יבריא בעוד כמה שבועות.
"לואי אני אוהבת אותך" אמרתי כשראיתי אותו.
"וואו תיזהרי אני ייפול" אמר ואז נזכרתי שהוא עם קביים.
~בעוד כמה שנים~
"לואי טומלינסון האם תינשא לאביה דנקן ותהיה איתה עד שהמוות יפריד בניכם?" שאל הכומר.
"כן" ענה לואי והסתכל עליי עם עניו הכחולות המדהימות.
"אביה דנקן האם תינשאי ללואי טומלינסון ותהיה איתו עד שהמוות יפריד בניכם?" שאל הכומר.
"כן" עניתי בלי טיפת מחשבה וחרטה.
"הכלה והחתן רשאים להתנשק" הכריז הכומר וכפיים נשמעו ברקע. לואי נישק אותי נשיקה כל כך מיוחדת שלא תפריד בנינו אף פעם ועכשיו לואי הוא שלי. אז שלום אני אביה טומלינסון!