וואן שוט- אביה וזאין

*מנקודת מבטה של אביה*
"שלום צופים יקרים אנחנו מיד חוזרים מהפסקת פרסומות ואביה וזאין יספרו לנו איך הם הכירו" אמרה המנחה ויצאנו להפסקת פרסומות.
"זאין אתה בטוח?" שאלתי אותו.
"נו מה אכפת לך את כבר לא יכולה להתחרט" אמר.
"כן אבל לך תדע" אמרתי.
"אביוש גם ככה אני אצא המגעיל דיי הגיע הזמן לפתוח את זה" אמר זאין ונישק אותי. הפסקת הפרסומות הופסקה והתחלנו לספר.
~לפני כמה שנים~
"אביה בואי תראי!" צעקה מאיה.
"מה עכשיו?" שאלתי. מאיה הצביעה על שלט גדול שעליו הודעה והרשמה לאודישנים להצגה של סוף שנה.
"נו ו…" אמרתי.
"אביה כולנו יודעים שיש לך כישרון משחק את יכולה להופיע ומפה את יכולה רק לצמוח" אמרה.
"בתנאי שאת באה איתי לאודישן" אמרתי.
"אוקיי" אמרה. הוצאתי את מהתיק ורשמתי את שמי. ההצגה היא של רומאו ויוליה. הסתכלתי ברשימה של רומאו ושמו של זאין הבריון של השכבה היה שם. המשכנו ללכת לכיתה ומאיה חפרה לי בנתיים.
"אני רואה אותך בניו יורק בעוד כמה שנים משחקת את המחזה גריז על הבמה עם גבר חתיך ושרירי ואז מפיק אחד גדול מחתים אותך" אמרה מאיה.
"דווקא טוב לי פה בבריטניה" אמרתי.
"אוי נו אביוש זרמי פעם אחת" אמרה מאיה מנערת אותי.
"דיי נו מאיה" אמרתי והתרחקתי ממנה. הלכתי לשירותים והסתכלתי על המראה נזכרת בהצגה האחרונה שהשתתפתי בה.
~ההצגה שהייתה~
"אז זאת את!" אמר רון שהיה הנסיך.
"כן שמי סינדרלה" אמרתי. באותו רגע הייתי צריכה לנשק אותו אבל אז מישהו בקהל התעלף ראיתי אז זה בעניי. לא יכולתי לעמוד בלחץ וגם אני התעלפתי. שכבתי שבוע בבית חולים ומאז אני לא יכולה לשיר…
אני לא יודעת איך זה הגיע למצב כזה אבל זהו זה. תמיד הייתי שרה ואחרי ההצגה הזאת אני לא שרה ולא משחקת.
~חזרה לסיפור~
*יום האודישן*
"אוי רומאו" אמרתי.
"נפלא מקסים אנחנו נחזור אליך" אמרה המורה שלנו לדרמה. יצאתי החוצה ורגלי כבר הפסיקו לרעוד ומאיה קפצה עליי בחיבוק חונק. יותר מאוחר ביום ביקשו מממני לצאת מהכיתה. יצאתי החוצה וראיתי כמה מהילדים שנבחנו ואז הבנתי שעברתי. הסתכלתי לצד וראיתי את זאין הבריון אני לא מאמינה שהוא עבר אולי באמת יש לו כישרון.
"טוב ילדים אתם התקבלתם ועכשיו נחלק אותכם לזוגות שבנתיים תתאמנו ככה" אמר המורה החדש.
"ליאו ונועה, אוליבר ובלה, אנה וברונו,בריג'יט וג'ון, אביה וזאין" קראה המורה לדרמה. פרצוף מופתע היה על פניי. לא חשבתי שדווקא איתי אני יהיה.
"נו את באה אני רוצה להיות בהצגה" אמר ומשך אותי. התאמנו במשך כל היום חוץ מהקטע של הנשיקה.
"נו יאללה למה את מחכה?" שאל.
"זאין לא פה…." אמרתי.
"טוב אז היום אצלך" אמר.
"אוקיי" אמרתי והלכתי למאיה. היא התחילה לחפור לי על זה שהתקבלתי וכל מני דברים כאלה.
~אחרי הצהריים~
"היי זאין" אמרתי כשהוא בא.
"הופה אביה יש לך חבר ולא סיפרת לי?" אמר דן ונדחף אלינו.
"אל תתייחס אליו זה אחי הסתום" אמרתי והובלתי את זאין לחדרי.
"יוליה האם תסכימי?" שאל זאין.
"כן רומאו" אמרתי. התקרבתי אליו לאט לאט והתנשקנו. זאין המשיך את הנשיקה יותר מהנדרש והתנתקתי באמצע.
"היינו צריכים יותר קצר" אמרתי מגרדת את הראש שלי.
"סליחה" אמר. יום למחורת קראנו לשופטים והתקבלנו.
~יום ההצגה~
"רומאו אל תלך" אמרתי.
"יוליה אני חייב" אמר זאין.
"לא בבקשה לא" אמרתי מתחננת.
"בתנאי שתנשקי אותי" אמר.
"כן" אמרתי.
"יוליה האם תסכימי?" שאל זאין והתקרב.
"כן רומאו" אמרתי והתנשקנו יותר מהר. כל הקהל מחא כפיים.
"בהזדמנות זאת אני רוצה להגיד משהו" אמר זאין ולקח את הרמקול. לא ידעתי מה הוא מתכנן כי הוא לא אמר לי כלום.
"אביה את רוצה להיות חברה שלי?" שאל. הסמקתי ברמות מטורפות והסתכלת על עניו.
"נו כבר!!" צעק הקהל.
"כן" אמרתי.
"נו למה אתם מחכים תתנשקו!!!!!!!!!!!!" צעק דן מהקהל. זאין התקרב אליי והתנשקנו וזאת הייתה נשיקה נהדרת.
~חזרה לאולפן~
"וואו סיפור נורא מעניין" אמרה המנחה.
"כן ועכשיו אנחנו מתחתנים" אמר זאין ונישק אותי.
" תודה לאביה וזאין שהיו איתנו ומיד נדבר על מחירי המכוניות" אמרה המנחה אני וזאין יצאנו מהאולפן והוא קפץ עליי בנשיקות.
"הכל בזכות מאיה" אמרתי.
"כן והיא עכשיו עם לואי בפריז" אמר זאין.
"אבל אני פה איתך ויותר כיף לי" אמרתי ונישקתי אותו.