וואן שוט – אביגיל וזאין (עזרה!)

תקשיבו, הוואן שוט יצא לי ממש יפה! אני חושבת להפוך את זה לסיפור.. מה אתם אומרים? אביגיל? ^^
המקלדת פה לא טובה אז אם חסרה אות או משהו כזה.. בלי כוונה!
אוקיי ההמשך:
*מנקודת מבטה של אביגיל*
מה אני יעשה? אני לא זוכרת איפה הארי גר, לואי, ליאם או נייל! אני לא זוכרת!! פתחתי את התיק שלי והסתכלתי בתמונות שבאותו יום הארי נתן לי. יש תמונה של הארי וליאם ליד בית גדול. אולי זה פה? הסתובבתי ברחובות מנסה לחפש משהו מוכר. שום דבר. ישבתי על ספסל בפארק מנסה לתפוס את אלינור בטלפון.
"הלו?" שמעתי קול גברי.
"מי זה?" שאלתי.
"אביגיל זה לואי, אלינור השאירה את הטלפון שלה אצלי" לואי אמר.
"אתה יכול לתת לי את המספר של הארי?" שאלתי מנסה להסתיר את העובדה שהדמעות לא מפסיקות לזרום.
"ברור, הכל בסדר?" שאל.
"כן" אמרתי.
"אוקיי" לואי אמר ונתן לי את המספר. ניתקתי את השיחה והתקשרתי למספר.
"מה?" שמעתי את קולו של הארי.
"הארי אני צריכה אותך" אמרתי גורמת לעצמי להשתחרר מעט.
"אביגיל מה קרה?!" הארי שאל.
"איפה אתה גר?" שאלתי.
"את כבר בלונדון?" הוא שאל.
"הארי תעשה את זה מהר! בבקשה, אני צריכה לדבר איתך" אמרתי.
"את בוכה?!" הארי שאל.
"אתה יכול לבוא?!" שאלתי.
"כן, איפה את?" שאל.
"אני לא ממש יודעת! לא הייתי הרבה זמן בלונדון!" אמרתי די עצבנית.
"אממ… מה את רואה מסביבך?" הארי שאל.
"עצים מדרכה וספסל! עוזר במשהו?" שאלתי.
"אל תהיי עצבנית, אני בדרך" הארי אמר אבוד. ניתקתי את השיחה, אותם רגעים בבת של זאין עוברים בראשי בלי הפסקה. צלצול נשמע מהטלפון שלי, זה הארי.
"מה?!" שאלתי.
"אני לא יודע איפה את! את כיולה להיות בכל לונדון!" הארי אמר.
"אני.. אני ליד הבית של זאין" אמרתי.
"אממ.. אוקיי אני בא" הארי אמר וניתק. תוך שניות האוטו שלו הופיע, אני מניחה שהוא ניחש שאני פה.
"מה קרה?" הארי שאל שראה אותי בוכה.
"אני נכנסתי לבית שלו וראיתי אותו מתנשק עם איזה מישהי, אני, אני רוצה למות, גם ככה הוא לא רואה אותי בכל התקופה שהייתי בבית חולים, הוא פחד.. הוא פחד שאני יראה את החברה החדשה שלו! הנשיקה שלנו זה הדבר היחידי שזכרתי, אני לא שחכתי אותו בכלל!" אמרתי בוכה. הסתכלת על עיניו של הארי, גם הוא רצה לפרוץ בבכי. הוא חיבק אותי חיבוק מנחם, כזה שהייתי צריכה.
"אתה הבן אדם הכי מדהים בעולם" אמרתי מחזקת את החיבוק.
"אנחנו צריכים להשלים כמה פערים" הארי אמר צוחק.
"אז תספר לי מה קרה בזמן שלא הייתי פה?" שאלתי.
"ברור" אמר מחייך.