וואן שוט – אביגיל וזאין (חלק אחד)

*מנקודת מבטה של אביגיל*
הרגשה אחרת, טובה, אני מרגישה הכי מאושרת בעולם, אני לא מאמינה שאני סוף סוף יכולה לראות אותו!
אני מוכנה לשכוח את כל מה שהיה! סוף סוף אני יראה את זאין! אני כל כך מתרגשת! אחרי המסע הופעות הארוך הזה זאין חזר! ואני כבר יכולה ללכת, זאת אומרת.. הורדתי את הגבס ואני יכולה ללכת! אני מתגעגעת למגע שלו, לחום שלו, לקול שלו..
אני רק מצפה שהטיסה הזאת תיגמר.. לחזור לבריטניה, לקור הבלתי נגמר..
"נוסעים יקרים נא להדק חגורות ולשבת במושבים אנחנו נוחתים עכשיו בלונדון, בריטניה" נשמע קול.
כמו אבן שירדה לי מהכתף. אני מקווה שאני יזכור את איפה הבית שלו.
'נחתתי' שלחתי לאלינור (כן, קלדר).
"אביגיל!!" שמעתי צרחה מאחורי ואלינור רצה לעברי.
"אל כל כך התגעגעתי!!" אמרתי וחיבקתי אותה חיבוק חזק. אומנם התראינו בזמן ששהיתי בבית חולים אבל כל כך התגעגעתי אליה!
"את נראת מדהים!!" אלינור אמרה.
"ואת יותר!" אמרתי וחיבקתי אותה שוב.
"ישלך מזל היום, אין פאפרצי" אלינור אמרה מסתכלת סביבה.
"רוצה שנלך לסטארבקס עם דני?" שאלתי אותה.
"אבל את.. את לא רוצה לראות את זאין?" אלינור שאלה.
"ברור, אני התגעגעתי אליכם מאוד ואני יכולה לראות את זאין אחר כך" אמרתי.
"אוקיי, אז כשדניאל תיצא מהשירותים היא תבוא -,-" אלינור אמרה מצחקקת. היא אפילו לא סיימה את המשפט וצעקה נשמעה.
"אביגיל!!!!!" דניאל צעקה ורצה וגרמה לכולם להסתכל עליה. היא קפצה עליי בחיבוק.
"דני!!" אמרתי.
"התגעגעתי התגעגעתי!!" דניאל אמרה וקפצה איתי.
"באלך סטארבקס?" שאלתי.
"כן!!" דניאל אמרה ויצאנו מהשדה תעופה.
"וואו זה היה קשה, אבל ישר אמרתי שאת יפה!" אמרתי לאלינור כשישבנו בסטארבקס.
"אווו! אבל את יותר!" אלינור אמרה.
"ומה איתי?" דניאל שאלה נעלבת.
"הארי הראה לי תמונה שלך ואמר לי מי את, כשהוא אמר לי שאני וזאין רקדנו אצלך נזכרתי בך :c" אמרתי.
"ידעתי שאני עוזרת לאנשים עם הריקוד שלי!" אמרה דניאל.
"את זוכרת את כולם נכון?" אלינור שאלה.
"כן, אבל עדיין יש עוד כמה דברים שאני לא, אני זוכרת ששכחתי את הכל, חוץ מנשיקה שלי ושל זאין" אמרתי משחקת באצבעותיי.
"זה כזה חמוד!" דניאל אמרה שותה מהנס שלה.
"כן בגלל זה אנחנו עכשיו קונות לך בגדים חדשים שזאין יראה אותך יפה!" אמרה אלינור וקראה למלצרית. שילמנו ויצאנו החוצה. נכנסו לטופ שופ. קנינו מלא בגדים ובחרתי משהו אחד שאני ילבש.
"מוכנה?" דניאל שאלה.
"כן, אתם יכולות להדריך אותי לבית?" שאלתי.
"ברור!" אלינור אמרה והדריכה אותי.
"אוקיי אני ינסה!" אמרתי וחיבקתי את אלינור ודניאל, הם הלכו לאחות של דניאל. נכנסתי למכונית נזכרת במה שאלינור אמרה. הגעתי לבית גדול, אני מניחה שזה הבית של זאין. דפקתי על הדלת שהייתה מעט פתוחה. קול לא נשמע, אולי קרה משהו לזאין? נכנסתי פנימה, אין אף אחד בבית. נכנסתי לחדר של זאין. ראיתי אותו מתנשק עם מישהי. הרגשתי את הלב שלי נשבר. הוא הסתכל עליי. הרגשתי את עניי מלאות מים. רצתי משם בוכה בלי הפסקה.