וואןשוט יובל&ניילר

"אתה כל כך לא עשית את זה" לחשתי בקול שבור, "יובל" דמעות יצאו מעיניו הכחולות כשהגה את שמי.
"שום יובל! אתה… כמה זמן זה נמשך?" שאלתי והצבעתי על מסך האייפון המנופץ, ההודעות ההן ששוברות את ליבי כל פעם מחדש, עדיין מופיעות שם. נשארות שם לנצח, חרוטות על המסך וכעת גם בתוך ליבי. לא טרחתי להסתכל על התאריך בו הן נשלחו, המילים שהיו רשומות שם, שחור על גבי לבן, הן- הן אלה ששברו אותי. "את מוכנה לתת לי להסביר?" הוא ניסה להתקרב אליי, אני רק הרחבתי את הפער בינינו, לא מוכנה לתת לו להתקרב ולא צעד אחד בלבד. "אין מה להסביר, הכל כבר ברור" אמרתי ופרץ דמעות נוסף גישש את דרכו החוצה מתוך עיניי הירוקות. "אני אוהב אותך, ברצינות רק תני לי הזדמנות אחת להסביר!" נייל התייאש ונפל על ברכיו, מחזיק את ראשו וממרר בבכי. מספיק מה שקרה כדי לגרום לי לבכות, אז עכשיו? כשנייל במצב הזה.. ולחשוב שזה בגללי? נראה לי שאם לא הייתי בורחת משם הייתי מתפרקת גם אני ומוצאת את עצמי בחזרה בזרועותיו של נייל. נזכרתי בההודעות ההן, ההודעות שפירקו את כל מה שאני ונייל הכרנו במשך שלושת החודשים האחרונים.
-אתה מתכוון לגמור איתה?-
-כן… זאת הייתה רק חלק מהתערבות, אני לא רוצה שזה יתפתח- תשובתו של נייל,
-זה יצא משליטה, אני מצטער שהתחלנו את זה בכלל-
-אתה מצטער? אני זה שתקוע במצב המביך פה-
-אני יודע.. טוב, שיהיה בהצלחה!-
ומכאן נייל כבר לא ענה… הכל היה ברור. אני הייתי חלק מהתערבות טיפשית שנייל נכנס אליה בטעות והכניס אותי לכל הסיבוך הזה.
מסביר למה הוא ניגש דווקא אליי בלילה ההוא במועדון, התחיל לדבר איתי ולאחר מכן ביקש את מספר הפלאפון שלי. אני כמו מטומטמת נשביתי בעיניים הכחולות ובתווי בפנים המושלמות שלו, והלכתי אחריו, עיוורת. לאחר כמה דייטים קטנים, נהפכנו לזוג רשמי. אני חשבתי שהוא אוהב אותי , בלב שלם האמנתי שהאהבה בינינו היא הדדית. הוא שיחק בי כל הזמן הזה? כל הימים ההם שהיינו מבלים ביחד, צוחקים משום דבר, נהנים רק מהעובדה שאנחנו יחד. המקומות שהספקנו לטייל בהם יחד, רק לפני כשבוע חזרנו ממחנה של שלושה ימים- שם ביליתי עם נייל ועם חבריו ללהקה וכמה מבנות הזוג שלהם.
זה לא התאים לנייל, לא למי שאני הכרתי. הוא לא מי שחשבתי שישבור ככה את הלב שלי, ירסק אותו לחתיכות קטנות. אבל כשחושבים על זה, מי אני שאהיה בת הזוג שלו? אף פעם לא הערכתי את עצמי עד כדי כך, אני לא שונאת את עצמי אבל בכל זאת, אני מודעת לעובדה שאני לא משהו מיוחד. אבל נייל גרם לי להרגיש אחרת, מיוחדת, כמעט מושלמת. עם כל המחמאות, הנשיקות בקטנות והעדינות שמשמעותן מבחינתי הייתה המון, החיבוקים החמים והאוהבים.
אף אחד לא גרם לי להרגיש ככה, אף אחד לא גרם לי להתאהב בזמן כה קצר.
אף אחד לא שבר את ליבי, כמו שנייל שבר.
"יובל!" הקול המוכר קרא בשמי, המשכתי ללכת מתעלמת מצעקותיו ההולכות ומתמשכות, קורא בשמי, נשמע כאילו מענים אותו. כמה ששנאתי את התחושה הזאת, שהוא ככה בגללי. אבל הוא גרם לכל זה מלכתחילה. הוא זה שהתחיל הכל, הוא זה שפירק את הכל. נהדר, שכחתי את הפלאפון שלי והמפתחות לדירתי -בה בקושי ביקרתי בזמן האחרון- אצלו. תמיד הייתי שכחנית אבל הפעם? שנאתי את התכונה הזאת הכי שיש. מה אני אמורה לעשות עכשיו? איך אני אוציא את זה משם? ידו החמימה הונחה על כתפי והבהילה אותי כהוגן. "תוריד את היד" סיננתי והרגשתי איך הגוש עולה במעלי גרוני ומאיים לחנוק אותי. "לא! את חייבת להקשיב לי למען השם!" הוא צעק וסובב אותי אליו. לפניו הרכות, עיניים אדומות מבכי ולחיים נפוחות, כמה שרציתי לתפוס אותו באותו הרגע ופשוט לנשק אותו.
אבל לא יכולתי, לא אחרי שהוא פגע בי ככה. "אני מקשיבה" לחשתי, לא שלטתי בעצמי, זה לא מה שהתכוונתי להגיד, המילים נפלטו מפי מעצמן.
"מה שקראת נכון, בהתחלה היית חלק מהתערבות. אבל -ואני מדגיש- זה היה בהתחלה, בעיקרון הייתי אמור לנתק את הקשר איתך כבר למחרת בבוקר, זאת הייתה ההתערבות. אבל לא חשבתי שמשהו יקרה אם אני אצא איתך לעוד דייט אחד" הוא הסביר בביטחון, "אבל- ופה אני מאשים אותך- הקשר שלנו כמו ששמת לב לא הסתכם בדייט ההוא, בלי ששמתי לב, והיה לי קשה להודות בזה בהתחלה, התחלתי להתאהב בך, ההודעות שראית? היו בבוקר למחרת, אחרי הערב הראשון בו נפגשנו.. אני זוכר שמחקתי אותן אבל מסתבר שלא" נאנח, הרפיתי את ידי שהייתה קפוצה לאגרוף, ההבנה התחילה לעלות בי, הקלה שטפה את גופי "האופי הילדותי והשטותניקי שלך, הצחוק המתגלגל, את יכולה להאשים רק אותם, הם הסיבה שהתאהבתי בך, הם ועוד המון דברים אחרים!" הוא הסביר, גורם לי להתאהב יותר ויותר רק מהמילים שיצאו מפיו. "פשוט תשכחי מההודעות האלו!" התחנן בפניי, קפצתי עליו בחיבוק. הוא נרתע בהפתעה, ולאחר מכן עטף אותי בזרועותיו, המגע שכל כך התגעגעתי אליו.
"בחיים אל תעשי לי את זה שוב! אני אוהב אותך" הוא אמר והביט בעיניי, גורם לי לטבוע בעומק של עיניו הכחולות והמדהימות "אני אוהבת אותך" מלמלתי בשקט.
הוא תפס בעדינות בפניי, מגעו צורב וממכר כל כך, קירב את פניו לשלי והדביק לי נשיקה חמה.