וואןשוט הדר&הארי

"מה?!?!?!" צעקת בהתרגשות "אני לא מאמינה!!" קפצת ומחאת כפיים כמו משוגעת. את היית אחת מהמארגנות של הפלאשמוב, והבנים ראו את הכתבה שצולמה על המפגש. אז הם החליטו לארגן מפגש קטנטן בין כל המארגנות אל הבנים. לא האמנת שאת הולכת לפגוש אותם, את ההשראה שלך, את האיידולים שלך, את הפייב שלך, הארי. ברור שאת אוהבת את כולם!! אבל כשאת רואה את הארי או שומעת את הסולואים שלו, מתחילים לך פרפרים בבטן. את מארגנת מזוודה, הפגישה תהיה בלונדון ואת טסה לשם לבוע עם עוד כמה מהמארגנות של הפלאשמוב. את על הטיסה, מביטה בנוף המתחלף, מפנטזת על הפגישה שלך עם הבנים. הלב שלך הולם בחוזקה ואת לא מפסיקה לחשוב על הפגישה הזאת. המטוס נוחת ואת יורדת ממנו, מישהו קורא בשמך ובשמן של הבנות שאיתך. "אוקיי, הדר זה המפתח לחדר שלך" האישה בלובי מחייכת אלייך ואת עולה במהירות נכנסת למעלית גוררת את המזוודה שלך אחרייך. נכנסת לחדר, ענק! אבל זו לא סוויטה. אמרו לכן שמחר אתן עומדות לפגוש אותם, אז את ישר הולכת לישון כדי להתעורר מוקדם. כל הלילה את מתהפכת במיטה, מהרהרת על הפגישה. כל הדרך מישראל לכאן, ללונדון, זה לא ייצא לך מהראש. לבסוף את נרדמת, הפגישה הזאת נכנסת לך אפילו לחלומות. דפיקות בדלת. את פוקחת את עינייך במהירות, "קמתי קמתי" את צועקת לעבר הדלת והדפיקות מפסיקות. את ניגשת לארון ומוציאה בגדים להיום- כובע גרב אדום, חולצה לבנה נופלת, ג'קט בייסבול אדום לבן, סקיני גי'נס שחור ארוך. התלבשת במהירות ונעלת נעלי אולסטאר אפורות. קצת מסקרה, עיפרון כחול שמדגיש את צבע עינייך הכחולות אפורות, קצת אודם, לא בולט מדי. סירקת את שיערך הזהוב וסידרת את הכובע על ראשך. יצאת ללובי וראית כבר שיותר מחצי מהבנות שם, חייכת והתחבקת עם כמה מהן. הסיעו אותכן בוואן אל מקום הפגישה, הבטת על כל לונדון, לא מאמינה שאת כאן. הוואן עצר וכך גם הלב שלך, התרגשת בטירוף!! בניין ענק התגלה מולכן, נכנסתן והמזכירה בקבלה הפנתה אותכן לחדר בקומה ה9. עליתן בשתי מעליות והגעתן לקומה ה9. פרפרים בבטן, היית בטוחה ששומעים את דפיקות הלב שלך עד לקצה הבניין ומעבר. נכנסתן לחדר ממוזג עם ספות עור לבנות והתיישבתן, על השולחן היה מעט כיבוד. לא נגעת בכלום אפילו לא בקנקן המים שהיה שם, רק חיכית שהבנים יבואו. פתאום, הם נכנסו, אחד אחרי השני והתחלת להחוויר. כמה בנות צרחו ואת פשוט בהית בהם, לא האמנת שהרגע שחיכית לו כל כך הרבה זמן מגיע. קמת לחבק אותם ולאחר מכן התיישבת בחזרה על הספה, משחקת עם אצבעותייך בלחץ. העברתם כמה צחוקים, והלחץ שלך לאט לאט ירד. השתחררת ממש ודיברת איתם כאילו היו החברים הכי טובים שלך. לא רצית שהפגישה הזו תיגמר לעולם! מזווית העין ראית שהארי מביט בך, הסתכלת עליו והוא חייך חצי חיוך והסיט את מבטו. הגיע הזמן לסיים את הפגישה, חיבקת את כולם שוב כשהרגשת שהארי מכניס משהו לכף ידך. יצאתן במהירות וחזרתן למלון. עלית לחדרך בלי לדבר עם אף אחת והבטת במה שהארי הביא לך, פתק קטנטן. היה שם את המספר שלו ועמדת להתעלף. צבטת את עצמך, לא זה לא חלום. אלוהים!
כעבור כמה התלבטויות החלטת להתקשר, חייגת את המספר בידיים רועדות. "הלו?" ענה קולו הצרוד של הארי, "היי… זאת הדר" אמרת לאחר נשימה עמוקה, "הדר! היי" אמר ויכולת לדמיין אותו מחייך. שתיקה קצרה ומביכה, "תהיתי….אם תרצי להיפגש?" אמר ישירות והתחלת להאדים. "ב..בטח" אמרת וחייכת חיוך רחב. "אוקיי אני אסמס לך את הכתובת" אמר והקלה נשמעה בקולו, "אוקיי ביי" השיחה התנתקה. ניגשת לבחור בגדים להיום, את לא ממש מתה על שמלות אז החלטת על הבגדים- סקיני בהיר עם קצת קרעים, גופייה קצת רופפת בצבע שחור וג'קט עור חום. נעלת מגפיים שחורות נמוכות, חבשת לראשך כובע גרב אפור. קצת איפור עדין והיית מוכנה. לקחת פלאפון וארנק קטן ויצאת אל הכתובת שהארי שלח לך.

~כעבור חצי שנה~
את והארי כבר זוג, מאז אותו היום שהוא הציע לך לצאת. בהתחלה היית צריכה לחזור לישראל אבל, מכיוון שכבר גמרת את בית הספר, אמך הסכימה לך להישאר בלונדון. את אמורה לטוס לישראל לבקר את המשפחה שלך בעוד שבוע, והבנים יבואו להופעה בארץ. "הדר! אני רעב" הארי קרא מהמטבח, את ישבת בסלון. "אז תכין לעצמך משהו!" צעקת חזרה וגיחכת לעצמך, "אני רוצה שאת תכיני לי!" הוא צעק בקול ילדותי. נאנחת ופנית למטבח, הכנת לך ולהארי פנקייקים כשהרגשת אותו מחבק את מותנייך מאחור. "אתה מפריע" חייכת והפכת את הפנקייק שעמד להישרף, "לא אכפת לי" אמר ונישק אותך.