ואנשוט ל….נייל בעלי המושלמי :)

אזהרה זה עצוב!

אני יודעת שזו הדרך הלא נכונה, אני שומעת על הרבה מקרים של התאבדות, הבטחתי לעצמי אני לא יעשה את זה לעצמי.. בחיים. אמרתי שאני לא יחתוך הבטחתי.. אבל הכאב גובר עליי כל היום הדמעות מציפות אותי כל יום אותו דבר כל היום להיות סגורה בחדר בוכה. אני כבר באמצע אין דרך לחזור מה שהיה היה עוד מעט מתחילים חיים חדשים.. עוד מעט..
עוד צעד ועוד המיים כבר עברו את החזה כל צעד מרגישה יותר ויותר קרובה לעולם השני הולכת לאט, בראש מתחרטת אבל הגוף מוביל לשם, עוד דמעה נפלה לים המלוח ונעלמה עוד צעד אחד נשאר עומדת במקום ולא זזה לוחשת בשקט 'תודה' רגע לפני שאני משלימה את הצד אני שומעת צעקה 'אל תעשי את זה בבקשה' אבל מאוחר מדיי השלמתי את הצעד רגע לפני שהאוויר נגמר רגע לפני שעיניי נעצמות לתמיד, מישהו טופס אותי מרים אותי מעל המיים ומוציא לחוף.. אני שוכבת על החול החמים ידיו עוטפות את גופי החום שלו.. אני פותחת את עיניי רואה עיניים כחולות עמוקות מביטות בי שיער רטוב בלונדיני מוכר.. 'נייל' אני לוחשת ומחבקת אותו 'למה' הוא שואל לא ידעתי מה לענות פשוט שתקתי.
'תודה' אני לוחשת לו כשהוא עוטף אותי במגבת אנחנו יושבים מחובקים מול הים כשהשמש כבר קיבלה צבע ורדורד ובתהליכים להעלם, הידיים החמות שלו עוטפות אותי אני יודעת שנאי בטוחה איתו..
…………
'תבטיחי שבחיים אבל בחיים לא תעשי את זה עוד פעם' הוא לוחש לי באוזן כשאנחנו עומדים לייד שער הבית שלי 'כל כך אהבתי אותך אבל כשגיליתי שיש לך אחרת נשברתי לא יכולתי יותר' פרקתי הכל והדמעות פרצו 'הייתה כל כך חסר אחרי שעזבת את הארץ' המשכתי.. 'כל החיבור שהיה ביניינו היה חסר כל כך חסר' אמרתי.. הוא חיבק אותי את אותו חיבוק חם ואוהב שהיה מחבק אותי ברגעים הכי קשים 'אני תמיד אהיה כאן בשבילך' הוא לחש לי אחרי חיבוק ארוך נפרדנו אני הלכתי לבייתי והוא לשאר הבנים.. נכנסתי הביתה עם מצב רוח יותר טוב עליתי לחדר והלכתי לישון עם חיוך קטן על הפנים.
בבוקר התעוררתי לבית שקט. כולם בטח יצאו לעבודה ולבצפר מחשבות עברו בראשי לאחר כמה דקות נשמע צילצול נגשתי לפלא' זאת הודעה מהאחד נייל.. 'בדרך אליי' בסוף הוסיף לב ונשיקה חיוך עלה על פניי.. ואז נזכרתי באתמול אני לא יעשה את זה עוד פעם אני יודעת שנייל תמיד איתי ניגשתי לבטבח בחנתי אותו כאילו שהיה מקום חדש הכל כרגיל רק שהפעם לא נמשכתי לסכינים הפעם התרחקתי מהם בחנתי את היד שלי 'לילה אני לא חותכת' וחיוך צץ על פניי..
לאחר שניות ספורות אני שומעת חריקה בחוץ וקול התנגשות, עזבתי הכל רצתי החוצה לא היה לי אכפת איך שאני נראת קרה משהו ונייל היה מעורב אני בטוחה.. יצאתי החוצה לעבר המכוניות המון התאספו מסביב נדחפתי המכונית של נייל הייתה מפורקת ראיתי אותו יושב בצד מדמם מהראש מנסה להחזיק מעמד רצתי לעברו האמבולנס כבר הגיעה 'נייל רק לא אתה' צעקתי ולרגע כולם הפנו מבט אליי מייד הגיעו לאסוף אותו.
'אני עולה איתו' התעקשתי לא היה זמן הם נתנו לי לעלות האמבולנס כל הדרך בדקו אותו החזקתי לו את הייד והגמעתו מציפות אותי 'אני צריכה אותך כאן, איתי' 'אתה כל כך חשוב לי' הוספתי כשהדמעות מטפטפות על החולצה שלו..
שעה אני עומדת לייד החדר שלו ומחכה שאחד הרופאים יצא יגיד שהכל בסדר הוא יחיה שהוא ישאר איתנו.. אבל הוא לא יוצא הכל מתוח אני לא יכולה לשבת מסתובבת לעצמי במעגלים לייד החדר לפתע הרופא יוצא 'מצבו קשה הסיכויים להשאר בחיים מאוד קטנים' הוא אומר ומשפיל את ראשו. אני פורצת לחדר שלו הוא לא ישן הוא שכב המחשב הראה שהדופק חלש התיישבתי ליידו 'נייל אתה כל כך חשוב לי' אני לוחשת כשהמעות זולגות על הלחי נופלות על החולצה הירוקה של נייל נספגות לתוכה חיבקתי אותו 'אני אוהב אותך' הוא לחש ואלא היו המילים האחרונות שלו המחשב הראה שאין דופק 'לא נייל אל תעזוב אני צריכה אותך' אני אומרת ונחנקת מהדמעות 'אני אוהבת אותך אל תלך' אני ממשיכה הדמעות חונקות אותי. הרופאים נכנסים במהרה לחדר מנסים להחיות אותו מנסים הכל אבל הכל עבוד 'אנחנו מצטערים' הם אומרים ומסתכלים עליי אני מבקשת מהם להשאיר אותי לבד.. אני נגשת אליו הוא כבר לא איתנו 'אתה הכי חשוב לי ותמיד תשאר אני אוהבת אותך ותמיד אהבתי' הדמעות ממשיכות לזלוג כנהר נייל שלי שכל כך אהבתי כבר לא איתנו. לאחר שעה שישבתי ליידו ופירקתי את כל הכאב נכנס הרופא וכיסא את נייל שלי זה שאהבתי ותמיד יאהב..
………….
'אני אף פעם לא ישכח אותך' אני אומרת רגע לפני שקוברים אותו דימעה נופלת על הקבר מתערבבת עם האדמה לאחר כמה דקות לא נשאר זכר לבור ולקבר הייתי שבורה וכך גם כל הבנים העדפתי התבודד ישבתי בצד על ספסל ביידו החולצה הירוקה שהוא לבש בדרך אליי מסניפה את החולצה הריח של הבושם שלו מתבוננת בתמונה שלי ושלו מהזמנים הכי טובים 'למה אלוהים למה לקחת את האדם הכי חשוב למהה' השאלה הזאת לא מרפה ממני..
~אחריי 3 שנים~
'עברו 3 שנים נייל.. 3 שנים שאתה לא איתנו 3 שנים הכי קשות בחיי הכל השתנה הלהקה התפרקה אתה חסר לי כל כך אני רוצה אותך ליידי מחבק אותי אני רוצה את חום הגוף שלך אני רוצה אותך שעוד פעם נשב על חוף הים ונשתוק שעוד פעם נשתולל ביחד נבכה ביחד נחלוק את השמחה' אני אומרת עם דמעות עומדת לייד הקבר עברו 3 שנים בלי נייל 3 שנים של סבל 'אני לא רוצה את החיים האלא יותר' הוספתי לדבריי 'אני לא מתה זה המעט שאני יכולה לעשות מה שהבטחתי לך אני ישאר חזקה למרות שזה קשה, קשה לי בלעדייך' דמעה אחרי דמעה נופלות הנחתי את הפרחים לייד הפרחים מהפעם הקודמת מנקה את הסביבה מניחה את הדובי שאתה הכי אוהב נותנת נשיקה לוקחת את החולצה שנשמרה לי מאותו היום מלאת דם והולכת..