ה-בן דוד – פרק 7 (על 1D)

תקראו את זה עם השיר impposible ..

מנקודת המבט של אנג'י:
"לעזאזאל הארי" צעק ליאם,הוא והארי המשיכו לריב.
הקולות התערבבו במוחי,לא שמעתי כבר אף אחד.
הדם לא הפסיק לזרום,הרגשתי מעורפלת,תמיד אני בוטחת באנשים הלא נכונים..
"ליאם תפסיק לצעוק,תיקח אותה כבר לבית החולים" צעק הארי,לחוץ ביותר.
הוא ידע שזה בגללו,הוא גם בכה,התחרט,אבל זה הוא שהחליט לבגוד..
שמעתי סירנות,אורות הבהבו,הארי וליאם רבים עדיין ועולים איתי יחד לאמבולנס..
—
הרגשתי אור חזק,התקשיתי מעט לפתוח את עיני.
התעוררתי למקום מוזר,כולו לבן,ורהיטים אחדים נמצאים בתוכו.
"אנג'י?" שמעתי קול קורא בשמי, "ליאם?" שאלתי.
"אנג'י זה אני" הוא אמר,אוחז בידי.
"איפה אני?" שאלתי מבולבלת..

מנקודת המבט של ליאם:
כבר שבוע שאני מחכה כאן עם אנג'י,כאן,במכון הגמילה.
האחות קראה לי, "החדר טוב בשבילך,מר פיין?" היא שאלה.
"כן,תודה"השבתי,נכנס במהירות לחדרה של אנג'י.
לאחר חצי שעה שמתי לב שעיניה נפתחות מעט,ממצמצות מספר רב של פעמים.
"אנג'י?" שאלתי, "ליאם?" שאלה גם היא.
"אנג'י,זה אני" עניתי,מאשר את שאלתה.
"איפה אני?" שאלה,התחלתי לגמגם,"את ב..במכ.. את במכון גמילה מפגיעה עצמית" עניתי.
"אני לא צריכה להיות כאן,אני לא פוגעת בעצמי" היא החלה לבכות.
"אנג'י,בבקשה זה לטובתך" אמרתי,אך היא המשיכה בבכיה,לא מקשיבה לי כלל..

מנקודת המבט של אנג'י:
אני לא צריכה להיות במכון הזה,אני לא פוגעת בעצמי,זה אחרים פוגעים בי.
ליאם יצא מהחדר וסגר את הדלת,רצתי אל הדלת,מנסה לפתוח אותה.
היא הייתה נעולה,התחלתי לדפוק בחוזקה על הדלת.
"ליאם" צעקתי,מספר רב של פעמים,בכיתי,רציתי למות.
הסתכלתי סביב בחדר,לא היה שום חפץ חד,הסתכלתי על ידי המצולקת.
הפרפר כבר לא שם,גם הארי לא שם,אבל לא משנה איפה הארי יהיה,את הלב שלי הוא לא יעזוב..
חזרתי למיטה,ממשיכה לבכות..
כבר עברה חצי שעה..
פתאום כולם נכנסו,ליאם,לואי,זאין,נייל,איימי,מאיה,לירון ו?.
התחלתי לפחד,לרעוד,ראיתי שחור בעיניי..