ה-בן דוד – פרק 12-המלא (על 1D)
"אבל אנג'י,אני לא מבינה למה את כועסת,את אוהבת את ג'סטין",שני אמרה,מיבבת.
"את לא מבינה,אנחנו התנשקנו" אמרתי,מתחילה לדמוע.
"זה רק הופך את זה לטוב יותר.." היא אמרה מבולבלת.
"זה לא,חתיכת מטומטמת,זה לא! הארי נכנס,הארי נכנס בדיוק כשהתנשקנו" צעקתי עליה.
היא הביטה בי מספר שניות וניגבה את עיניה.
"כל מה שאני עושה בשבילך ואת שונאת אותי,למה?" היא שאלה ברצינות.
"אל תעמידי פני תמימה,את חיכית שאני אעזוב כדי להתנפל על כריס" אמרתי בכעס.
"אני בכלל לא יצאתי איתו,כשאת הלכת כולם התנקלו אליי, אני גם עזבתי,לא מרצון, עזבתי לפני חודש ופה הכרתי את ליאם,אני אוהבת את ליאם,לא את כריס,ואת יודעת אנג'ל שאני לא יעשה משהו שיפגע בך,את יודעת למה.." היא מלמלה במבוכה את המשפט האחרון.
"אוי שני,תעשי לי טובה,תשכחי מזה,פשוט תשכחי" מלמלתי וגלגלתי את עיניי בזלזול.
"לעולם לא,את הצלת אותי" היא מלמלה ויצאה,משאירה אותי לגמרי לבד.
ג'סטין שלי,הארי שלי, הכל כלכך מבולבל.
-כעבור שבוע-
"שלום" אמרתי בשמחה כשראיתי את הארי בחדרי סוף סוף.
"היי" הוא לחש ובהה ברצפה.
"הארי,אנחנו צריכים לדבר" מלמלתי והסתכלתי בעיניו..
"אממ, כן כנראה" הוא אמר שיחק באצבעותיו.
"הא..הארי" לחשתי.
"טוב תקשיבי, אני בסדר,אני לא איתך את לא איתי, ידידים טובים,סוף סיפור" הוא ענה במהירות.
הנהנתי ובהיתי בו,הוא לבש ג'ינס צמוד שהחמיא לו מאוד,חולצת טי לבנה וג'קט קצר בצבע תכלת.
"אתה יודע, עוד שבועיים אני אמורה להשתחרר" מלמלתי.
"כן" הוא אמר וגירד בעורפו, "את מרגישה מוכנה לצאת?" שאל.
"כן, עם כל השיחות והפסיכולוגים שעברתי כאן,אני מרגישה מאוד מוכנה" אמרתי בשמחה.
—
"זמן הביקור נגמר" הודיעה האחות והארי נפרד ממני בחיבוק קטן.
מי היה מאמין,אחרי שלוש שנות סבל, הבראתי כביכול,סוף סוף מאושרת..
"never say never" מלמלתי לעצמי כשגיחוח קל נפלט מפי.
לקחתי את הפלאפון שלי, נכנסת לחשבון הטוויטר שלי.
'two weeks to happiness' צייצתי וחייכתי לעצמי.
ניגשתי לארון הבגדים,לקחתי מכנס לבן קצר וחולצה לבנה קצרה, הבגדים שכולם לבשו כאן, מידי פעם הורשתי להתלבש כרצוני, אך ברב הפעמים לבשתי את הבגדים המוסכמים כאן..
נכנסתי למקלחת ויצאתי לאחר חצי שעה.
'לילה טוב עולם' לחשתי לעצמי ונרדמתי.
תגובות (6)
חמוווד ממש אהבתי תמשיכי
מושלםםםם תמשיכייייי!!!
יש תמשיכי?׳צמ
תמשיכי!!!!
תמשיכי(?)
תמשיכיי