התחלתה חדשה- פרק 1

התעוררתי לסתם עוד בוקר שאין לא כלל משמעות כלפיי, ידעתי מראש מה יקרה היום ולא התרגשתי, ידעתי שיציקו, יצחקו, ירביצו ואז לחזור הביתה ולשקר לאמי שהכול בסדר ושנפלתי בבית הספר.
אני גרה לבד עם אמי, אבי נפטר לפני שנתיים מסרטן ושלושת אחיותיי נדרסו בתאונת דרכים, נשארתי רק עם אמי.
אני יודעת שאמי סבלה המון וחווה המון ימי אבל בעקבות כל האירועים הטרגדיים אז אני לא מספרת לה על מה שאני עוברת כדי לא להטריד אותה יותר מדי.
ואני, אני סובלת בשקט בשביל עצמי ויודעת בלב שזה לא שווה את מאמציי להתייחס אליהם.
הלכתי להתקלח, לאחר המקלחת התארגנתי, לקחתי את התיק וירדתי למטה אל המטבח.
"היי בוקר טוב מותק" אמי אמרה לי ונשקה במצחי.
"בוקר טוב" אמרתי ולקחתי שוקו.
"את רוצה לאכול ארוחת בוקר?" היא שאלה.
"לא אני לא רעבה, אני צריכה ללכת לבית הספר" אמרתי וחיבקתי אותה לשלום.
"ביי" אמרנו אחת לשני ויצאתי מהדירה.
~בבית ספר~
הגעתי לבית ספר, נשמתי נשיקה עמוקה ונכנסתי למסדרון שבדרך ללוקר שלי.
הגעתי ללוקר והוצאתי ספרים, כאשר סגרתי אותו עמדו מולי כבר שלישיית הסנוביות רוני, ליאור ולירון.
"אוי, עוד פעם את לבד?" לירון שאלה בציניות.
גלגלתי עיניים והמשכתי הלאה.
היא תפסה בידי חזק וסובבה אותי, "תעני לי כשאני מדברת אתך, אין לך זכות ללכת, כלב" היא אמרה.
"תעזבי אותי" אמרתי ומשכתי את ידי אך היא לא שחררה, להפך היא רק חיזקה את האחיזה.
"תעזבי אותי, זה כואב" אמרתי.
"בפעם הבאה תלמדי לענות כשמדברים אתך ,כלב" ליאור אמרה.
לירון שחררה אותי וכמובן שרוני ירקה עליי.
לא התרגשתי מזה, זה קורה כל יום ובסופו של דבר כבר נמאס ולא מתייחסים.
נכנסתי לשיעור והתיישבתי בסוף לבד-כמו תמיד.
כל השיעור היסטוריה הלך רגיל, זרקו עליי ניירות וציירו כלב שכתוב עליו 'אמילי' שזה אומר שזאת אני.
יצאתי מהכיתה וזרקתי את כל הניירות, " למה את זורקת ציור כזה יפה?" רוני שאלה
"מה את רוצה ממני?" שאלתי.
"שתחנקי" היא אמרה.
"לא נמאס לכן להציק לי?!" שאלתי בעצבנות.
הן גלגלו עיניים בזלזול, דרכו עליי והלכו.
ככה נמשך כל היום, בסוף היום כבר רצתי הביתה, רק לא לראות אותן שוב.