התחלה חדשה – פרק שתיים

נק' מבט של מייקל –
"מייק" הוא קרא לי, פניי קפאו לא זזו, אני לא יכול סתם לרוץ ולחבק אותו, אבל אני גם לא יכול להעמיד פנים שהוא לא החבר הכי טוב שלי ושלא התגעגעתי אליו.
צעדיו התקרבו אליי ומבט חטוף לצד גרם לי לראות את היילי עוד עומדת מחכה לתגובתי, היילי לא הניחה את מבטה לרגע ממני.
"אשטון?" שאלתי בהפתעה לאחר שהוא כבר היה מולי, "מה לכל הרוחות אתה עושה פה?" שאלתי אותו מסתכל עליו במבט מזועזע. "מייק , זה אני אחד מהחברים הכי טובים שלך אתה מוכן לדבר אליי כראוי?" שאל אותי. "לא אשטון, גאד דאמט אני לא מוכן לדבר אליך כמו אל החבר הכי טוב שלי כי אתה לא כזה עכשיו תענה לי מה אתה עושה פה" אמרתי כועס מעט אך לא רציתי להפחיד את היילי שהייתה לצידי אז שמרתי על קור רוח. "יש לי פרויקט מהאוניברסיטה, אז שמו אותי בתיכון הזה בכדי להשלים אותו. מה אתה עושה פה?" ענה ושאל. "מתמחה כסטודנט" אמרתי מביט בנעליי.
"מייק, סטודנט כמה?" שאל אותי "מורה" עניתי מסדר את חולצתי, כשעברו כמה דקות והוא לא הגיב כבר התחלתי לחשוד, בכל אופן זה אש לא עוברת שנייה שהוא לא מדבר.
פניו היו המומות, תמיד כשהיינו מדברים על העתיד היו אומרים לי שאני זה שאמשיך עם המוסיקה ולא אתן לחברה לשנות אותי לעוד איזה איש עסקים או משהו כזה, כנראה שזה היה עוד שקר.
"מורה? מייק איפה אתה? מה קרה לך? למה אתה עושה משהו שאתה לא רוצה לעשות?" הוא שאל כל כך הרבה שאלות, הילד הזה צריך להפסיק לדבר מידי פעם .
"סליחה, אש אכזבתי אותך? אני ממש מצטער באמת לא התכוונתי לפגוע בלב הפגוע של אשטון , פשוט סליחה שלפני שלוש שנים הרסת לי כל הקשור לחיים שלי ולמה שאהבתי לעשות" אמרתי לו בשקט.
"אני? אני הרסתי לך את החיים? מייקל אתה פתטי" הוא אמר צוחק צחוק קלוש.
"ביי אשטון, אני סיימתי לבזבז את הזמן שלי איתך לך תזדיין" אמרתי לו מתרחק ממנו.
"אל תדאג אני אעשה את זה" אמר והסתובבתי.
"עם האקסית שלך" אמר מחייך חיוך רחב מצד לצד.
תשלוט על עצמך מייקל, אתה מורה מייקל, אל תעשה את זה מייקל.
לפני ששמתי לב למה שקרה, הוא כבר היה שעון על הלוקרים עם אף מדמם.
"תשמור מרחק אשטון " אמרתי הולך משם.