השירים שלי פרק 5

נקודת מבט של נייל:

כל הערב הייתי עם אלה. היא הייתה כל כך יפה. כל פעם שהבטתי בעיניה החומות כדבש התהפנטתי, כל פעם שידינו נגעו אחת בשנייה הרגשתי צמרמורות נשלחות אל ליבי ומרטיטות אותו כל פעם מחדש ולא פעם מצאתי את עצמי בוהה בשפתיה. לא ידעתי איך ולמה אני מרגיש כלפיה את הרגשות האלה בזמן כל כך מועט אך ידעתי שאני לא רוצה שהרגשות האלה יפסקו כי הם גרמו לי להרגיש טוב, מואשר, היא גרמה לי להרגיש מאושר.
"אז נייל, מתי אתם חוזרים לאנגליה?" שאלה אלה וגרמה לי לנחות למציאות שבקרוב אני לא אראה אותה יותר, והמחשבה הזאת הכאיבה לי.
"רק הגענו כבר את מגרשת אותנו חזרה?!" ניסתי להתלוצץ, להפיג את הכאב שהרגשתי כעת בליבי. היא צחקקה מעט ולפתע מבטה ננעל על הבר והחיוך היפה שהיה על שפתיה ירד ונתן להבעה דואגת לעלות על פניה. הסתכלתי גם אני על הבר, מנסה לאתר את מה שגרם לאלה להראות מודאגת כל כך, אך עוד לפני שהבנתי על מה היא מסתכלת היא גררה אותי לכיוון הבר.
"שקד מה קרה לך?" שאלה אלה את שקד שישבה על הבר ושתתה כוס אחרי כוס כשהאיפור שעיטר את עיניה היה מרוח על לחייה, עכשיו הבנתי מה ראתה אלה.
"את נורא מתחיקה אלה" אמרה שקד וצחקקה. היא קמה מהכיסא שישבה עליו ומשכה אותי ואת אלה אל רחבת הריקודים רוקדת שדמעות יורדות מעיניה בשטף, מה עובר עליה?
"אני חושב שעדיף שניקח אותה הביתה" צעקתי לתוך אוזנה של אלה מנסה לגרום לכך שתשמע אותי מעבר למוזיקה, מאוכזב מעט מזה שלא יכולנו לרקוד מעט יותר. היא הנהנה ואחזה בשקד גוררת אותה אל היציאה אני בנתיים הלכתי לחפש את לואי להודיע לו שאני הולך ולמה אני הולך, משום מה יש לי הרגשה שהוא קשור לזה. לא מצאתי את לואי, אך מצאתי את הארי מנשק את חברתה של אלה, לינה אני חושב שקוראים לה. אחזתי בזרועו והוא התנתק מלינה.
"הארי, אני אלה ושקד הלכנו. שקד בוכה ושיכורה" צעקתי לתוך אוזנו על מנת שישמע את קולי מעל למוזיקה הרועשת. הוא הסתכל עלי מבולבל, אני רק משכתי בכתפיי והסתובבתי מתקדם ליציאה מקווה ששקד בסדר ובדרכי לשם חושב על אלה.. האם כדי לי לעשות את הצעד הראשון למרות שאנו עוזבים?

נקודת המבט של לואי:
תחילת הערב:
נכנסתי למועדון, מתעלם משקד וממה שקרה איתה לפני רגע קצר. בכוונה. פחדתי להתקרב אליה, לשקוע בעיניה הכהות והגדולות, לבהות בשפתיה הורודות, לאבד את השליטה על מעשי, לאבד את …עצמי. לא! אסור לי להתקרב אליה,היא מסוכנת לי, אך בכל זאת נמשכתי אליה כמו שעש נמשך אל אור. פניתי אל הבר, להטביע את עצמי באלכוהול שישכיח ממני את צרותיי או יותר נכון את צרותי – שקד. אחרי מספר לא מועט של כוסות התחלתי להרגיש את האלכוהול מגיע אל ראשי ומסחרר אותי.
אני לא יודע איך או למה אך מצאתי את עצמי עם בחורה בהירת שער בשירותים. מצצתי את צווארה ורגליה היו כרוכות סביב מותני, אנחותיה השקטות לא גרמו לי להרגיש דבר מלבד גועל. זה הרגיש לי כה לא נכון! שזו לא הבחורה הנכונה ולא המקום הנכון, אך במקום להפסיק המשכתי. מנסה להוכיח לעצמי שזו סתם תחושה שתעבור, אך היא לא עברה, ובמקום למצוא אותי מסופק ותשוש הרגשתי נגעל ודוחה. הלכתי לחפש את שאר הבנים שיקחו אותי למלון אך מצאתי רק הארי משוחח אם מישהי – אני חושב שקוראים לה לני או שזה לינה? – ושניהם נראו מודאגים. עדיין הייתי מסוחרר מעט מהשפעת האלכוהול. הלכתי אל הארי מתנדנד מעט. הוא כנרא ראה אותי ומשך את לין או לני או מי שזאת לא תהיה והתקרב אליי.
"הארי, אתה יכול אולי להסיע אותי הביתה?" שאלתי את הארי, עדיין מסוחרר ומועד.
"אולי עדיף שתיסע עם נייל. הוא שקד ואלה כבר בחוץ מחכים למונית" ענתה לי לין או לינה או איך שלא קוראים לה. למה נייל נוסע? עם שקד? לפתע הרגשתי פיקח יותר מתמיד.
"למה נייל נוסע?" שאלתי קולי מעט אטום לא מסגיר את מחשבותיי – על שקד.
"הוא אמר ששקד בוכה ושיכורה, אז הוא, שקד, ואלה נוסעים הביתה" ענה לי הארי. הרגשתי את ליבי מתכווץ בכאב בחזי ושכואב לי בכל מקום בגוף. למה? באותו רגע הסתובבתי לעבר יציאת המועדון הולך, לא, רץ -לכיוונה. מקווה שהארי טועה ושקד לא באמת בוכה. בעודי רץ אל דלת היציאה כשליבי מכווץ וכל גופי כואב מסתחררת בראשי רק מחשבה אחת 'למה אני מרגיש שזאת אשמתי?'.