השירים שלי פרק 3 חלק ב

"איפה את?" הודעה נשלחה אליי מהארי – החלפנו טלפונים כשכתבנו שירים-.
"בדרך. 5-6 דקות אנחנו שם" כתבתי לו בחזרה והכנסתי את המכשיר לכיסי.
היינו עכשיו בדרך לאסוף את הבנים למועדון. דני היה שקוע במחשבות, אביה דיברה עם אלה בטלפון ואני חשבתי על תובל ולואי. ידעתי שאני מרגישה כלפיי לואי משהו, אני לא מאלה שמתכחשות לרגשות שלהן אבל ידעתי שזה יביא לי הרבה אבל הרבה צרות. לפתע הרגשתי רטט בכיסי והבנתי שזה עוד הודעה.
"אנחנו?" היה רשום בהודעה שנשלחה -כמה מפתיע- מהארי.
"כן אני דני וחברה שלי דרך הגב עוד חברות שלי יפגשו איתנו במועדון" שלחתי לו. אחרי שתי דקות הגענו למלון.
"איפה אנחנו?" שאלו דני -שלא ידע שהבנים באים גם הוא- ואביה.
"אנחנו אוספים מישהו או יותר נכון מישוהים (?)" אמרתי מהססת במילה האחרונה אם אפשר לקרוא לה מילה (?).
"היי שקד" נייל אמר והוא וכל הבנים נכנסו. דני היה נראה מופתע ואביה הייתה נראית בשוק כאילו לא האמינה שזה קורה לה, למה?
"א..את..אתם וו..א..ן דייר..קשן" גמגמה אביה ונראתה כמישהי שעומדת לצרוח, וכמובן שלא עברה שנייה והיא צרחה, היא מכירה אותם? ועוד מעריצה אותם?
"כן אנחנו וואן דיירקשן" אמרו כולם במקהלה וחייכו אליה. בחנתי אותם מעט הארי היה נראה משועשע זאין בהה באביה וניי- רגע! זאין בוהה באביה? הסתכלתי מהר על אביה וראיתי שגם היא מגניבה אליו מבטים, אולי זאת ההזדמנות שלה עם מישהו חדש כבר הרבה זמן שלא היה לה קשר רציני אני מקווה שסוף סוף זה יקרה אבל אני לא יודעת אם זאין זה הדבר הכי טוב בשביל לה זאת אומרת אומן מתחיל שכבר עכשיו יש לו מעריצות הרי אני כבר יודעת איך זה מתפתח הרי הייתי עם תובל – עוד דקירה בלב – אני רק מקווה בשבילה שהיא תדע מה לעשות. המשכתי לבחון אותם ראיתי שנייל היה נראה עצוב התקדמתי אליו כדי לבדוק מה קרה.
"ניילר מה קרה?" שאלתי אותו בעודי מתיישבת לידו.
"לא אכלתי כבר שלוש שעות ואני רעב" אמר והסתכל עלי בפאפי פייס כמצפה שאני יוציא עכשיו חטיף מהתיק, איזה מזל שאני גאון וידעתי שזה יקרה ;)
"קח" הוצאתי את החטיף שהבאתי במיוחד בשבילו ונתתי לו.
"יששש תודה שקד" אמר וחייך אליי. חייכתי כלפיו חזרה והתחלתי לדבר איתו על כל מיני דברים כשמידי פעם הצצתי על אביה ולואי שדיברו ביניהם, ולמרות שאני יודעת שאין ביניהם כלום לא יכולתי שלא לקנא ולשנוא את עצמי על כך.
"את דלוקה עליו נכון?" שאל לפתע נייל כשחיוך מרוח על שפתיו. תפסו אותי.
"זה כל כך שקוף?" שאלתי, לא מכחישה כלום.
"את האמת? כן אבל רק הוא לא קולט. הוא חושב שאת רואה אותו בתור ידיד" אמר והסתכל על לואי במבט מגחך כאילו צוחק עליו שהוא לא קולט. רק שנייל לא היה מספיק ברור האם זה שהוא חושב שאני רואה אותו בתור ידיד אומר שגם הוא רואה אותי בתור ידידה? או שהוא רוצה יותר מזה ומאוכזב מזה שהוא חושב שאני רואה אותו בתור ידיד?
"רגע זה אומר שהוא רואה אותי רק בתור ידידה?" שאלתי את נייל.
"זה אומר ש… היי תראי הגענו" אמר מתחמק מהתשובה. למה הוא מתחמק? לואי רואה אותי בתור ידידה? משום מה המחשבה הזאת הכאיבה לי יותר מכל מחשבה על תובל, ופחדתי מזה.
הנהג החנה את המכונית כולם יצאו החוצה ואני שילמתי לנהג על הנסיעה חושבת לעצמי למה המחשבה שלואי רואה אותי בתור ידידה מכאיבה לי הרבה יותר ממחשבה על תובל?