השירים שלי פרק 22

נקודת מבטה של אביה:

"אני רוצה החזר" אמר ואני קפאתי. מה?

לפני שלוש וחצי שנים:

נעלתי את דלתות החנות והתקדמתי אל תוך הרחוב החשוך.
אף פעם לא פחדתי לחזור בחושך למרות כל הסכנות שידעתי שקיימות ברחוב הזה.
תמיד הייתי נערת ה'לי זה לא יקרה'.
גם באותו לילה זה לא קרה.
באותו לילה זה כמעט קרה..
הסתכלתי בשעוני וראיתי שנותרו רק עשר דקות עד לשעת העוצר שלי.
החלטתי לעשות קיצור דרך ועברתי דרך סמטה חשוכה.
"היי, מה בובה היק..,כמוך עושה במקום כזה?" נשמעה שאלה מצידי הימני ואני הפנתי את מבטי.
בחור שנראה בסיום שנות עשרים לחייו התקדם לעברי.
באותו רגע רק חשבתי רק על שאיבדתי את תואר נערת ה'לי זה לא יקרה', וקפאתי במקומי.
רק ברגע שהרגשתי את מגע ידו הקר על ידי, צרחתי.
הוא הדף אותי לקיר התקרב ונצמד אל גופי.
ידיו עברו על כל גופי, לפעמים מעל הבגדים לפעמים מתחתם.
הצרחות שלי נפסקו כמה פעמים על ידיי סטירותיו.
לפתע כשידיו תפסו ברוכסן מכנסיי, צרחתי הכי חזק שיכולתי ולמזלי מישהו שמע.
הבן אדם הזר החטיף לשיכור אגרוף לתוך הרכה והשיכור נפל על מספר ארגזים כשדם נוטף מפיו.
אחרי מספר מכות נוספות שהזר החטיף לשיכור, השיכור איבד את הכרתו.
הזר התקרב אליי ושאל לשלומי.
אני רק עניתי משהו שאמור היה להישמע כמו גיחוך, אך יצא יותר בכיוון של חירחור שקט.
"אל תדאגי הכל בסדר עכשיו. בואי נצא מכאן" קולו נשמע מעט צעיר הוא ככל הנירא בגילי שהיה אז
15 וקצת.
"היי קוראים לי תובל" אמר הזר שבאותו הרגע כבר לא היה זר יותר.
כך הכרתי את תובל.
אחרי הלילה ההוא שבו הוא תמך בי נשארנו ידידים והכרתי בינו לבין שקד ואלה.
בינו לבין שקד התפתחה מערכת יחסים ואחרי שנתיים הם ניפרדו.
לא ידעתי באותו לילה לאיזה צרות אגרום ברגע שאכניס אותו לחיי ולחיי חברותיי.
וכמובן שלא ידעתי שהוא ידרוש תמורה עבור זה שהציל אותי באותו לילה.
עכשיו אני באמת מתחרטת שלא איבדתי באותו לילה את התואר נערת ה'לי זה לא יקרה'.