השירים שלי פרק 21
נקודת מבטה של אביה:
שפתיו הרכות של זאין נעו בפרעות ובלהט בזמן נשיקתנו.
אני כל כך אוהבת אותו.
אף פעם לא הרגשתי אהבה בעוצמה כזאת כמו האהבה שלי ושל זאין.
אני פוחדת לחשוב על מה שיקרה כשהם יסיימו להקליט.
בינתיים הצלחתי להימנע מזה אבל עכשיו, כשתובל פה ומזכיר לי את כל מה ששקד עברה אחריי הפרידה הנוראית שלהם, אני לא מצליחה שלא לחשוב על זה.
"אני מצטערת להרוס לכם אבל אנחנו צריכים לעבוד" קול מוכר נשמע לפתע וקטע את נשיקתנו. זה יכול להיות?
הסתובבתי מתנשמת לכיוון הקול. עיניי נפערו ושפתיי הנפוחות שיחררו צעקת התרגשות וחיוך ענק.
רצתי לכיוונה של שקד שחיוך קטן עיטר את שפתיה אך עינייה היו מעט עצובות. מה קרה לה?
חיבקתי אותה חזק ולא הרפתי ממנה במשך דקות ארוכות.
היא חיבקה גם אותי וכשהתנתקנו היא סימנה לי ללכת איתה שנייה לבחוץ.
יצאתי איתה ועוד לפני ששאלתי היא ישר דיברה.
"מה תובל עושה כאן?" שאלה ועיניה הביאו כעס. רק כעס, לא כאב, לא עצב, רק כעס. היא התגברה עליו… נירא לי.
"בא לחפש אותך" אמרתי. היא קפאה. אולי לא הייתי צריכה לגלות לה.
"את יודעת מה? הוא בא לפה לחינם אני עכשיו עם לואי וטוב לי עם זה. אידיוט, תמיד כשטוב לי הוא חייב להרוס?" שאלה ואת החלק האחרון של המשפט מלמלה לעצמה. רגע, היא עם לואי?
עיניי נפערו בתדהמה. היא שמה לב לזה והסתכלה עליי עם מבט שאלה על פניה וכשהבינה חייכה חיוך ענק.
"כן אני ולואי ביחד" אמרה והתרגשות שלא שמעתי כבר זמן רב מידי נשמעה בקולה. קפצתי עליה בחיבוק וחייכתי חיוך ענקי. לבסוף כשהתנתקנו לא יכולתי שלא לשאול.
"ותובל?" חיוכה ירד מעט אבל היא בכל זאת ענתה.
"נעלם מליבי ברגע שראיתי את לואי" ופתאום כמו קסם לואי הופיע מאחורינו כשחיוך מעט לחוץ על שפתיו. הוא הסתכל עליי במבט מתחנן ואני הבנתי את הרמז ועפתי משם.
בעודי רצה אל אולפן ההקלטות התנגשתי במישהו.
הרמתי את מבטי וברגע שראיתי את הבן אדם בו התנגשתי מבט שנאה עלה על פניי.
תובל רק חייך אלי בזלזול.
"אני רוצה החזר" אמר ואני קפאתי. מה?
תגובות (1)
תמשיכי!!!