השירים שלי פרק 17

נקודת מבט של אלה:

ישבתי על ספת העור השחורה בדירה שלי ושל אוליב מחכה לנייל שאמור להגיע עוד מספר דקות.
מחשבות וחששות הציפו אותי וגרמו לראשי לכאוב מעט.
'איך תנסחי את זה?'
'מה הוא רוצה לומר לך?'
'מה עם הוא לא מרגיש כמוך?' המחשבה האחרונה גרמה לליבי להתכווץ בכאב וללחץ לעטוף אותי.
ידעתי שאני לא יכולה לסגת כעת אז ניסיתי להרגיע את עצמי מעט ב-בהייה ברהיטי הבית –
ספת העור השחורה, השולחן הזכוכית שהיה מונח לפנייה, הנברשת שהייתה תלויה מעל השולחן, הפלזמה שהייתה תלויה על הקיר, המזנון שהיה מתחת לפלזמה והשתרך לאורך כל הקיר, השטיח השאגי בגווני אפור שהתפרס לאורך כל רצפת הסלון.
הדפיקות על הדלת העלימו את שלוותי הרגעית וגרמו לגופי להילחץ ולליבי לפעום במהירות.
פתחתי את הדלת ודמותו של נייל נגלתה אליי מעט לחוצה אך בכל זאת סקסית ויפת תואר כרגיל.
הוא לבש ג'ינס משופשפים וטי-שרט לבנה שצד של הלב היה מצוייר לב קטן עם עיניים.
ליבי פעם בחוזקה, לחיי האדימו, גלי חום עברו בגופי ובהיתי בו מעט עד שהבנתי שאני צריכה להכניס אותו פנימה.
"תיכנס" אמרתי בקול מעט רועד וחיוך -שהיה אמור להיות כובש אך יצא לחוץ- עלה על פניי.
נכנסנו שנינו כשחיוכים לחוצים על פנינו והתיישבנו על הספה.
"אני צריך/כה לומר לך משהו" אמרנו יחד וציחקקנו מעט מכך, מקלים מעט על האווירה הלחוצה ש-שררה בינינו.
"את/ה קודם" אמרו שוב וציקקנו שוב.
"אתה תתחיל" אמרתי בחיוך. הוא הרכין מעט את ראשו ושפשף מעט עורפו, מה עובר עליו?
"אמממ א.. אני אממ.." עצר לקח נשימה עמוקה והמשיך " אלה אני…אני, אני אוהב אותך"
אמר והשפיל את ראשו. חיוך ענק התפרש על שפתיי, ליבי פעם בחוזקה והרגשתי חום עובר בכל גופי.
הרמתי את ראשו ונישקתי אותו.
לאחר שהתנתקנו חייכנו חיוכים רחבים.
"אני אוהבת אותך" אמרתי גם אני ונישקתי אותו שוב.

נקודת המבט של לינה:

הייתי בחדר ההלבשה, רוכסת את הריץ רץ מאחורה.
בחנתי את בואתי במראה – ילדה עם שער מתולתל וכהה, עיניים ירוקות יפות, גוף חטוב מכוסה בשמלה שהחלק התחתון שחור וצמוד והחלק העליון משוחרר ובצבע שמנת, נעלי עקב לבנות רגילות ואיפור עדין שמבליט את כל הנתונים הנאים. אבל שעליו הכי התמקדתי היה החיוך המאושר והמאוהב שכבר שנה שלא עלה על שפתיי, החיוך שהארי החזיר לי ואני מקווה שלא ייקח אותו בחזרה.
יצאתי מהחדר הלבשה כשהחיוך המאוהב עדיין על שפתי וכולי מאושרת ממחשבות על הארי.
אחרי מספר דקות קראו לי למשרד המנהל, לא הייתי מודאגת, בדרך כלל זה על קמפיינים חדשים או משכורת.
פתחתי את הדלת של המנהל וקפאתי.
אדם – האקס המזדיין שלי – ישב שם.
"לינה תכירי, זה יהיה הדוגמן שאיתו תצטלמי לכל מגזין מעכשיו" אמר ובאותו רגע הרגשתי את כל עולמי קורס, עורי עקצץ וגירד והרגשתי איך הפחד משתלט עליי.
הפחד שאדם יודע על הארי.
הפחד של מה תהיה תגובתו לכך.
הפחד שאדם – יכה אותי, שוב!