השירים שלי פרק 10
נקודת המבט של שקד:
עבר כבר שבוע.
שבוע בו אני ולואי לא מדברים חוץ מענייני עבודה.
שבוע בו אני משתכרת כל ערב כמו מטורפת כדי לשכוח במעט את הכאב שלא עוזב אותי במנוחה.
שבוע שבו אביה וזאין הפכו להיות זוג דביק אך גם חמוד.
שבוע בו אוליב וליאם הפכו גם הם לזוג יחסית שקט אבל עדיין אפשר לראות את האהבה שהם חשים אחת כלפיי השני.
שבוע בו הארי ולינה ביחד אך לינה עדיין חוששת לגביי המערכת היחסים הזאת, ואני גם יודעת למה.
שבוע בו אלה ונייל אוהבים אך אינם עושים אם זה מפחדים מהפרידה שתקרה בקרוב.
שבוע שבו אני והבנים התחברנו כל כך אך רק אני ולואי לא מדברים.
זה היה השבוע שלנו.
היום יום ראשון, לכן גם אין עבודה. אני ודני נסענו לכיוון הסופרמרקט על מנת לקנות מעט אוכל. היה לנו נורא קשה למצוא סופר כשר -אנחנו יהודים מסורתיים- אך בעזרתה של אוליב מצאנו את הסופר הזה ותמיד אנחנו קונים שמה.
בדיוק מצאנו מקום חניה ברגע שקיבלתי מאימא שלנו – אני ודני – שיחת טלפון.
"הלו?" עניתי לשיחה, כבר המון זמן שלא דיברתי עם אמי בערך שבועיים, שלוש.
"שקד, אני מצטערת שלא התקשרתי הרבה זמן אבל…אבא חולה בסרטן" אמרה כשקולה חנוק. נשימתי נעצרה והרגשתי את ידיי מתחילות לרעוד. אבא!
"מה זאת אומרת חולה סרטן? איזה סרטן? ממתי אתם יודעים?" הטחתי בה שאלה אחר שאלה ובו זמנית מנסה להקל שאבא שלי…חולה סרטן.
"אנחנו יודעים כבר יומיים וזה..סרטן ב-לבלב ו..שקד אתם חייבים לבוא אני לא מסוגלת להתמודד עם זה לבד" אמרה אמא שבחלק האחרון נשברה. לא יכולתי לדבר. כאב לי בכל הגוף ובמוחי עדיין רצה המחשבה שאבא שלי חולה סרטן! איך? למה? במה הוא חטא? בן אדם שלא פגע באיש ותמיד שם את הסביבה שלו לפניו חולה במחלה שכמעט ואין לה מרפה?
"אנחנו נבוא עם המטוס הראשון" אמרתי שקולי חנוק. גוש היה תקוע לי בגרון והדמעות עלו בעיניי.
"את באה?" שאל לפתע דני מחוץ לחלון האוטו בעודו מחזיק בעגלת סופר. הנדתי בראשי לשלילה והשתדלתי שלא לבכות כשעניתי לו.
"תכנס נוסעים לשדה התעופה. אבא… חו..ל..ה ב-בב…ס..רט..ן" עיניו נפערו בתדהמה והוא עמד מספר שניות מחוץ לחלוני. מנסה לעכל את הבשורה המרה.
אחרי מספר דקות הוא נכנס במהירות למכונית ולכיוון הבית.
כל הנסיעה לא דיברנו. כל אחד/ת ניסה לעכל את מה שבישרו לנו. אני רק חשבתי לעצמי 'למה?'
תגובות (3)
וואו. פשוט מדהים.
תצשיכי זה מושלם
תמשיכיייייי את כותבת מדהייים !❤