השירים שלי (סיפור עם 1D) פרק 1

היי קוראים לי שקד ואני בת 19.
אני גרה בלוס אנג'לס.
יש לי שער חלק חום רגיל וקצוות ג'ינג'ים שטניים חומים כאלה -צבע שקשה להגדיר- ועיניים חומות כהות שלרוב נראות שחורות.
אני גרה רק עם אחי הגדול בן ה-24 -קוראים לו דני- כי רק הוא רצה לעבור איתי ללוס אנג'לס, שאר המשפחה העדיפה להישאר בישראל.
יש לו שער זהוב כזה, מן שטני בלונדיני עם זהב פרוע ועיניים ירוקות חומות בהירות (אבל החום בולט). וכן כן אני מודעת לזה שאנחנו לא כל כך דומים.
אנחנו עובדים בחברת הקלטות בלוס אנג'לס בתור כותבת שירים מקצועית ואחי הוא העורך המוזיקלי שם.

פרק ראשון:

"תנסי לשיר את זה טיפה יותר גבוהה" דני העיר לזמרת הנוכחית שכבר שלוש שעות מנסה להקליט את אותו תו!!! אני בנתיים סתם רשמתי לי שירים כדי שיהיה לי לזמרים הבאים שיבואו. נאנחתי אנחת רווחה שסוף סוף היא הצליחה לשיר את התו נכון. הסתכלתי בשעון וגליתי שהשעה כבר 15:20.
"דני הלכתי להביא פיצה מג'וני התוספת הרגילה?" שאלתי בקול אדיש. נמאס לי מהשגרה הזאת!!
"התוספת הרגילה" אמר גם הוא בקול אדיש והמשיך להעיר לזמרת שבתא ההקלטה.
ירדתי למטה ובדרך ראיתי חמישה בנים נכנסים לחדר המנהלים. לא התייחסתי אליהם בכלל, הייתי רגילה לזה כבר. לכתוב שירים בהתחלה היה כיף. לפגוש מפורסמים, לכתוב מהלב, אבל לאט לאט ראיתי שהכל זיוף. כמעט לכל זמר שני היה קול של צפרדע, מתנהג כאילו העולם שייך לו ומבקש, לא, דורש (!) שבשיר תהיה לפחות מילה גסה אחת. הדבר היחיד שטוב בזה שבזמן הפנוי שלי אני יכולה לכתוב שירים שאני כן אוהבת ולהלחין אותם, אך גם זה יוצא בפעמים מאד נדירות.
"שקד יקירה מה שלומך?" בירך אותי ג'וני ברגע שנכנסתי לחנות שלו. חיוך עלה בפעם הראשונה על שפתיי. ג'וני היה איש איטלקי בן 53, הייתה ברשותו פיצרייה קטנה ליד הבניין הקלטות. תמיד הוא גרם לי להרגיש טוב. האישיות שלו הייתה מקסימה ותמיד הרגשתי שהוא כמו אבא בשבילי.
"שלומי מצויין, ג'וני. איך אתה? מה עם האישה הילדים?" שאלתי בחביבות.
"האישה מדהימה כמו תמיד והילדים מקסימים" אמר בקול חביב. יש לו אישה מקסימה שכבר יצא לי לפגוש כמה פעמים ושני בנים הבכור בן 14 והשני בן 10. חיוכי לא ירד מפניי.
"תכין לי את הרגילה בבקשה" אמרתי והתיישבתי בשולחן קרוב לחלון המסעדה. ג'וני חייך, הנהן ונכנס למטבח. בעודי מסמסת לדני שהאוכל יגיע עוד מעט, ראיתי מישהו עם כובע ומשקפיים נכנס לחנות. סקרתי אותו. לפי דעתי הוא היה בערך בן גילי, ממעט השער שהציץ מכובעו הבנתי שיש לו שער חום בהיר, את עיניו לא ראיתי בגלל שלבש משקפי שמש. הוא התקדם לכיוון הדלפק כשחיוך מדהים היה מרוח על שפתיו. בהיתי בו מספר שניות עד שצעקתו של ג'וני ש'הפיצה מוכנה' העירה אותי.
"קחי שקד ותמסרי לדני ד"ש, דרך הגב מה איתו?" שאל אותי ג'וני כאשר הביא לי את הפיצה שהזמנתי.
"בסדר. חוץ מזה שהוא והלן נפרדו לא מזמן לא חל שום שינוי" אמרתי במשיכת כתפיים, הוצאתי את הכסף מכיסי ושילמתי לג'וני. יצאתי מהחנות, אך בכל זאת שמעתי את מר חיוך מהממם שואל: "יש לך תוספת גזר?"
*
עליתי במעלית כשמחשבות על הבן אדם מהחנות הסתחררו בראשי. למה הוא ביקש תוספת גזר? איזה חיוך מקסים יש לו, למה הוא מסתיר את עצמו עם כובע צמר ומשקפי שמש?
"דני הבאתי" צעקתי בעודי נכנסת לחדר הקלטות "פיצהה….?" הבעה מבולבלת עלתה על פניי כשראית ארבע בנים יושבים ליד דני. מתי הזמרת הקודמת הספיקה ללכת?
"למה הבאת? שלחנו כבר את לואי" אמר אחד מתולתל עם עיניים ירוקות. 'חתיך', ציינתי לעצמי.
"לא נורא. כמה שיותר יותר טוב" אמר בלונדיני -גם חתיך- עם חיוך גדול. עיניו הסתכלו על הפיצה ורעב היה נירא בהן. החלטתי לא לקרב אליו את הפיצה.
"שקד תכירי אלה נייל" אמר דני והצביע על הבלונדיני הרעב והמשיך "הארי" המתולתל עם הקול הנמוך "ליאם" עיניים חומות ושער חלק (זה בתקופה שהם הקליטו את האלבום אפ הול נייט) "וזאין"
סיים והצביע על מישהו עם שער שחור ועיניים חומות.
"וזה לואי" אמר לפתע הארי והצביע על משהו מאחוריי. הסתובבתי לאחור ונתקלתי בבחור הגזרים מלמטה. הוא הוריד את משקפיי השמש שלו וחשף את עיניו הכחולות המושלמות אל העולם. הופנטתי מעיניו ובהיתי בו מספר שניות.
"היי" אמר והושיט את ידו ללחיצה. לחצתי את ידו וזרמים חשמליים עברו במקום שנגע בי ונשלחו לליבי. אף פעם לא קרה לי שהתרגשתי כך מבן. חייכתי אליו והוא חייך גם אליי. איזה חתיך. למה הוא בחר להיות זמר? יותר מתאים לו דוגמן על ו- "שקד תעבדי איתם על השירים" צעקתו של דני העירה אותי והחזירה אותי לקרקע. הוא מפורסם וכמו כל המפורסמים הדבר היחיד שעובר להם בראש זה סקס ותהילה.
הוא לא טוב בשבילי.