הקדמה לסיפור וואן דירקשן חלק 2 העלאה שניה
אמא חורגת: למה את עוד לא בבית את יודעת שהיום החלטתי שאוכלים מוקדם
אני: אני מצטערת אני מייד יגיע הביתה
אמא חורגת: אם את עדיין לא בבית אז איך האוכל יגיע אלי בזמן עדיין אין לי רובוט שיכול להחליף אותך ולבשל בשבילי
אני:אני מצטערת אני מייד יגיע הביתה
אמא חורגת: תעשי את זה מייד אני חוזרת עוד שעה הביתה וחסר לך אם האוכל לא יהיה מוכן
ככה בערך הולכות כל השיחות שלי עם המכשפה הזאת… נשמתי עמוק והסתובבתי בחזרה לנייל אני לא מאמינה שהוא באמת חיכה לי !!!?!? חייכתי אליו ואמרתי בצחוק שחבל שעוד לא המציאו רובוט שמבשל כי אז החיים שלי היו הרבה פחות עמוסים … לפי הפרצוף שהוא עשה נראה שהוא לא ממש הבין למה התכוונתי חוץ מהקטע שאני מבשלת וזאת אומרת … -אוכל… ראיתי את הריר מתחיל לזלוג מהפנים שלו אז אמרתי שאם הוא רוצה הוא יכול לבוא איתי ולאכול איתנו… אמרתי את זה בציניות אבל הוא הסכים לקחתי את האופניים שלי והלכתי לכיוון האוטו שלו הוא העמיס את האופניים והמצרכים בבגאז' ויצאנו לדרך כיוונתי אותו לבית והוא היה נראה מופתע כשאמרתי לו לעצור ליד וילה ענקית, נכנסנו פנימה ומיד התחלתי לבשל אני פוחדת מהמכשפה … נייל ישב לידי ונתתי לו לטעום את מה שהכנתי וזה היה אמור להיות רק טעימות אבל הוא כל הזמן ביקש תוספות ולא יכולתי להגיד לו לא אז הוא אכל ואכל מהסלט היווני, הפשטידת פטריות הקציצות הסופלה שןקןלד לבן והפאי אגסים… היה כיף וצחקנו ביחד והצתלמנו ביחד עוד כמה פעמים שישאר לי למזכרת וגם פעם אחת בטלפון שלו כי הוא אמר שהוא רוצה שגם אצלו תהיה תמונה שלנו ביחד ואז הסתכלתי דרך המסכים שהראו את האזור של החניה של הבית וראיתי את המכשפה מחנה….התחלתי להיכנס ללחץ, משכתי את נייל בהתחלה רציתי להחביא אותו כי לא רציתי שהוא ילך אבל אז חשבתי על מה יקרה עם המכשפה תמצא אותו ותגלה שהזמנתי מישהו הביתה אני יהיה רשמית מתה אז משכתי אותו מהר לדלת האחורית ודחפתי אותו החוצה בלי להסביר לו יותר מידי מה קורה סגרתי אחריו את הדלת רצתי מהר חזרה למטבח ואז שמעתי את הדלת כניסה נפתחת נסגרת ואת התקתוקים שמשמיעים העקבים של המכשפה מתקרבים לכיווני ואותה אומרת אני מקווה שהאוכל כבר מוכן…
תגובות (2)
תמשירי!!!!!!
אהבתייייי (:
רק תוסיפי סימני פיסוק ושמדברים ככה כותבים:
"למה את עוד לא בבית?! את יודעת שהיום החלטתי שאוכלים מוקדם." צעקה עלי האמא החורגת.
"אני מצטערת…" הפנתי את ראשי מטה. "אני מיד יגיע הביתה" הבטחתי.
——-
ותמשיכייייי כבררר