הפושעת והמפורסמים הקדמה +פרק 1+2
היי אני אליסון.
אבל אתם יכולים לקרוא לי אלי.
יש לי שיער חום שטני ארוך ארוך.
עיניים חומות.
ואני רזה מאוד, ואני כמעט אנורקסית.
בתיק גב הקטן שלי תמצאו רק שני זוגות עקבים. 3 חולצות בטן ושני שורטים גבוהים.
אני לא ילדה טובה.
המשטרה רודפת אחרי.
אופסי?
אז אולי גנבתי איזה יהלום אחד ביג דיל!!!
אבל המשטרה לא חושבת ככה. אני נמוכה יחסית לגילי.
אני בת 17 ושנה הבאה אני אמורה לגמור בצפר. אבל כבר לפני שנתים עזבתי תלימודים. אני גרה בלונדון.
היתי פושעת עד היום הזה שפגשתי אותם….
פרק -1-
שמעתי סירנות.
כמתי מהר ממאחורי הפח זבל הגדול שלי.
לקחתי את התיק גב ושמתי את הכובע היחידי שלי.
אבל לפני סידרתי את השיער.
פתאום ראיתי קבוצה של בנות קטנות ממני בכמה שנים.
רצתי עליהן.
"היי תגידו זאת שכונה טובה אני חשבתי לעבור לפה" אמרתי מתחילה איתם שיחה.
"כן הבצפר קרוב במרחק הליכה" אמרה אחת מהן.
בדיוק עמדה לעבור ניידת משטרה.
"אה והקניון" שאלתי מפנה את הגב על המשטרה.
"הכי קרוב הוא ממש רחוק" אמרה השניה.
"תגידו יש לכם סיגריה" שאלתי והסתכלתי עליהם.
"לא אנחנו לא מעשנות" הן אמרו.
"טוב ביי היה נחמד לדבר איתכן" אמרתי ורצתי משם.
התחלתי לרוץ התערבבתי בין האנשים באוקספורד.
רצתי ופתאום מצאתי את עצמי בשכונה של העשירים. שיט, טוב בואו נימצא בית חמים.
פתאום ראיתי בית חשוך. אבל הוא ניראה שמח.
אז קפצתי על החומה. עשיתי סלטה לריצפה.
ואז רצתי לאחד החלונות.
הוא היה גבוה. ראיתי ענף אז תיפסתי עליו. למזלי החלון היה פתוח.
אז ניכנסתי דרכו אבל הרגל שלי ניתקע בענף. ונפלתי פנימה.
"אחח" אמרתי.
"מי זה" פתאום שמעתי והאור נידלק.
ראיתי מיטה ומישו יושב עליה. יש לו שעיר קצר חום. ועינים חומות כמו שוקולד.
"אל תזוז" אמרתי והוצאתי את האקדח שלי.
"פאק מי את" אמר מסתכל עלי בפחד.
"אולי הבן אדם האחרון שתראה" אמרתי ועמדתי מולו.
"יש לך שתי אפשרויות" אמרתי מטעינה את האקדח.
"א. לנסות לקרוא לעזרה ואז תקבל כדור לראש ב. להחביא אותי פה" אמרתי מסתכלת עליו. הוא חשב לרגע.
"אני לא רוצה למות היום" אמר אז הורדתי את האקדח.
"ליאם" הוא אמר וקם מהמיטה לעברי.
"אליסון, אלי" אמרתי. ואז קלטתי שהוא בלי חולצה. ופאק הוא שרירי ברמות.
"את רעבה" שאל שם חולצה.
"לא אכלתי שלושה ימים" אמרתי.
"לא אני רוצה לשבור את השיא הקודם שלי" אמרתי נפלתי על הריצפה.
"מה זאת אומרת שיא קודם" שאל מתישב על המיטה.
"הכי הרבה זמן שהצלחתי להחזיק בלי אוכל היה ארבעה ימים" אמרתי משחקת בגומיה.
"למה" שאל מתענין.
"המשטרה יכולה להיות מאוד מעצבנת" אמרתי מסתכלת עך הפנים המופתאות שלו.
"רגע אתה רואה בכלל חדשות" שאלתי מתרוממת לעברו.
"כן" אמר ואז ניזכרתי שאני עם הכובע.
"אולי עכשיו תזהה" אמרתי מורידה את הכובע. וסידרתי את השיער.
"את אליסון רוק?! " שאל מופתע.
"האחת והיחידה" אמרתי קדה קידה.
"איפה תשני" שאל מנסה לצאת מההלם.
"אממ.. מתחת למיטה שלך" אמרתי אדישה.
"אבל זה לא נוח" אמר והלך לארון.
"ישנתי על יותר גרועים" אמרתי והסתכלתי על השעון. השעה היתה 11 בבוקר.
"הינה" אמר והביא לי מזרון.
"ואו אפעם לא ישנתי על כזה" אמרתי מניחה אותו על הריצפה ונישכבת על זה.
"יש סיכוי שאני מתקלחת" שאלתי מריחה את השיער שלי.
"כן, טוב אני יורד" אמר והלכתי למקלחת.
יש לו אמבטיה!! יש!!! מלאתי אותה. פשתתי את השורט הכחול קהה שלי ואת החולצת בטן השחורה.
ניכנסתי למים. ונירגעתי.
אחרי חמש דקות בערך יצאתי מלפפת סביבי את המגבת. יצאתי בזהירות מחוץ לחדר אמבטיה.
לבשתי את החולצה הנופלת הסגולה והשורט הכחול הקהה שוב. נישכבתי על המיטה ופתאום פתחו את הדלת. הוצאתי מהר את האקדח וכיוונתי לדלת.
ראיתי מישו עם שיער שחור עומד מסתכל עלי מבוהל.
"זאין מה אתה עושה" שאל ליאם שניכנס לחדר.
"ניגמרה לי המשכת שינים" אמר רועד.
"אלי תורידי את האקדח" אמר לי ליאם.
"אז שלא יספר" אמרתי מורידה אותו ושמה אותו במכנס מאחורה.
"זאין יש לך סיגריה" שאלתי קולעת את השיער לצמה.
"כן אני ילך להביא לך" אמר עדין המום.
"תזהרי עם האקדח הזה" אמר ליאם ניכנס לחדר.
"מה" שאלתי תמימה עלק.
"קחי" ניכנס זאין וזרק עלי סיגריה אחת. "תודה" אמרתי ויצאתי למרפסת בחדר של ליאם.
ראיתי למעטה שיש להם בריכה. הם הרבה אנשים.
הדמעות הצטברו לי בעיניים. ראיתי מפה את הבית. הבית הקודם שלי.
מהחלון ראיתי את כולם שמחים רואים טלויזיה בחדר שלי שהפך לחדר המדיה.
"את בוכה" שאל ליאם. מהר ניגבתי את הדמעות שזלגו לי.
"לא" אמרתי בקול שבור.
"תקשיבי אני לא יכול לשמור מהם סודות תצרכי לספר להם" אמר והתקדם לידי.
"אוח טוב תקבץ את כולם בסלון" אמרתי נואשת כבר.
"בואי" הוא אמר אחרי כצה דקות.
ירדתי לאט לאט במדרגות.
פתאום כל הראשים הסתכלו עלי.
"ליאם זאת אליסון רוק" צעק בלונדיני אחד.
"אני יודע" אמר ליאם ואני עמדתי מול כולם.
"כמו שכולם יודעים אני פושעת שבורחת מהחוק" אמרתי מנסה למצוא את המילים.
"אבל אני לא רוצה ללכת לכלא אז בבקשה אל תספרו לאפחד או שאני ירה בכם" אמרתי מאיימת.
"איפה מצאתה אותה" אמר מתולתל אחד.
"היא קפצה לחדר שלי" אמר ליאם מרים ידים.
"הארי" אמר המתולתל.
"לואי" אמר אחד אחר.
"נייל" אמר הבלונדיני.
"אלי, אליסון" אמרתי וחייכתי.
"קבלת פנים" שאל הארי וכולם הנהנו לעברו.
הוא התקרב עלי והרים אותי על הכתף שלו.
"תוריד אותי יש לי אקדח" אמרתי אבל הוא לא הקשיב.
הוא זרק אותי לבריכה.
"האריייי" צרחתי עליו.
"מה" שאל תמים.
יצאתי מהמים ורדפתי אחריו. בשלב מסוים עליתי למעלה להתקלח. שוב. ליפפתי את המגבת סביבי. ויצאתי לתיק שלי.
"היי" אמרתי לליאם שבדיוק נכנס לחדר.
"היי" הוא אמר. לקחתי את החולצה הנופלת השחורה שלי. ואת אותו השורט.
ונכנסתי חזרה לשרותים להתלבש.
יצאתי וראיתי את ליאם בדיוק מוריד חולצה. פשוט וואוו כמה שהילד שרירי.
"אמ אלי את באה לאכול" שאל הארי שעמד בפתח של החדר. "טוב" אמרתי הולכת אחריו.
ראיתי כל טוב על השולחן. אבל אני לא רעבה. פשוט לקחתי לי כוס מים והתישבתי ליד כולם.
"את לא אוכלת" שאל נייל בפה מלא.
"לא אני לא רעבה" אמרתי והסתכלתי על כולם תוחנים אוכל.
"מתי פעם אחרונה אכלת" שאל הארי.
"לי היא אמרה שלושה ימים" אמר ליאם.
"כי לא רציתי להבהיל אותך" אמרתי.
"אז כמה ימים" שאל זאין.
"שבוע וחצי" אמרתי אדישה.
"את רזה מידי" אמר לואי.
"לכי לשקול את עצמך" אמר ליאם.
"לא" אמרתי ושילבתי ידים.
"אוקי" אמר.
כמתי לשים את הכוס בכיור. פתאום מישו הרים אותי מאחורה והוריד אותי על המשקל.
"ליאם" התעצבנתי עליו.
"בת כמה את" שאל עם מבט דואג.
"17" עניתי.
"את שוקלת 27" אמר וניחנקתי.
"ואו" אמרו כולם מהכניס לחדר.
הרמתי טיפה אץ החולצה והסתכלתי במראה על הבטן.
הבטן של מצומקת. הרמתי עוד קצת וראיתי את הצלעות שלי.
"פאק" אמרתי.
"טוב אלי מחר בבוקר את אוכלת" אמר ליאם.
גלגלתי עיניים והלכתי למיטה המעולתרת שלי.
נירדמתי תוך דקה בערך.
~חלום~
"אליסון" שמעתי את קולה של אימי.
"אימא" שאלתי.
"למה אלי לא יכולה להיות כמוך ג'ייסון" ראיתי אותה מאחורי בתוך החדר שלו.
"כי זאת אליסון, פסיכופטית" אמר וצחק יחד עם אימי.
"לא!!!!!!" צרחתי…
פרק -2-
כמתי מהר וראיתי את כולם מעלי ניבהלתי ושלפתי את האקדח.
"אלי זה אנחנו" אמר זאין.
"פאק" אמרתי תפסתי את הראש בין ידי.
"מה קרה צרחת מתוך שינה" אמר הארי.
"חלמתי על אימא שלי ואח שלי" אמרתי מחזירה את האקדח.
"דרך אגב איפה הם" שאל נייל.
"מה לא שמתם לב? אלה השכנים שלכם" אמרתי מחבקת את הרגלים שלי צמוד.
"משפחת רוקס" שאלו כולם.
"היי אני אליסון רוקס" אמרתי מחייכת.
"את הילדה הקטנה של השכנים?! מה קרה לשיער השחור שלך" שאל ליאם.
"הם לא רצו שום קשר עלי" אמרתי והדמעות עלו לי.
"למה" שאל לואי.
"הם תמיד רצו שאני יהיה כמו אח שלי. תמיד רצו שאני יצליח בהכל" אמרתי ומהר ניגבתי את הדמעה שברחה.
"הם תמיד התעלמו ממני" אמרתי וחייכתי.
"אז גנבתי בהתחלה תכשיט" אמרתי.
"את רצינית יש לך הכל" אמר זאין.
"ועדין התעלמו ממני. עד שגנבתי את היהלום והם ניתקו קשר איתי " אמרתי וניגבתי את הדמעות.
"או מסכנה זה בסדר" אמר לואי וכולם הסכימו. לייכתי עליהם.
הם קפצו עלי בחיבוק מוחץ.
"תגידי איפה היהלום" שאל הארי שהיתנתק ממני.
"אופסי" אמרתי מצחקקת.
"למה את צוחקת" שאל זאין.
"כי התבלבלתי, בטעות שמתי את זה בפח של ראין" אמרתי וצחקתי.
"טוב לא נורא" אמרתי נשכבת אחורה.
"מה" שאלתי שכולם מעלי.
"אמרו בחדשות שאת אתלתית" אמר נייל.
"ו…." שאלתי.
"אנחנו רוצים לראות" השלים לואי.
"אוקי בואו למעטה" אמרתי וכולם ירדו.
נישארתי במדרגה האחרונה.
הם הסתכלו עלי.
קפצתי על כל שתי מדרגות פעם הרגלים פעם על הידים.
כשהגעתי למעטה נישארתי על הידים והלכתי טיפה לפני שקפצתי.
"ואו" אמרו כולם.
קדתי קידה וצחקתי.
"טוב אני עייפה" אמרתי עולה למעלה.
נישכבתי במיטה והלכתי לישון. למחרת בבוקר –
"אלי בואי לאכול" אמר ליאם מנער אותי.
"אני קמה" אמרתי יורדת בקושי אחריו.
"בוקר" אמרתי לכולם.
התישבתי עך הכיסא ונישענתי על השולחן עם המרפקים נירדמתי שם ואז נפל לי הראש לתוך הצלחת שלי.
"אני ערה" כמתי מהר וכולם הסתכלו עלי וצחקו.
"שאש" אמרתי וניגבתי את הפנים.
"את אוכלת נכון" שאל ליאם.
"אולי" אמרתי.
הרחקתי את הצלחת. והסתכלתי על כולם.
"מה" שאלתי.
"תאכלי" אמר ליאם ודחף לי פנקייק לפה.
"ואו זה טעים" אמרתי ולקחתי עוד ארבעה.
"יופי עכשיו אנחנו יוצאים לשחק כדורגל בפארק עם תצטרכי משו תתקשרי" אמר ליאם וכולם יצאו.
עליתי להתקלח שוב זה פשוט כיף.
פתחתי את הדוש וניכנסתי מתחתיו.
פתאום פתחו את הווילון ואני התקפלתי למעטה.
"איפה הכסף" שאל רום.
"הוא לא פה" צעקתי עליו.
"אוי זה לא יפה" אמר והביא לי מגבת.
"תודה" אמרתי וחטפתי לו אותה. פתאום הוא שם לי אזיקים ואזק אותי למקלחת.
הוא הלך לחפש בתיק שלי ולא מצא.
"אני רע ביבי" אמר ומשך לי את המגבת.
"רום" אמרתי מנסה להסתיר משו.
"טוב את תתקררי" אמר וזרק אותה קרוב לאמבטיה.
"דרך אגב את ניראת טוב" אמר וברח.
ראיתי טלפון על הכיור וניסיתי לקחת אותו.
"יש" אמרתי ברגע שהצלחתי לקחת אותו.
התקשרתי לליאם.
"הלו" הוא ענה.
"היי" אמרתי.
"את בצרות" שאל.
"כן.. סוג של… לא" אמרתי
"אנחנו באמצע משחק" אמר.
"תעביר לי את זאין פשוט" אמרתי.
"הלו" זאין ענה.
"אתה יודע לפתוח אזיקים" שאלתי.
"כן" אמר.
"אז תחזזור הביתה" אמרתי.
"אבך אני באמצע" אמר.
"אי ערומה" אמרתי אדישה.
"אני בדרך" אמר וניתק.
מה שבנים עושים כדי לראות בחורה ערומה…
אחרי חמש דקות זאין נכנס.
ומהדלת הציצו כולם.
"מה הקטע התקבצות חרמנים" שאלתי עצבנית.
"בבקשה" אמר זאין אחרי רגע.
התקופפתי ולקחתי את המגבת.
שמעתי כמה שריקות מהארי.
"חרמנים" אמרתי דוחפת אותם מהחדר חוץ מליאם שזה החדר שלו.
"את אמ… יפה" אמר מסמיק.
"כן בלי בגדים" אמרתי והוא ניראה מובך.
"לא, כאילו כן. הכוונה גם עם בגדים" אמר והעביר את היד שלו בשיער שלו.
"אה גם אתה ניראה טוב" אמרתי וחשבתי מה לקחת.
"מה אין לך בגדים" שאל אחרי דקה.
"ניגמרו לי החולצות" אמרתי.
"תפסי" הוא אמר אחרי רגע וזרק לעברי חולצה שלו.
לקחתי אותה ואת השורט האחרון שנשאר לי.
ניכנסתי לשרותים והתלבשתי.
כשיצאתי ליאם עמד מול הדלת עם בוקסר.
"היי" אמרתי ועקפתי אותו.
"אלי לא ניראלי הבנת אותי" הוא אמר.
"אני הבנתי שאתה חושב שאני יפה עם ובלי בגדים" אמרתי.
"נכון אבל אני גם אמ….."אמר מסמיק.
"אתה גם מה" שאלתי מחכה שיגיד.
"א…. אני מחבב או.. אותך" גמגם קצת וניכנס מהר למקלחת.
"מה" לחשתי.
הוא מחבב אותי?!
הוא לא כמן השאר.
הוא מתנהג אחרת.
כמו נסיך כזה. ג'נטלמן.
והוא ממש דואג לי.
רגע אז גם אני מחבבת אותו.
היתישבתי על המיטה ותפסתי את הראש בין ידי.
אפעם לא חייבבו אותי.
אפעם לא דאגו או שמו לב עלי.
"אלי" שאל ליאם מעיר אותי מהמחשבות.
"אלי תגידי משו" אמר מתקרב עלי.
"אפעם לא דאגו לי כמו שאתה דואג. אפעם לא שמו לב עלי" אמרתי שמה את הידים שלי על הלחיים שלו.
"מה זאת אומרת"שאל מצמצם את המרחק בינינו.
"אני גם מחבבת אותך" אמרתי והוא הצמיד את המצח שלו אל שלי.
וקירב את השפתים שלו.
השפתים שלו ריפרפו על שפתי. ואני פשוט דחפתי את עצמי עליו. יחסית לנשיקה ראשונה זה היה מצוין.
הפרפרים ריפרפו בתוך הבטן שלי.
"אחמ" שמענו כמה קולות. והסתובבנו.
ראינו את כולם עומדים שם מסתכלים עלינו.
"יש לכם בעיה" שאלתי.
"אמ לא. אבל להם כן" אמר זאין ואז ניכנס סוכן F.B.I.
"שיט" אמרתי והוצאתי את האקדח שלי. כיוונתי עליו.
"אליסון תקשיבי אני לטובתך"אמר והתקרב עלי.
הסתכלתי אחורה וראיתי את החלון.
ולמעטה כמה מטרים את הבריכה.
"על החיים ועל המוות" אמרתי ורצתי למרפסת וקפצתי למיים.
במזל הצלחתי להגיע למים.
"ביי סאקרס" אמרתי וברחתי לפח זבל שלי.
אחרי כמה זמן הגעתי עליו.
והלכתי לפח של ראיין.
"היי ראיין" דפקתי על הפח.
"מה"שאל ויצא מאחורי הפח.
"היהלום עכשיו" אמרתי מוציאה את האקדח.
"אויש תרגעי" אמר והביא לי את היהלום.
רצתי בחזרה לבית שלהם והוא היה מפוצץ שוטרים.
"אוקי אלי את קופצת מעל החומה בין השיחים למרתף ולמעלה"מלמלתי לעצמי את התוכנית.
אחרי כל התוכנית שלי.
הגעתי לחדר של ליאם.
"איפה היא" צעק עליו השוטר.
"לא יודע ועם היתי יודע לא היתי אומר" אמר ליאם.
או זהו אני אוהבת אותו רשמית.
"או מי גאד אני כל כך אוהבת אותך" אמרתע וקפצתי בחיבוק על ליאם.
הוא חיבק אותי ישר וחזק.
"אליסון רוקס" אמר השוטר.
פתאום הוא תפס לי את הידים באזיקים.
"שוב פעם אזיקים" אמרתי וניסיתי להתקרב לליאם.
"אלי" הוא צעק ואותי רק לכחו רחוק יותר.
"ליאם" צעקתי גם.
"יא בן זונה תשחרר" אמרתי ונתתי לו בירכית.
הוא עזב אותי ואני רצתי לליאם.
הוא תפס לי בפנים ונישק אותע.
היתנשקנו כל כך הרבה זמן שכמעט ניגמר לנו האוויר.
"תנשמו" אמר הארי פתאום.
התנתקנו ואני וליאם הסמקנו.
"אלי הם רוצים לדעת איפה היהלום" אמר נייל אחרי שניה שניכנס לחדר.
"בתחת שלי " אמרתי ונייל התעצבן.
"נו באמץ איפה הוא" שאל.
"אני אמרתי לך הוא בתחת שלי"אמרתי והוא הבין שהיתי רצינית.
"מי יקח לה מהתחת" שאל לואי.
"ליאם" אמרתי מהר. כולם צחקו.
"שאש" אמרתי וליאם לקח את היהלום.
"הינה" אמר לשוטר.
"אלי אנחנו נירצה לדבר איתך" אמר השוטר.
"לבד" הוסיף עוד אחד.
"עם ליאם" אמרתי ניצמדת עליו.
"טוב" הם אמרו ולקחו אותנו לחדר לבד.
תגובות (7)
או
מיי
גאד
0.0
מתקדם נורא מהר… אולי להוסיף טיפה יותר תיאורים, למשל באיזה צבע וגודל הדברים, ריחות… זה נשמע נחמד…
זה באמת מתקדם נורא מהר תוסיפי פרטים כמו שהיא אמרה אבל ממש אהבתי תמשיכיי
ממש אהבתי את הסיפור תמשיכי!
תקשיבי הסיפור מושלםםםםםםם!!!!!!!!!
מתי את ממשיכה???
סיפור מהמםםםם!!!!!!!!! תמשיכי!!!!!!!!!