העולם החדש -2- חברים חדשים

בפרקים הקודמים-
"אתם מוכנים לספר לי מה קורה פה" צעקתי עליהם והם הסתכלו עלי במבט מוזר.

"את לא רוצה לדעת נכדתי" אמרה סבתא וחיבקה אותי …..
פרק -2-
"אני כן רוצה סבתא" אמרתי מתחננת אבל היא הינהנה שלא
"אוח" צעקתי ורצתי למעלה לחדר
הסתובבתי בחדר חושבת מה יכול להיות !!!
הסתובבתי עד שראיתי את המיספרים שלי. חשבתי. עשו את זה לפני הרבה שנים.
הרמתי אותם רועדת. חושבת לרגע למה אני צריכה לעשות את זה.
ניזכרת בכל ההשפלות. הצחקוקים. העלבונות. למה זה מגיע לי?! .
העברתי את המיספרים לאט. והם חדרו את העור שלי. דם ביצבץ.
וטיפה נפלה על הריצפה, ועוד טיפה. ….
ואז זה התחיל לנזול ממש לנזול. כמו נהר זה ירד.
איבדתי יותר מידי דם. ניסיתי לעצור את הדם.
אבל הוא ירד.
הוא נזל כמו החיים שלי.
בורחים מבין הידים שלי.
חיים נורמלים זה כל מה שרציתי.
זה כל מה שביקשתי.
איבדתי יותר מידי דם, ונפלתי. האדמה ניקרע מרגלי ונפלתי.
ראשי ניחבט ברצפה. זה כאב. אבל זה היה שווה את זה.
כל הכאב הזה. כל כך מרגיע. כל כך טוב.
לעומת הכאב מבצפר.
עיני התחילו להעצם. הם ריפרפו. מבקשות שאני ישאיר אותן פקוחות.
אבל איני רוצה. אני מעדיפה למות.
סבתא שלי מסתירה סודות. צוחקים עלי. לועגים לי.
מעליבים אותי.
למה אני צריכה את כל זה?!
כדי שאני ימות?
לעשות בכוונה שאני ירצה למות?!
"אליס" שמעתי את סבתא שלי.
התעלמתי מיזה.
אני רוצה למות.
אני רוצה להעלם. To despair…
אני לא שייכת לעולם הזה.
אני לא רוצה להיות פה.
עצמתי את עיני והרפתי מהעולם.
למרות זאת חשתי שמרימים אותי.
ומנסים לעצור את הדימום.
פתאום הכל השתתק. פתחתי את עיני.
וראיתי חדר חשוך. 'האם פה זה העולם הבא' שאלתי את עצמי.
האם פה אני יוכל לקבל סוף סוף שקט?
ואז תמונות נגלו לעיני.
התמונות מילדותי. ואימי לוקס.
ואז עלתה למוחי תמונה.
תמונה מאתמול.
ליאם.
איך יכול להיות שהוא פה?
ואיך הוא ניראה בדיוק כמו שסבתא הראתה לי?
הוא ניראה אותו הדבר מאז קיץ 2013 שמלאו לו 20
ואז הוא מת.
סבתא לא סיפרה איך הוא מת. היא אמרה משו עם מטוס.
אבל אני לא יודעת. וכניראה אני לא ידע.
אבל פתאום שמעתי קול קורא לי.
"היי" שמעתי והסתובבתי.
ראיתי את התמונה מאתמול זזה.
ראיתי את עצמי יושבת ולא מסתכלת עליו.
"אליס" שאל והרמתי את ראשי עליו.
מבט חרדה היה על פני. וקיללתי בשקט למרות שסבתא לא אוהבת.

העיניים שלו ניראו לי חמות.
והקרבה שלו עלי הרגשתי בטוחה.
אבל אני לא יכולה. שמעתי את איך סבתא כעסה עליו.
כי הוא עשה מעשה. אולי הוא פושע.
אולי מישו חזר בזמן והביא אותו?
לא!!! הוא חייב להיות משו על טיבעי.
אולי הוא מלאך. זהו מלאך. היופי שלו. החן. המבטא המצמרר.
הוא חייב להיות מלאך. אולי הוא נישלח להגן עלי.
לא אין סיכוי. למה מי אני. סתם עוד ילדה שמציקים לה.
אבל אולי כן.
ראיתי הילה לבנה ניצבת מולי.
"שלום אליסון" אמרה ההילה את שמי המלא.
"היי" לחשתי.
"יש לך עכשיו שתי אפשרויות, אחת למות ושתים לחזור לחיים" אמרה ההילה.
"לחזור לחיים" פתאום אמרתי בלי לחשוב.
"בבקשה" אמרה ההילה. והרגשתי משו חשמלי עלי.
פתחתי מהר את העינים והתישבתי .
הסתכלתי מסביבי. ראיתי את הרופבוט.
"הוא אליס" אמרה סבתא וחיבקה אותי.
"כמה זמן היתי ככה" שאלתי
"יומים חמודה" אמרה סבתא והבנתי. התעמקתי על כל תמונה.
"מה עם ליאם" שאלתי אותה והחיוך שלה ירד.
"הוא תכף יבוא" אמרה ואז ניכנס מישו . הוא ניראה כמו מלאך.
בחורה היתה לידו . עיניה היו חתוליות ומפוחדות במקצת.
שערה החום הגלי גלש על כתפיה. היא נמוכה ממנו בראש בערך.
והוא היתה לו רעמת תלתלים עיניים חתוליות וירוקות. העיניים היו בטוחות.
"שלום את בטח אליס" אמרה הבת מתרגשת טיפה.
"היי" לחשתי והיא התקרבה.
"אני אלכס וזה הארי" אמרה אלכס.
"שלום" אמר הארי .
"אליס אני והארי חברים של ליאם אל תפחדי" אמרה אלכס ולא הבנתי איך היא ידעה.
"איפה הוא" שאלתי שוב.
אבל לפני שהיא ענתה ניכנסו עוד שלוש זוגות.
אחד מהם היה ניראה מבוגר יותר.
"היי לואי" אמר זה שניראה מבוגר.
יש לו שיער חום לא מוגדר קצת פרוע.
"דנה" אמרה הבחורה שלידו. יש לה שיער חום ארוך. היא ניראת חמודה.
"נייל" אמר אחד שניראה כמו אפרוח. שיער בלונדיני מחומצן, וחיוך היה על פניו.
"נועה" אמרה מישי שניראתה מחיוכת עוד יותר.
שיער שטני על ראשה, ארוך כמעט כמו של דנה. ועינים קטנות וחמודות.
"זאין" אמר אחד עם שיער שחור כמו שלי.
השיער שלו עמד והפנים שלו היו ניראות מפחידות. את עיניו כיסו מישקפי שמש.
לידו עמדה בחורה שהחזיקה את ידה של נועה.
"שירז" היא אמרה. שיערה חום שחרחר. היא ניראת ילדותית אבל מתוקה.
"היי אליס" אמרתי מחויכת. אולי סוף סוף אני ימצא חברים.
"יש לי שאלה חצופה" אמרתי בביטחון פתאום לא יודעת מאיפו זה תקף אותי.
"לכי על זה" אמרה נועה.
"מה הקשר שלך ושל שירז" שאלתי ואז כל הביטחון נעלם.
"זאת אחותי התאומה" אמרה נועה וחיבקה את שירז.
"אה טוב" אמרתי .
"היא התעוררה" שמעתי את קולו של ליאם נידחף בין כולם
"היי" לחשתי לו.
"היי" אמר וחייך עלי. הלחיים שלי הסמיקו קצת.
"היי בנים" אמרה סבתא.
"הי לולי" אמרו כולם.
"מה שלום ביבי לוקס" שאל הארי וניראה קצת חוצפן.
"אימא שלי" שאלתי בפליאה.
"היא רעה" אמרתי ושילבתי את ידי .
"היא לא רעה חמודה סך הכל לא רצתה לגדל אותך" אמרה סבתא וחשבה רגע.
"לא משנה" אמרה סבתא ואני צחקקתי.
"כשאני יתפוס אותי אני ישס.." הוא התחיל אבל אז אלכס תפסה את ידו חזק.
"אופס" אמר ואז ניכנס הרופאבוט.
"שלום אליסון ג'קסון" אמר הרופאבוט.
"היי" אמרתי לו . "היום בערב את משתחררת" אמר בקול הרובוטי שלו.
"תודה" אמרתי והוא הביא טפסים לסבתא.
"איך את מרגישה" שאלה נועה והתישבה לידי עם שירז.
"טוב, אני מניחה" אמרתי והן צחקקו.
"אני ואת הולכות להיות חברות טובות" אמרה דנה ואני חייכתי עליה.
"ואו סוף סוף מישו נחמד עלי" פלטי וכולם צחקו ואני קצת צחקתי.
"אז סבתא למה את לא רוצה לספר לי למה כעסת על ליאם מיקודם" שאלתי.
כולם השתתקו וניהיו מפוחדים טיפה.
"אני יספר לך ביום אחר" אמרה רגועה.
נירגעתי. לא יודעת למה.פשוט נירגעתי. הרגשתי עייפה.
"אני מצטערת שאני נרדמת פשוט אני עייפה פתאום" אמרתי ונישכבתי.
העיניים נעצמו.
ושקעתי לשינה עמוקה.
……