העולם החדש פרק -5- מי זה הילד החדש….

בפרקים הקודמים-
"אני מקשיבה" אמרתי כולי אוזן.
"אני ערפד" אמר והלב שלי החסיר עוד שלוש מאות פעימות.
"מ… מ… מה" שאלתי והעברתי את ידי על הלחי שלו.
פרק -5-
"אני יספר לך את כל הסיפור."
"הכל התחיל ב2010 אחרי שנהפכנו ללהקה פגשתי את דניאל, היא הייתה חברה שלי.
הכל היה טוב ויפה עד ששבוע לפני אחד מסיבובי ההופעות שלנו היא ספרה לי שהיא ערפד.
לא ניפרדתי ממנה כי עדין אהבתי אותה.
עלינו למטוס בדרך לתחנה הראשונה שלנו ובאמצע הטיסה דניאל נעלמה" הוא אמר ופתאום נישמע רעם ואני קפצתי מחבקת את ליאם וקוברת את הראש בחזה השרירי שלו.
"הכל בסדר זה סך הכל רעם" אמר מרגיע אותי . שיחררתי את האחיזה שלי בו מסתכלת לתוך עינייו.
"היא נעלמה ואחרי כמה דקות המטוס התחיל להתרסק.
ודניאל באה ונשכה אותי. היא הפכה אותי לערפד אבל אני לא רציתי שהחברים הכי טובים שלי
ימותו .
המטוס התרסק והבנים היו על סף מוות. אני כבר השלמתי את התהליך של הערפד ופשוט
נשכתי אותם גם והפכתי אותם לערפדים.
הם התעוררו ולא הבינו מה קרה אז הסברתי להם הכל" אמר והשפיל את הראש.
שמתי את ידי על הלחי שלו מרימה את ראשו.
"ומה עם דניאל" שאלתי בלחש רועדת. הוא הוא ערפד פאקינג ערפד.
"מצאתי אותה והרגתי אותה" אמר והעיניים שלו ניהיו קצת אדומות.
"ליאם אני חושבת שכדי שתלך" אמרתי לא יודעת מאיפה הוצאתי את זה.
"מה?! אחרי שאני סיפרתי לך" הוא אמר וקם ממקומו.
"אני לא יכולה" אמרתי ופתחתי את הדלת שהוא ילך אבל הוא לא יצא.
"את לא יכולה" שאל והתקרב עלי במהירות. הנהנתי בשקט והורדתי את הראש.
"את צריך ללכת" אמרתי שוב. הוא הנהן והלך למרפסת והסתכל עלי.
"ביי" אמר וקפץ . רצתי למרפסת אותה אותו על האדמה ואז התחיל לרוץ מהר.
הלכתי אחורה נופלת על המיטה וקוברת את הראש בכרית.
"פאקינג ערפד" לחשתי לעצמי וקמתי לאט לאט לעבר המקלחת.
אוף היה לנו כל כך טוב בדייט. והוא הזמין אותי לנשף.
למה הוא חייב להיות ערפד.
ולמה אני הייתי חייבת להוולד בעתיד ?!
טוב העתיד בשבילו. פאק זאת אומרת שאני קטנה ממנו בכמעט 100 שנה.
למה ?!
יצאתי מהמקלחת לובשת את הכותונת לילה שלי וניכנסת מתחת לשמיכה וחושבת .
על הכל.
על ראיין על הזונה הג'ינג'ית שלו.
על ליאם . הערפד שהתאהבתי בו. אבל לא אני לא יכולה להיות איתו.
אני יהפוך למקומטת ומגעילה.
וכולם יחשבו שאני סבתא שלו.
אני ימות… אני ימות… ימות…
—–
הרגשתי את קרני השמש החמימות על עורי.
קמתי לאט מתמתחת ומפהקת.
הלכתי לארון לקחת שורט כתום זוהר וגופיה זוהרת כתומה גם.
שמתי את מגפי הניטים הגבוהים שלי ואספתי את השיער לקוקו גבוה.
יצאתי לעבר בצפר רואה את ליאם והבנים הולכים ביחד שלכל אחד יש זוג.
חוץ מליאם שהולך עם הראש למעטה ולבד.
ניכנסתי לא מסתכלת עליהם. אסור לי.
כולם בבצפר לא הבניו איך בין יום ניפרדנו.
אבל הם לא ידעו. ניכנסתי לכיתה הולכת להתישב בשולחן האחרון שהיה לבד.
הכנסתי את האוזניות לאוזנים וישבתי בשקט מחכה שהיום יגמר.
שמעתי את השירים שסבתא השמיע לי.
-סוף היום-
יצאתי מהשער לעבר הבית שלי . הולכת לאט עם ראש מורכן .
הרגשתי שמישו עוקב אחרי אבל לא שמתי לב לזה .
הגעתי לכניסה של הרחוב שלי ומישו תפס אותי מהצוור וגרר ואותי לאיזה סמטה.
לא יכולתי לדבר הוא חנק אותי.
שהוא סובב אותי עליו ראיתי נער בגיל שלי .
שיער חום בהיר קצוץ והוא היה שרירי וענק.
"היי" הוא אמר בשקט וחייך חיוך קטן.
"היי?" שאלתי משלבת את ידי .
"סורי על איך שהבאתי אותך פשוט הייתי חייב לדבר איתך מבלי שיראו אותי" אמר ותפס את ידי.
"מי אתה" שאלתי לוקחת לעצמי את הידים.
"אני…."