הסיפור שלי על וואן דירקשן פרק 2

חזרה לנקודת מבט רגילה
אחרי כמה דקות של שתיקה מביכה החלטתי להיות המבוגרת האחראית ולסיים אותה אז התחלתי להציג את עצמי
אני רומי בת 19 קרובה של סיימון ואני עומדת לעבור לגור איתכם נעים להכיר אמרתי וחייכתי חיוך קטן וחושף שיניים שגרם לכולם לחייך איתי עכשיו היה תורו של סיימון לדבר והוא סיים את השיחה המביכה בזה שאמר שהנהג מחכה לנו למטה ושנרד מהר כדי לא לגרום לו לחכות יותר מידי אז יצאנו מהמשרד.
כשיצאנו ביקשתי מהם לחכות לי רגע והלכתי הצידה להתקשר לחברה הכי טובה שיוכלה להיות בעולם ולמזלי היא שלי- רוקי, כולם מאז ומתמיד אמרו לנו שזה מוזר שאנחנו חברות כל כך טובות כי אנחנו כל כל שונות אחת מהשניה כי היא כזאת מצחיקה וישר מתחברת עם כולם ואני פשוט לא… ובכל מקרה לא ממש שמרנו על קשר כי בן (הבעל המכה) לא הסכים לי לדבר אתה אז קצת התנתקנו בשנה האחרונה אבל הוא כבר לא שולט על החיים שלי וזה תלוי בי אז היא נכנסת אליהם חזרה ייאיייי….
רוקי: הלו מי זה ?
רומי: רוק זאת אני
רוקי:רומי?
רומי:כן התגעגעתי אלייך כל כך
רוקי:גם אני, מה קורה?, למה נתקת קשר?
רומי:סיפור ארוך אבל יש סיכוי שאת באה אלי קצת?
רוקי:כן ברור אני כבר יצא איפה את ?
רומי:לונדון…
רוקי:אוי רומי לא השתנת בכלל ועדיין יש לך גם את אותו מזל אני בטיסה בדרך לאוסטרליה שעושה עצירת ביניים בלונדון מה דעתך על זה שאני יוותר על טיסת ההמשך ואת תבואי לאסוף אותי מהשדה תעופה?
רומי:כל כך התגעגתי אני בדרך לאסוף אותך
בזה סיימנו את השיחה והייתי מאושרת, החיוך לא ירד לי מהפנים
עם קצת חוצפה יחסית לזה שהכרתי אותם רק עכשיו שאלתי את הבנים אם יפריע להם שחברה תבוא אלי ותעזור לי לפרוק ולא נראה שלאף אחד מהם הייתה בעיה אז אזרתי עוד קצת אומץ ושאלתי אותם אם נוכל לאסוף אותה מהשדה תעופה ואז קבלתי מכולם מבטים מוזרים במיוחד מהארי אבל המבטים שלו היו מוזרים בצורה משונה…
למרות המבטים לא היה נראה שלאף אחד מהם גם זה הפריע אז נכנסנו ללימוזינה ויצאנו לדרך