הסיפור הראשון שלי עם וואן די פרק שש עשרה

נ.מ נעה
-בוקר-
קמתי בבוקר וראיתי שמאיה כבר ערה.
"היי למה לא הערת אותי?" שאלתי אותה.
"אני לא מתכוונת להעיר אותך על כול פיפס קטן." היא ענתה לי.
"טוב.. את רוצה ללכת לראות את יערה?" שאלתי וישר ראו על פניה שמחה.
"כן" היא ענתה
"אין בעיה . שנייה אני יקרא לאחות שתביא לך כיסא גלגלים."
"אני לא צריכה." היא ענתה וניסתה לקום אך מהר מאוד התיישבה.
"את רואה שאת צריכה" אמרתי לה
"טוב רק תעשי את זה מהר." היא אמרה וזירזה אותי. אחרי חמש דקות חזרתי עם אחות ושמנו אותה על כיסא גלגלים.
האחות לקחה אותנו לטיפול נמרץ של ילדים ונכנסנו כול התינוקות היו בתוך אינקובטרים זה היה מראה ממש מלחיץ .
"את בסדר?" שאלתי את מאיה
"כן אני בסדר" היא ענתה לי אבל ראיתי שמשהו מטריד אותה.
" אוקיי אז זאת הבת שלך." האחות אמרה והצביעה על תינוקת קטנטנה.
" מאוד עוזר להם מגע. ואם אתם צריכות משהו תקראו לי"
"אין בעיה תודה" עניתי לאחות והיא יצאה מהחדר.
"היא כול כך קטנה" מאיה אמרה וליטפה אותה
" אבל היא יפיפייה" אחרי עשר דקות ויצאנו משם , הלכנו לחדר ובדיוק שנכנסנו אבנר הגיע.
" נעה תודה שדאגת לה , אין אחיות כמוך." אבנר אמר ונתן לי חיבוק.
" טוב אני הולכת להתקשר לזאין שיבוא לקחת אותי"
" אין בעיה רק מי זה?" אבנר שאל לא מבין. ואני ומאיה התחלנו לצחוק
" רגע מה מצחיק פה?!" הוא שאל
" מאיה תסביר לך בזמן שאני הולכת להתקשר אליו" אמרתי ויצאתי מהחדר שלה.
התקשרתי לזאין.
" היי הערתי אותך?" שאלתי.
" לא בעשר בבוקר אני ער אז מה שלום התינוקת?" הוא שאל.
" יערה, קוראים לה יערה" עניתי לו
" זה שם מקסים"
" כן תגיד יש מצב אתה בא לאסוף אותי פשוט אבנר חזר." שאלתי
" כן אין בעיה עשר דקות אני שם"
"אוקי, תודה"
נכנסתי בחזרה לחדר.
" פשש אחותי מושכת את הגברים הכי שווים, זאין מאליק?! ולמה לא סיפרת לי?"
"לא רציתי להכביד עליכם"
ישבנו וסתם דיברנו ואחרי חמש דקות זאין נכנס לחדר.
" היי" הוא אמר לכולם ובא לתת לי נשיקה קטנה על הפה.
"היי" עניתי
" היי מאיה איך את מרגישה?" הוא שאל.
" יותר טוב תודה" היא ענתה
"וואו רגע, לי נודע עלייך רק עכשיו, ואתה מכיר את אשתי?" אבנר שאל
" חח כן הכרנו אתמול שהבאתי לנעה בגדים אתמול." הוא ענה
" טוב אז אנחנו זזים" אמרתי והלכתי לתת לאבנר ומאיה חיבוק.
" ביי, ואם אתם צריכים משהו תגידו אל תתביישו כן?" זאין אמר
"תודה" מאיה ואבנר ענו.
אני וזאין נכנסנו לאוטו.
"יש לך משפחה ממש נחמדה את יודעת?!" זאין אמר לי
"כן.. אתה צריך לפגוש את כול האחים שלי אתה תאהב אותם" עניתי
"אם את אחת מהם אז אני בטוח שאני יאהב אותם."
"חנפן" עניתי לו בצחוק.
"אני לא חנפן רק אומר את האמת."
הלכתי לבית של זאין ושנכנסנו ישר כולם באו אליי.
"נו התינוקת בסדר?" נייל ישר שאל
"את צריכה עזרה משהו?" ליאם הצטרף.
"כי אם את צריכה רק תגידי" לואי המשיך, רק הארי שתק.
"וואו לאט לאט, בתור התחלה איך אתם יודעים על התינוקת?" שאלתי לא מבינה
"זאין סיפר לנו" שלושתם אמרו ביחד
"אהה, אז כן התינוקת שרדה את זה וקוראים לה יערה.." עניתי
"ואתם צריכים עוד משהו?" לואי שאל
"לא הכול בסדר אצלנו, אבל תודה, עכשיו ברשותכם אני וזאין נעלה לחדר שלו."
"טוב, ונעה אם אתם צריכים משהו לא להתבייש" ליאם אמר לי
"אין בעיה" צעקתי לו בזמן שעלינו לקומה למעלה.
עלינו לחדר ונשכבנו במיטה.
"תגידי אז מתי את מפגישה אותי עם המשפחה שלך?" זאין שאל.
"בעוד שבועיים בערך. אחרי שמאיה תשתחרר מבית חולים ונוכל להיפגש כולם" עניתי
"אין בעיה, קבענו" הוא ענה ונישק אותי.
דיברנו כול היום נחנו ראינו סרטים ובעיקר נהנו לקראת תשע בערב אני וזאין עדיין היינו מכורבלים ביחד בשמיכה. הרגשתי שעפעפי נעצמות ונסגרות לאט לאט.
-לילה טוב-