המלאכיות של וואן דיירקשן – פרק 2

ושוב, כמו בכל סוף הופעה – הרגע הזה שהבנים יצאו אל מאחורי הקלעים ונפרדו לשלום מהמעריצים, כבר נשמע עכשיו כבר קול בכי – אלפי המעריצים והמעריצות ישבו על המושבים בוכים שזה נגמר כה מהר.

ציוץ בטויטר ~
נייל: "תודה לכל המעריצים והמעריצות שבאו, היה כיף וממש נהננו – תודה בכללי על כל האהבה שאתם מראים לנו ועל כך שאתם באים להופעות שלנו ושומעים את השירים שלנו ובהכל!"

"הארי," אמר בקול מופתע לואי "אפשר לשאול למה עצרת באמצע ההופעה" עשה קול דבילי "כקרח?"
"מה?!" שאל זאיין בתמיהה "לואי, אתה.. עזוב, לא משנה" ונקרע מצחוק.
"כולה הסתכלתי על איזה מישהי – מה אתם צלמים שאתם רואים תמונות שער שלי ושל אלמונית:כנראה השיר השפיע על הארי" חיקה את קולם.
"לא!" אמר נייל "פשוט תסביר מה הרגשת"…
לואי שלא יכל לא להגיב למשפט של ניל:
"אולי הוא מרגיש אהבה, פועמת בכל ליבו, אולי הוא ראה – את חמדת לבו – אולי עכשיו, היא גם יותר בוגרת ממנו – אולי, זאת אהבה!" הוא שר כמו שיר וליאם נפל ונקרע יחד עם זאיין והארי ורק נייל חייך וישב על הכורסא.
"תגיד," שאל ליאם שעד כה לא דיבר כל כך והרגיש צורך להתערב בשיחה "אתה יודע בכלל איך קוראים לה?" שאל בתמיהה. "לא," ענה הארי ישר בתשובה חדה "אבל אני אשאל – האוטובוס חונה מול השטיח האדום ובזמן שאתם תמשכו זמן…" חייך הארי וסימן לשאר הבנים לנסות להשלים אותו אך לאחרי שראה שאף אחד לא עונה השלים בעצמו "אני אחפש אותה בהמון, ואשאל איך קוראים לה" אמר הארי ושילב ידיים. "הארי, הארי.." אמר נייל, "די נייל, " אמר לואי "בואו נביא לו להיות קצת בעולם שלו – "
"זהו," אמרו ליאם וזאיין יחד "הארי," עכשיו דיבר רק זאיין "מה זה יעזור שתדע איך קוראים לה ולא תדע מה המס' שלה?" אמר זאיין, ואז נשמעה קריאה לצאת החוצה לפגוש במעריצים
תוך כדי שהבנים הלכו, ולקחו זמן – הארי חיפש את אותה אחת – את הזאת עם השיער החום החלק, הזאת עם העייני חום-דבש, זאת ש.. ובלי מחשבה מיותרת ראה אותה הארי וניגש אליה במידי,
"איך קוראים לך?" שאל אותה הארי, בחצי חיוך מסמיק ומובך "שון," היא ענתה.
"יואוו, אני לא מאמינה שהארי סטיילס שאל איך קוראים לי" מלמלה שון לעצמה תוך כדי זה שגם ידידה שלה תשמע, 'יופי" ענתה לה חברה שלה "עכשיו הוא יודע שיש בעולם מישהי שקוראים לה שון, והוא לא יודע שיש מישהי שקוראים לה לולה" היא ענתה לה בקול תינוקי.
"לא נראה לי שזה הסוף כאן" אמרה שון ללולה "נראה לי שהפעם," היא הנמיכה את הקול "באמת יש לי מזל וכנראה סיכוי מעבר…"
"צודקת," ענתה לולה "עם הראש הכחול של הארי לכי תדעי.."
"סתמי…"
"נייל" אמר הארי "לא בא לי לעזוב אותה," אמר הארי בקול תינוקי "אולי, אולי.. תמציא איזה משהו?"
"אוקיי" ענה נייל וחשב מייד על רעיון
"והזוכה," צעק במיקרופון "שנוסעת יחד עם חברי הלהקה היא….." עשה כאילו פותח דף נייר "שון!!"
שון שמחה ובעזרת המאבטחים נכנסה אל תוך האוטובוס
"ואני" שאלה לולה "אני גם, אני החברה שלה…" אמרה ונייל ויתר..
"הארי, " בא נייל אל הארי "שכנעתי אותה לבוא,"
"נו" ענה הארי
"אבל כנראה שיש עוד מישהי" ענה נייל באכזבה
"תכיר את לולה" אמר נייל והארי שהיה אפשר להבחין שהוא חוטף שבץ (מתוך נסיון אישי שלו) ניסה להירגע ולהסביר ללולה שהיא יושבת מאחורה עם המאבטחים…
"נו," אמר ליאם לזאיין "זו הולכת להיות נסיעה מאוד מעניינת…"