המלאכיות של וואן דיירקשן ~ פרק 9

הארי ושון יצאו מבית החולים בדרכים, שון הייתה מבויישת והארי בעל הביטחון העצמי החזיק לה את היד ולא התייחס לצלמי הפפארצי המעיקים שהיו בסביבה, הוא אפילו לא פנה אליהם, לא קילל אותם וגם לא דיבר איתם – כאילו הם אוויר כך שגם שון תתרגל ותבין שהוא לא מתבייש בה.
הם הלכו ברחוב, הארי אפילו לא התייחס למעריצות, ביום זה שהיה קר לאחר שירד גשם, הוא הלך עם כובע גרב, חם-צוואר, מעיל, כפפות, מכנסי ג'ינס ונעלי הנייק שלו, שון הלכה עם כובע גרב ורוד, מעיל, כפפות, ג'ינס ומגפיים שחורים. המהם הלכו יד ביד, והיד השנייה בכיס אצל כל אחד.. כאילו הם לבד ברחוב, צלמי הפפארצי החילו להתעצבן ונעלמו עד שלא נשאר אפילו צלם אחד..

***
"הגעת כבר לליאם?" שאל סיימון, שנשמע קולו על הקו.
"כן," ענתה אליס "אני אצלו בבית – וגם אמו משתפת פעולה".
"טוב, אז תמסרי לו את החדשות ואל תשכחי" אמר בקול רציני והוסיף "נשיקות".
"נשיקות," ענתה לו אליס "ביי"
"ביי".
"ואוו" אמרה אליס לליאם כאשר הבחינה שהוא נכנס לחדר "איזה חדר יפה יש לך.."
"זה לא באמת מעניין אותך" הבין ליאם לפי הבעת הפנים של אליס וקולה "סתם מצאת איזה תירוץ, נכון?".
"כן, אבל ליאם – אין לי מה להגיד לך," אמרה אליס בקול תינוקי "בואי תתחילי ממה הקשר שלך אליי?" שאל ליאם והתחיל לנזוף באליס, "את מגיעה בהפתעה, אמא שלי מכירה אותך ולא אומרת לי מי את, אחרי זה את נכנסת לי לחדר ומדברת עם מישהו ואז גם אומרת לי תירוצים, כי עד עכשיו אני איזה פתי שקונה את סיפורי המעשיות שלך?".
"ליאם, אני בת-דודה שלך, אבל יותר מזה אני כבר מחבבת אותך שנים – כנראה אתה לא זוכר אותי, אבל תמיד היינו קטנים היינו משחקים פה בפארק – אני.. התגעגעתי – ורציתי לחזור אלייך אבל פחדתי שלפתע תיבהל או לא תזהה אותי, כמו שבאמת קרה, אבל אני הייתי שמחה שתביא לנו הזדמנות…"
ליאם הרהר וחשב, וחשב וחשב, ירד לסלון – יצא למרפסת, סגר את הדלת וחשב, אליס הביטה עליו..

***

"וואי" אמרה לירון לנייל כאשר היא התחבקה בזרועותיו וקמה מהספה, ניערה את החולצה והמשיכה לדבר תוך כדי שהיא אוספת את השיער לצמה "אני צריכה היום לעשות משמרת ערב, במסעדה.. אני צריכה להחליף את דריה.." החלה לירון להיות עצובה שהיא ונייל יצטרכו להיפרד, כמובן רק לערב…
"אז אני אבוא איתך," אמר נייל חד ומהר.. "אין לי בעיה, אני זוכר שבמילא רציתי לאכול, אני אשב איתך על הבר ואדבר איתך כל הערב" דיבר לאט.
"הלו," ענה נייל לאחר שהבחין שהפלאפון התקשר ועל המסך היה כתוב 'הארי'.
"נייל, מה קורה? אני ושון יוצאים היום לארוחת ערב במסעדה האיטלקית שירדת שם, באלך לבוא?".
"יאללה," אמר נייל "גם ככה תכננתי ללכת לשםעם ה'גירלפרנד' שלי, ניפגש – בוא תודיע לכולם".
"אוקי דוקי" ענה הארי.

***
אמבר, אחותו של זאיין, ישבה בבית וראתה טלוויזיה, היא צפתה בסדרה האהובה עליה 'האנטומיה של גריי' ואכלה צ'יפס, זאיין יצא ביחד עם שאר הבנים למסעדה, פרט לליאם שנשאר בביתו עם אליס..
דפיקות חזקות נשמעו על הדלת
"מי זה?" צעקה אל עבר הדלת וכשהציצה בחור הדלת ראתה ארבע בריונים עם מסכות שחורות עומדים, חיש נשכבה אמבר מתחת לדלת
"צאי ילדה!" נשמע קולם של השודדים מעבר לדלת קטוע מפני המסיכות שהיו להם על הפנים
"אנחנו יודעים שאת שם, צעקת מי זה!"
אמבר נבהלה, רצה לחדרה וסגרה את דלתה – עכשיו השודדים יודעים שיש מישהו בבית והם לא יעזבו אותה עד שיגלו איפה היא נמצאת – אפילו לזאיין היא לא יכלה לחייג,
היא עמדה בשקט, בשקט, בשקט בארון החשוך תוך כדי שהיא קצת מציצה
הדלת נפתחה…