המלאך שלי 3+4 ארוך ועצוב :(

בפרקים הקודמים –
הינו מחוץ לחדר של שני וליאם עצר אותי
"היי אנחנו צריכים לדבר על הנשיקה" אמר
"שששש" השתקתי אותו
"אז מה אנחנו" שאל
"אממ.." אמרתי
פרק -3-
"אמ ליאם אני לא יודעת" לחשתי לו
"מה הרגשת בנשיקה" שאל ומשך אותי לחדר ריק
"תאמת" שאלתי אותו
"כן" ענה והיה לו מבט רציני
"פרפרים לא עפו" אמרתי וראיתי אחזבה על פניו
"הם טסו והשפתיים שלי עדין מעקצצות" הוספתי מהר
"תיהי בטוחה שגם אצלי זה היה" אמר והתקרב עלי
"אני לא יודעת אולי אני צריכה להרגיש שוב" אמרתי מפלרטטת איתו
"לי אין בעיה" אמר ותפס במותניים שלי
תפסתי בעורף שלו ומשכתי אותו עלי
הוא מנשק מדהים הפרפרים טסו מצד לצד בבטן שלי
והשפתיים לא הפסיקו לעקצץ , לשונו רצתה להיכנס ואני הסכמתי לה
אפעם לא הרגשתי משו למישו בכל כך קצת זמן !!!
פתאום שמעתי צחקוקים והסתובבתי ראיתי חלון פתוח ואת שני וכל הבנים מצחקקים
הסתכלתי על ליאם הוא חייך חיוך מרוצה 'מה?!' חשבתי ופשוט לקחתי את התיק ורצתי מישם
רצתי למעלית שבדיוק נפתחה ניכנסתי וסגרתי אותה מהר
יצאתי מהבית חולים והלכתי לסופר הקטן ממול וקניתי חפיסת סיגריות חדשות
ניכנסתי חזרה לבית חולים ועליתי לקומה הכי למעלה למרפסת הענקית
"בררר" היה לי קר בקומה הכי למעלה יש כל כך הרבה רוח שזה מקפיא
הוצאתי סיגריה אחת והדלקתי . נשמתי את הרעל לגרון שלי זה צרב כל כך
אבל שיחרר בו זמנית 'למה הוא עשה את זה' חשבתי
'כל כך רצה נשיקה ?' שאלתי את עצמי 'מה אני ניראת לו בובה' המשכתי לחשוב
"חשבתי שהוא שונה" אמרתי לעצמי 'איך התאהבתי בו ?!'

נ.מ. ליאם –
אחרי שזהר הסתובבה חייכתי חיוך מרוצה אוי אני כל כך אוהב את השפתים היפות שלה
כל כך מלאות ורכות ואוח למה היא ברחה
"ראיתם מה עשיתם" התעצבנתי על הבנים
"סליחה ליאם" אמר נייל וחיבק אותי
"ניילר אתה יודע איך להתחנף" אמרתי לו עדין עצבני
"שני את יודעת לאן היא הלכה" שאלתי אותה רואה שהיא חושבת
"הקומה האחרונה תמיד שמעצבנים אותה היא עולה לשם לעשן" אמרה שני בקולה החלש
"עליתי" אמרתי לוקח את הגקט שלי
הגעתי לקומה האחרונה מרפסת ענקית
חיפשתי אותה פתאום מצאתי אותה יושבת על כיסא מכורבלת עם עצמה
אוי קר לה פה בקומה פה ממש קר
הקרבתי בשקט עליה ואז שמעתי את הבכי שלה
"חשבתי שהוא שונה" מלמלה 'אוי מה עשיתי ' חשבתי
הורדתי את הגקט ושמתי אותו עליה היא ניבהלה ומהר ניגבה את הדמעות חוץ מאחת בוגדנית
מחיתי לה את הדמעה "למה את בוכה יפה" שאלתי אותה
"תעזוב אותי" לחשה וראיתי שיש לה עצב בפנים
"זהר אני אוהב אותך" לחשתי לה ועיניה נפערו
"לא לא" אמרה וקמה מהר
היא נתנה לי את הגקט ורצה פנימה
רצתי אחריה היא ירדה במעלית אז רצתי במדרגות הגעתי לקומה של שני והיא בדיוק יצאה מהמעלית
"זהר" צעקתי לה אבל היא לא הקשיבה
היא ניכנסה לחדר של שני "אני צריכה לדבר עם שני רגע" היא אמרה וכולם יצאו
הצמדתי את האוזן לדלת לשמוע אבל לא הצלחתי לשמוע כלום
אחרי 10 דקות של כמה צעקות שלא הבנתי כי זה היה בשפה אחרת
"ביי" אמרה זהר והלכה היו לה כמה דמעות על העיניים ראו שהיא בכתה
הסתכלתי עליה במבט אוהב ומנחם ורק רציתי לחבק אותה ולקחת את כל הרוע שהיה לה עלי
לא מגיע לילדה המדהימה הזאת !!!
"לאן היא הלכה" שאלתי את שני אוסף את הדברים שלי 'אני לא מוותר ' חשבתי
"ליאם תעזוב אותה קצת היא צריכה זמן לעצמה" שני אמרה לי
"אני לא הולך לוותר עליה ככה" כמעט צעקתי עליה
"ליאם" היא הרימה את קולה השקט
"מה" שאלתי והתישבתי על כיסא לידה
"זהר ילדה מאוד עצובה מבפנים היא לא מראה זאת כי היא שונאת שמרחמים עליה" אמרה שני
"אני לא מרחם אני אוהב אותה" אמרתי לה מחזיק את ידה של שני מנסה להסביר לה
"עם אתה אוהב תשחרר בבקשה" היא התחננה
"טוב" עניתי לה ושחררתי לא הראתי כלום 'היא עוד תהיה שלי' חשבתי
– אחרי 4 ימים-
באנו פעם אחת לפני האחרונה מחרתים אנחנו עוזבים בערב ולא רצינו לבוא מחר אנחנו ניהיה עצובים יותר
"אז מה עושים היום" שאל לואי
"תצחיק אותי" אמרה שני
מאז ששיחררתי את זהר אני לא שמח כל כך 'איך היא יכולה לגרום לי להרגיש ככה' שאלתי את עצמי
היא וזאין קצת התקרבו זה גרם לי לקנא קצת אבל מה לעשות שחררתי אותה
"ליאם תסתכל עלי" אמר לואי והרמתי את ראשי ראיתי אותו עם כתר מכפות
"עעאאאעאעאעעא" צרחתי וברחתי משם
'למה הם עושים בושות' חשבתי לעצמי ולא שמתי לב שנתקעתי במישו
"אוי אלוהים אדירים אני מצטער" אמרתי מרים את הראש
"זהר" לחשתי
"היי ליאם" אמרה וחייכה חיוך מוזר לא ניראה לי אמיתי
"זאין אמר לכם שהיום באים עלי לארוחת ערב" שאלה עם קולה הנשי ומתקתק
אני מתגעגע לשפתיים שלה
"לא עוד לא" אמרתי לה וגרדתי בראש חשבתי
"אה אוק אז תגיד לכל השאר" אמרה לי והלכה למרפסת ידעתי שהיא הולכת לזאין
אז עקבתי אחריה ומהחלון הסכלתי עליהם
היא הניחה את ראשה על הכתף שלו ויכולתי לשמוע במעומעם שהם מדברים על משו
הם הסתכלו אחד על השני ואז הוא נישק אותה בלחי
ברחתי משם לא יכולתי לסבול את זה יותר !!!
שנכנסתי לחדר של שני היא ישנה
"טוב בואו בנים רגע" אמרתי להם
"לואי הארי וניילר היום בערב יש ארוחת ערב אצל זהר" אמרתי וחייכתי חיוך לא אמיתי עליהם
"יאי אוכל" לחש ניילר כדי לא להעיר את שני
-אחרי כמה זמן 5 אחרי הצהריים-
"טוב ביי שני אני צריכה ללכת" אמרה זהר והסתכלתי על שיערה היפה והבלונדיני
"ביי" אמרו כולם חוץ ממני
"אה ובנים בת דודה שלי באה עם שלוש חברות שלה" אמרה והסתכלה על כולם
"הן חתיכות" שאל הארי
"הארי" זעפה בו זהר
אחרי חצי שעה שני נרדמה אז הלכו להתארגן לארוחת ערב
הגענו לבית של זהר ושמענו מבחוץ הרבה צחקוקים
הארי דפק על הדלת והיא נפתחה מולנו נעמדה בחורה נמוכה עם שיער גלי
היא היתה רזה ניראתה כמו דוגמנית הארי פשוט לא הפסיק לבהות בה
"מי זה אלכס" נישמע קולה של זהר
"5 חתיכים" אמרה אלכס כניראה
"הארי" הציג את עצמו הארי ונשק לידה
"אלכס" היא חייכה ומשכה אותו פנימה וכולם אחריו
"היי בנים" אמרה זהר מהמטבח
"היי" צעקנו לה
"שיררזזז" נישמע צעקה וראינו שתי בנות רצות אחת אחרי השניה שלאחת יש אייפון ביד והשניה רודפת אחריה
"אוו מייי גאאאד" אמרה זאת עם הטלפון
"שירז" התנשפה השניה
"נועה" שלחה השניה יד ולחצנו אותה מנימוס נועה יש לה שיער שטני היא רזה ויפה מאוד
"נועה" משכה השניה כניראה שירז בחולצה של נועה
היא לחשה לה משו באוזן
"אויש את ילדה בת 3" אמרה נועה וחטפה מהיד של שירז את הטלפון
"אב אב אב אבל" אמרה שירז
"היושים אני שירז" אמרה שירז וקפצה על כולם בחיבוק יש לה שיער שחור קצר דומה לאקסית של זאין ,פרי, אבל יותר יפה
התחלנו לצחוק כי וזאין נפלו אחד על השני
"אופסי סורי זאין" אמרה ועזרה לו לקום
"איך את יודעת את השם" שאל זאין
"דיירקשנית" אמרה וחייכה חיוך מבויש
"זהר" צעקה נישמע מהמטבח
"דנה לכי תגידי שלום" אמרה זהר
"היוש אני דנה" אמרה דנה יש לה שיער ארוך חום בהיר כזה היא יפה מאוד
"היי" אמרנו לה
"מי בא לעזור לי" שאלה זהר מהמטבח
"ליאם" צעקו כולם כי ידעו שאני יודע לבשל אבל לא כמו הארי והוא מזמן נעלם עם אלכס 0_0
"אוקי" אמרתי והלכתי למטבח
היא היתה עם הגב היא היתה לבושה מדהים ולמרות העקבים היא היתה נמוכה ממני
"מה לעשות" שאלתי והבהלתי אותה קצת
"תסדר פה את השלוחן ואז תבדוק את הפסטה" אמרה והיתה עדין עם הגב עלי
שיערה הארוך נח על גבה הרזה והיפה
"אוקי" אמרתי והתחלתי לסדר את השולחן
-אחרי שאכלנו-
"ואו זה היה מדהים" אמר נייל
"כן אני מתה על האוכל של זהר" אמרה נועה
"אמת או חובה" צעקו ביחד לו' ודנה
"אוקי" כולם הסכימו והתישבנו במעגל מצד אחד שלי ישבה אלכס ומהצד השני זאין
"אבל יש חוקים" אמרה דנה
"כל מי שצריך לעשות משימה עם מישו צריך לקחת שלוק מהוודקה" המשיך אותה לו'
הבקבוק הסתובב ועצר עלי ועל הארי
"שיט" לחשתי
"אמת או חובה" שאל וידעתי שהוא לא יתן לי אמת
"חובה" אמרתי בלת ברירה
"חובה עליך לקחת את הבחורה הכי שווה פה וללכת לאחד החדרים ולעשות 7 דקות בגן עדן" אמר הארי
"אוקי" אמרתי וכמתי הסתכלתי שניה על כל הבנות והלכתי לזהר היא הרי הכי שווה לפי דעתי
"אווו" כולם אמרו ואני הושטתי לה יד כדי לבוא איתי
לקחנו שלוק כל אחד מהוודקה והיא זרמה לי בדם וצרבה בגרון
עלינו לחדר שלה כניראה
"ליאם לא צריך לעשות את זה הם לא יודעים פשוט נשב פה 7 דקות ונרד עליהם" אמרה לי ואני הופתעתי
"אבל זהר אני או.." התחלתי להגיד והיא סתמה לי את הפה עם היד שלה
"אתה לא רוצה לאהוב אותי" אמרה ודמעה ירדה לה
"למה" שאלתי
"אני חבילה כבדה מידי" אמרה ולא הבנתי
"לא משנה עם אתה רוצה להתנשק אז בסדר" אמרה ונישקה אותי זאת היתה נשיקה טובה
פרפרים היו הכל מקום בבטן שלי ורק רציתי לנשק אותה
"7 דקות עברו" אמרה אלכס ודפקה על הדלת התנתקנו וירדנו למעטה
"איך היה" שאל הארי
"סתום דפוק" נזפה בו זהר והלכה למטבח וכל הבנת אחריה
"מה עשיתי" שאל הארי
"כלום" אמרה אכלס ונישקה אותו בלחי לפני שהלכה גם לזהר
נ.מ. זהר-
"שני הוא אוהב אותי" אמרתי לה מתישבת ליידה
"וזאת בעיה כי" שאלה אותי
"אסור לי להתאהב בו הוא רק יפגע עם רונן ישמע על זה" לחשתי לה
"אבל את אוהבת אותו לא" שאלה
"כן זאת הבעיה" צעקתי עליה בעברית
"אני יגיד לו לשחרר" אמרה ונראתה עצובה
"שני אל תיהי עצובה אני אוהבת אותו אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי שהוא יפגע הוא חשוב לי" צעקתי עליה שוב
"טוב תלכי הביתה להרגע אני גם ככה עייפה " אמרה שני
"לילה טוב" אמרתי לה בתוך החיבוק שלה
"ביי" אמרתי לבנים שיצאתי
-אחרי 4 ימים-
ירדתי להביא לי בקבוק מים
אני וזאין מאוד התחברנו הוא מבין אותי ועוזר לי סיפרתי לו הכל אנחנו כמו אחים ממש
מחרתיים הם עוזבים ואני לא יכולה להשכיח את הרגשות כלפי ליאם
יצאתי מהמעלית והתחלתי ללכת לכיוון המרפסת זאין חיכה לי שם
פתאום התנגש בי מישו
"אוי אלוהים אדירים אני מצטער" שמעתי את קולו המחוספס הגברי והמדהים שלו
"זהר" הוא לחש
"היי ליאם" אמרתי והסתכלתי על שפתיו המגרות ונזכרתי בריח המנטה שיוצא מהפה שלו תמיד
"זאין אמר לכם שהיום באים עלי לאכול ארוחת ערב" שאלתי אותו מנסה לצאת מהמצב המביך
"לא עוד לא" אמר וגירד בראש אני כל כך אוהבת שהוא עושה את זה
"אה אוק אז תגיד לכל השאר בבקשה" אמרתי לו והלכתי למרפסת
התישבתי ליד זאין והתחלנו לדבר פשוט שפכתי הכל בפניו אני אוהבת אותו הוא כמו האח שלא היה לי
"זהר הוא אוהב אותך אין לך מה לעשות עם זה" אמר
"אבל זאין הוא לא יכול הוא יפגע אתה יודע כמה זה ישבור אותי הוא כזה מלאך" אמרתי לו והנחתי את ראשי על הכתף שלו
"זהר את כמו אחות קטנה בשבילי תני ללב להוביל " אמר לי ואני הנהנתי
"ואתה האח שמעולם לא היה לי" אמרתי לו והרמתי את הראש מהכתף שלו
הוא נישק אותי בלחי
-אחרי כמה זמן היה כבר חמש אחרי הצהריים-
"טוב שניני הלכתי" אמרתי לה וניפרדתי מכולם
התארגנתי וקניתי הכל
-הבנים כבר אמורים להגיע-
-אחרי ארוחת הערב-
"חובה עליך לקחת את הבחורה הכי שווה פה לחדר ולעשות 7 דקות בגן עדן" אמר הארי לליאם
'בבקשה לא אני' חשבתי
הוא קם והושיט לי את ידו
עלינו לחדר שלי והתישבתי על המיטה
"אנחנו לא חייבים להתנשק אפשר לחכות 7 דקות הם לא ידעו " אמרתי וראיתי את הכעס על הפנים
"זהר אני או.." התחיל אבל סתמי את הפה שלו עם היד
"אל תגיד את זה " אמרתי
"למה" שאל
"אני חבילה גדולה מידי" עניתי לו
"לא משנה עם אתה רוצה להתנשק אז בסדר" אמרתי ונישקתי אותו זאת היתה נשיקה טובה
פרפרים היו הכל מקום בבטן שלי ורק רציתי לנשק אותו מליון שנה אני אוהבת אותו
"7 דקות עברו" אמרה אלכס ודפקה על הדלת התנתקנו וירדנו למעטה
"איך היה" שאל הארי
"סתום דפוק" נזפתי בו והלכתי למטבח וכל הבנות אחרי
התישבתי על השיש והבנות ניסו לשאול מה הבעיה אבל לא הקשבתי השפתיים שלהן זזו
ואני רק חשבתי על רונן חבר של אימא שלי על מה שהוא עושה לי
"תקראו בבקשה לזאין" אמרתי סוף סוף
"טוב" הן אמרו וקראו לו
"זהר" אמר וחיבק אותי עדין היתי על השיש
"זאין למה לי זה קורה" שאלתי וקצת דמעות ירדו על הלחיים שלי
"זהר אל תבכי את בחורה מדהימה" אמר וניגב לי את הדמעות
"תודה זאין" אמרתי וחיבקתי אותו חזק והוא החזיר לי חייבוק
"זהר טלפון" אמר ליאם וניכנס למטבח התנתקתי מזאין ועניתי
"הלו" עניתי
"זהר זאת רותם הרופאים אמרו שהיא לא תשרוד" רותם אמרה וקול הבכי שלה נישמע
"לא את עובדת עלי" אמרתי בשקט
"זהר בואי מהר היא רוצה אותך" אמרה רונה
"אני לא יכולה אני לא רוצה לראות אותה ככה" תעקתי לטלפון וזרקתי אותו
רצתי לסלון וכולם הסתכלו עלי וראו שאני בוכה
נפלתי על הרצפה ובכיתי "שני הו למה שני" לחשתי
"ליאם תרים אותה לאוטו ניקח אותה" אמר זאין וליאם הרים אותי
חיבקתי אותו ובכיתי לכתף שלו
הגענו וירדתי מהאוטו לבד עדין בכיתי אבל פחות התחלתי לקלוט את העינין
ניכנסתי לחדר של שני והסתכלתי עליה
היא ניראתה חלשה מתמיד
"שני אל תעזבי אותי בבקשה" לחשתי לה והתישבתי לידה
"זהר הגיע השעה שלי אני בסדר" לחשה ותפסה ביד שלי
בשארית כוחותיה היא תפסה חזק את היד שלי
אחרי כמה שניות היא הרפתה ועיניה נעצמו המכונה של הלב עשתה את הציפצוף האחרון שלה
"לאאאא" צרחתי והשתוללתי ליאם חיבק אותי ולא נתן לי לזוז
"לא היא לא מתה לאאא" צרחתי והשתחררתי מליאם ורצתי אחוצה עוזבת הכל
רצתי לאיזה בר ושתיתי כמו לא יודעת מה תוך שניה הכל ניהיה מעורפל
פרק -4-
פתחתי את העיניים היתי על ספסל ליד קבר פתוח קראתי את מה שהיה רשום עליו
'שני טבור' ועוד כמה מילים
'לא לא זה רק סיוט!!!' חשבתי ואז ראיתי את כולם מגיעים
חיבקתי את רגלי קרוב עלי .
"היי" אמר ליאם
העיניים שלי היו שחורות כל האיפור נימרח אתמול
"הי" לחשתי לו
"דאגתי לך לא מצאתי אותך" אמר ואני חייכתי חיוך קטן 'הוא דואג לי'
"ליאם אתה יודע מה היא אמרה לי לפני 4 ימים" שאלתי אותו והשענתי את ראשי על הברכים שלו
הוא ליטף אותי "מה" שאל
"היא אמרה לי שאני צריכה להעריך את זה שסוף סוף מישו דואג לי" אמרתי וסובבתי את הראש עליו
"אני אוהב אותך זהר אני לא יכול לשכוח אותך את השפתים שלך " אמר ואני חייכתי הרמתי את הראש מהבירכים שלו
תפסתי בפנים הגבריות והיפות שלו ונישקתי אותו
"אני אוהבת אותך גם" לחשתי לו באוזן
"יש סיכוי שאתה משיג לי כרטיס לאנגליה מחר" שאלתי אותו מסתכלת על הלוויה
"יש לנו מטוס פרטי תביאי גם את אלכס והבנות אני חושב שהם מתאימים" אמר ואני חייכתי עליו
"תודה" אמרתי וחיבקתי אותו
"הכל בשבילך לאב" אמר
-אחרי שנה וחצי-
"ליאם אתה יודע שאני שונאת הפתעות" אמרתי לו שהוא כיסה לי את העיינים
"לא אכפת לי" ענה מצחקק
"תפתחי עיניים" אמר ואני פתחתי ראיתי חדר שבוא אני יכולה לעצב בגדים
"ליאם אני מתה עליך" אמרתי וקפצתי עליו
"זה לא הכל" אמר והוציא כרטיסים
"כרטיסי טיסה לפריז בעוד שבועים" שאלתי
"מזל טוב" אמר ואני קפצתי עליו בנישוקים
"טוב יאלה לך להתארגן יש לך הופעה" אמרתי ודחפתי אותו
עמדתי מסתכלת עליהם עושים שטויות שרים נהנים
"זהר דרשן" שמעתי קול מוכר
"רו רו.. רונן" אמרתי והסתובבתי עליו
"שלום לך" אמר והסתכל על גופי
"רונן תעוף מפה" אמרתי לא עצבנית
"רק אחרי נשיקה כבר שנתים לא קיבלתי" אמרו התקרב עלי
הוא תפס אותי ולא יכולתי להשתחרר הוא נישק אותי זה כל כך מגעיל !!
ניסיתי להתנתק אבל לא צלחתי הוא עזב אותי אחרי שניה ואז קלטתי שהמוזיקה הפסיקה
הסתובתי וראיתי את ליאם
"לא! ליאם לא זה לא כמו שזה ניראה" אמרתי והתקרבתי עליו
"אל פשוט אל" אמר והלך ממני
בבית ליאם התרחק ממני כל הזמן
למחרת בבוקר ישבתי מחוץ לחדר של זאין על הרצפה מחכה שהוא יצא אחוצה
"זהר מה את עושה פה" שאל ברגע שראה אותי
כמתי וחיבקתי אותו ברגע שהוא החזיר לי חיבוק פשוט בכיתי
"מה קרה" שאל והכניס אותי לחדר ישבתי על המיטה
"רונן נישק אותי אתמול בהופעה וליאם ראה את זה" אמרתי וחיבקתי את הרגלים שלי
"זהר הסברת לו" שאל והתישב לידי
"הוא מתקרח ממני זאין הדבר הכי חשוב בחיים שלי מתרחק ממני" צעקתי על זאין והחלקתי על הרצפה והתישבתי שם בוכה כל כך חזק
"אז את הולכת לוותר עליו" שאל זאין מנסה להרגיע אותי
"זאין הוא הדבר הבן-אדם הכי חשוב בחיים המזוינים האלה ניראלך שאני יוותר עליו" צעקתי שוב
"זהר את מוכנה להפסיק לצעוק ולבוא שניה" התפרץ ליאם
"כן" לחשתי ובאתי אחריו
"מה הקטע שלך" שאל שהגענו לחדר שלנו
"על מה אתה מדבר" שאלתי לא מבינה
"למה התנשקת עם האיש מבוגר הזה מה אני לא טוב בשבילך" אמר עצבני
"אני לא התנשקתי איתו זה החבר של אימא שלי !!!" אמרתי לו
"אז למה הוא נישק אותך" הוא עדין היה עצבני
"כי הוא סטוציונר ואימא שלי מכרה אותי בשבילו פעם אחת ואז הם התאהבו אבל עדין אהס לאנוס אותי" צרחתי עליו והשתתקתי
"אני צרחתי את זה עכשיו" שאלתי אותו
הוא הנהן "שיט" אמרתי ונפלתי על הבירכיים ובכיתי
"ז… ז.. זהר" הוא גמגם
"אני אוהבת אותך תזכור את זה" אמרתי וחיבקתי אותו
"אני אוהב אותך כל כך !" אמר ונישק אותי
-אחרי שבועים-
"מוכנה" שאל אותי
"כן" עניתי וירדנו מהמטוס