המלאך שלי – 2 – אני וליאם

*אחרי שעה וחצי של דיבורים*
היתי מוכנה סידרתי קבוצת שיער סוררת ויצאתי להופעה של וואן דיררשן…..
הם התחילו לשיר 'דווקא לא רעים' חשבתי
בשלב מסוים נימאס לי לעמוד בין כל המעריצות שקופצות ודוחפות אותי
אז הלכתי לצד והסתכלתי עליהם
'אוי שיט זה אלא מהבריכה היום בבוקר !!!' חשבתי
אני הולכת לבגוש אותם שוב שיט .
אחרי ההופעה היו לי כרטיסים למאחורי הקלעים טוב אני לא יכולה לא להשתמש בהם
זה עלה לשני המון !!
הגעתי לשם ופשוט התישבתי על הספה בצד בזמן שכל המעריצות מתצלמות ונותנים להם חתימות
"יש לכם 10 דקות" אמר איזה אחד
נישענתי עם היד וחיכיתי שיעבור הזמן
פתאום התישב לידי אחד מהם …
נ.ב. ליאם
ההופעה היתה טובה וכשהסתכלתי על המעריצות ראיתי את המצילה בבריכה
'מה לעזאזל היא עושה פה' חשבתי
אחרי ההופעה הלכנו להפגש עם המעריצות .
היא היתה גם שם והמעריצות לא הכי אוהבות אותי -_- אז הלכתי לשבת ליד המצילה
"היי את לא המצילה בבריכה" שאלתי אותה וכשהיא סובבה את ראשה עלי
ראיתי את עיניה החומות רכות ויפות למרות שהיא ניראתה שמחה ראיתי בעיניים שלה סבל
שיערה הבלונדיני היה אסוף והיא ניראתה כמו מלאך
"כן" אמרה וחייכה חיוך חמוד
"אה אני ליאם" אמרתי והושטתי לה את ידי
"אני זהר" אמרה ושמעתי את המבטא הבריטי בקולה
"את בריטית" שאלתי מקווה שזה לא גס רוח מיצידי
"כן אני גרה באנגליה בלונדון אבל באתי להיתגייס" היא אמרה ואני בעינין רב הקשבתי לה
"אז אני מניח שניפגש אחרי שהצבא" אמרתי לה מחייך
"כניראה" היא אמרה ואז היא חשבה רגע 'ואו איזה הבעה חמודה' חשבתי
"תקשיב אתה יכול לעשות לי טובה" היא שאלה עם פרצוף מלא תקווה
"תלוי" אמרתי והסתכלתי בעינייה השוקולדיות
"אחת החברות הכי טובות שלי היא חולה בסרטן והיא מעריצה שלכם ויש לה מחר יום הולדת" אמרה מנסה לרמוז משו
"את מנסה לרמוז שאנחנו נבוא לשם" שאלתי מחיך שהיא הסמיקה קצת
"אמ כן" אמרה בשקט והורידה את הראש
"אוקי לי אין בעיה צריך לשאול את הבנים" אמרתי לה וחייכתי
"רוצה טרפ " שאלתי אחרי שראיתי שנישאר רק דקה
"אמ טוב" היא אמרה
"יאלה בנות אחוצה" אמר פול
הלכתי עליו "היי פול תקשיב מחר יש סיכוי שאנחנו עושים ביקור בבית חולים" שאלתי אותו
"כן ליאם יש לכם יום חופשי תשאל את הבנים" אמר לי
"אה ותגיד לה שתצא" הוסיף והצביע על זהר
"לא, היא צריכה טרפ וזה בסדר היא לא דיירקשנית אני יסביר לך מתישו" אמרתי והוא הסכים
"יאלה בואי זהר" אמרתי לה והיא קמה מהספה
"היי את לא המצילה הזאת מהבריכה" שאל הארי
"היי אתה לא זה עם התינוקת בלי המצופים" עקצה אותו וכולם צחקו
"תיקו" אמר הארי וחייך עליה חיוך ידידותי
"זהר" אמרה לו והושיטה יד
"הארי" אמר ולא לחץ את ידה לקח אותה לחיבוק
"נייל" אמר לה נייל וחיבק אותה גם כך גם זאין ולו'
-בדרך-
"איפה להוריד אותך זהר" שאל פול
"בית חולים שנידר" היא אמרה עם קולה הרך
"אוקי" אמר פול
"אז זהר למה שלא תשאלי את הבנים" אמרתי לה והיא חייכה במבוכה
"אמ חברה שלי היא חולה בסרטן והיא מעריצה שלכם אז חשבתי אולי תבואו להגיד לה מזל טוב מחר" אמרה וחייכה חיוך מלא תקווה
"היא חתיכה" שאל הארי
"הארי" כולם נזפו בוא וזהר צחקה
"הי מהממת חוץ מהקטע של השיער" אמרה וראיתי שהיא ממש עצובה
"אנחנו נבוא נכון בנים" שאלתי וכולם הסכימו
"ואו ממש תודה" היא אמרה וחיוכה גדל
"הגענו זהר" אמר פול
"אני אצטרך את המספר טלפון של מישו כדי להגיד מתי להגיע" היא אמרה
"אני יביא" אמרתי אולי מהר מידי כי זאין הסתכל עלי במבט של נדבר אחר כך
אחרי שנתתי לה היא ניפרדה מכולם
ראיתי אותה ניכנסת לבית חולים והתחלנו לינסוע למלון …
נ.מ.זהר-
"היי רותם" אמרתי בשקט שניכנסתי לחדר של שני
"איך היה מתוקה" היא שאלה
"בסדר" אמרתי וסימנתי לה לצאת שניה
בדיוק הגיעה רונה אחותה הגדולה "היי תקשיבו נכון מחר יום ההולדת שלה" שאלתי והן הנהנו
"אז השגתי בחינם את וואןדיי שלה למחר" אמרתי וראיתי את השמחה שעל פניה של רותם
"יופי תודה זהר" היא אמרה ורונה חיבקה אותי לאות תודה
-למחרת-
רותם העירה אותי
"תתקשרי עליהם ותגידי להם לבוא טוב ? שני קמה עוד 10 דקות" היא אמרה ורצתי לשרותים
החלפתי בגדים והתקשרתי לליאם
"היי ליאם אתם יכולים להגיע עוד 5 דקות נכון" שאלתי שסידרתי את הנעל עקב שלי
"כן אנחנו מוכנים כבר רותם התקשרה לפני שעה להגיד לנו להתארגן" אמר וחייכתי
אני אוהבת את הקול שלו יש לו קול גברי ומחוספס והעיניים שלו מדהימות אני כאילו טובעת בשוקולד
"אז עוד חמש דקות" שאל והוציא אותי מהחלום בהקיץ שלי
"כן חמש דקות" אמרתי וניתקתי
סידרתי את הקוקו ואת האודם וחזרתי לחדר שלה אבל בדרך התעקבתי כי קניתי לה הרבה בלונים
"זהר" נישמע קולו של ליאם
הסתובבתי וראיתי את כל החמישה
"היי" לחשתי
"אז שאני צועקת מזל טוב אתם נכנסים טוב" שאלתי אותם והן הנהנו
"היי שניני מה קורה" אמרתי וניכנסתי לחדר
"חלשה אבל אני עדין פה" היא אמרה וחייכה
"אז מה אני יצטרך לסבול אותך" אמרתי בציניות
"כניראה שכן" אמרה ובאמת שמעו שהיא חלשה
"לא נורע" אמרתי וצחקנו
"אז שני מזל-טוב" צעקתי והבנים ניכנסו עם הבלונים שקניתי ושרו שיר יום הולדת באנגלית
"או מיי גאד" אמרה שני וחייכה חיוך ענק
"אוו זהר אני מתעליך " אמרה וחיבקה אותי עם ידיה החלשות מאוד
היא הצתלמה איתם הרבה והם חתמו לה ופשוט עשו לה את היום הולדת
זאין והארי נירדמו אחד על השני
שני נירדמה קצת ולואי ונייל ירדו לאכול .
אני יצאתי ונישענתי על הקיר יורדת לאט לאט וחושבת
'אסור ששני תמות עם מי אני ידבר' חשבתי
'כל הסודות שלי, היא אמרה שהיא תיקח אותם לקבר אבל לא חשבתי שכל כך בקרוב' המשכתי לחשוב .
"אפשר לשבת" שמעתי את קולו של ליאם
"ברור" עניתי וחייכתי
"אז את ושני חברות ממש טובות" שאל ואני הנהנתי
"היא החברה היחידה שלי פה" אמרתי והסתכלתי עליו
"ובבית יש לך חברות"שאל מתענין
"חחח זה מה שמצחיק, בבית אין לי חברות" אמרתי והסתכלתי על העיניים שלו שהרגיעו אותי טיפה
"אה" אמר וחייך חיוך מנחם
"בבקשה על תעשה את זה" אמרתי בשקט
"את מה" שאל לא מבין "אל תרחם עלי או על שני" לחשתי בשקט
"אני שונאת שמרחמים" הוספתי
"למה" שאל והתקרב עלי
"כי עם מישו מרחם עליך ואז אתה מספר את כל הסיפור הוא בורח הוא לא יכול לשאת את זה" אמרתי לו
"את יכולה לנסות אותי" שאל אותי
"ועם תברח כמו השאר אני ישאר לבד" אמרתי מתקרבת עליו
"נסי אותי" חזר על עצמו מנסה לדעת עוד
"אני נולדתי פגה היה לי בעיה בריאות, כל יום היתי מקבל 40 הזרקות עד גיל ארבע שמצאו תורם ,
אבא שלי לפי מה שאימא שלי אומרת מת אבל אפעם לא האמנתי לה היא כל הזמן שיקרה לי,
ועכשיו יש לה חבר " אמרתי ונשמתי עמוק
"אחותי הקטנה אצל דודה שלי כי אימא שלי לא רצתה עוד בעיה בבית" אמרתי לו וכעס היה לי בדם
"אני השגתי כסף ועכשיו אני גרה לבד ומידי פעם מבקרת את אחותי הקטנה" אמרתי לו וראיתי שהוא מחכה שאני ימשיך
"ואז באתי לארץ להתגייס, אני ושני הינו אמורות להתגייס ביחד עד שגילו לה את הסרטן יום לפני הגיוס" אמרתי ונשמתי עמוק
"מאז אנחנו חברות כי היא היתה צריכה רבע כיליה ואני תרמתי לה כי יש לנו אותו סוג דם אז אני היתי היחידה שיכלה לתרום" סימתי וראיתי את ליאם מתקרב עוד טיפה ותופס אותי לחיבוק
"גם אני נולדתי פג , בלי כיליה יש לי רק אחת היו מביאים לי 36 זריקות כל יום עד שגילו מה הבעיה" אמר והמשיך לחבק אותי "אני מבין אותך" הוסיף
כמתי מישיבה וניכנסתי לחדר של שיני ולקחתי את התיק
"לאן את הולכת" שאל ליאם עוקב אחרי
"לינשום אוויר" אמרתי ויצאתי למרפסת שבקומה של שני
הוצאתי את החפיסה של הסיגריות והדקלתי אותה
נשמתי על ראותי את הרעל הזה
"למה את מעשנת את יודעת שאת גם יכולה לחלות" אמר ליאם חותף לי את הסיגריה
"מה זה אכפת לך?! עם היא מתה לי אני מתה איתה היא החברה הכי טובה שיכולה להיות לי" התעצבנתי עליו למה מי הוא
"אכפת לי מימך מהרגע הראשון טוב? אני רק רוצה לקחת לך את כל העצב ולהעביר אותו עלי זה לא מגיעה לך " צעק והשתתקתי וקפאתי במקום
"א.. אכ.. אכפת לך ממני" שאלתי בשקט
"כן את נערה טובת לב ויפה וחכמה אני לא חושב שזה מגיע לך" אמר וגירד בראש
"תודה" אמרתי וחיבקתי אותו והוא החזיר לי חיבוק
כשהתנתקנו הוא התקרב עלי
הוא התקרב והתקרב עד שהרגשתי את הנשימות שלו על פני
ריח מנטה עדין היה לו
השפתיים שלו ריפרפו על שפתי ואז הוא הניח את שפתיו על שלי
הוא נישק אותי ובהתחלה לא החזרתי לו נשיקה ואחרי שניה החזרתי לו
הפרפרים התרוצצו בתוך הבטן שלי והשפתים שלנו כאילו התאימו אחת לשניה
הידים שלו החליקו למותנים שלי והידים שלי עלו לעורף שלו
"אחמ" שמענו קול
הסתובבנו וראינו את זאין
"אני מפריע" שאל מצחקק
"לא" ענינו אני וליאם ביחד
"אז אין לכם בעיה שאני יעשן פה נכון" שאל
"לי אין בעיה" אמרתי וחייכתי
"אני ניכנס" אמר ליאם וניכנס
"אפשר שאחטה" שאלתי אותו בקול חמוד
"את לא ניראת כזאת" אמר ומשך בכתפיים והביא לי את הסיגריה
"אז… יש בעיה" שאלתי אותו
"לא" ענה לי ושתק
אחרי חמש דקות שהתחלקנו בסיגריה ניכנסתי פנימה
"מצאת מישו אחר שיביא לך סיגריה" אמר ליאם והצטרף עלי אחרי שיצא מהמעלית
"לפחות הוא לא לוקח לי את הסיגריה האחרונה שלי" אמרתי עצבנית
"סורי" אמר מתנצל
הינו מחוץ לחדר של שני וליאם עצר אותי
"היי אנחנו צריכים לדבר על הנשיקה" אמר
"שששש" השתקתי אותו
"אז מה אנחנו" שאל
"אממ.." אמרתי