המלאך שלי -10- זיכרונות

בפרקים הקודמים –

"טוב וזהר כשאת שומעת את המוזיקה תכנסי " אמרה דנה וחייכה עלי
"טוב" אמרתי וסידרתי את השמלת כלה שלי .
פרק -10-
הסתכלתי במראה ואז שמעתי את המוזיקה .
היא כל כך רגועה ויפה. נירגעתי בין רגע .
חושבת.
חושבת על העתיד שלי ושל ליאם שלי . עכשיו הוא רק שלי.
אני אוהבת את הבן-אדם הזה .
הוא שלי. שלי שלי שלי. אפחד לא יכול לקחת לי אותו .
אבל למה דווקא בי הוא בחר. מי אני בכלל, ילדה עבודה ורעה.
שיקרתי לו שקר כל כך גדול. דרדרתי אותו. הרסתי אותו.
אז למה הוא אוהב אותי? מה עשיתי שהוא מגיע לי.
ניזכרתי בכל הדברים שעברנו
פלאשבק-
-חודש אחרי הפטירה של שני-
"זהר תצאי מה דיקי" אמר לי ליאם
"ליאם עבר סך הכל חודש מאז ששני.." לא יכולתי לסיים את המשפט והתפרקתי על ליאם
"דיי זהר הכל בסדר" אמר לי וחייך עלי את החיוך התמים שלו .
"הו ליאם אני לא מספיק טובה בשבילך אתה מלאך ואני שטן" אמרתי לו וחיזקתי את חיבוקי
"ההפכים הכי מתאימים לא?" שאל ואני חייכתי סוף סוף
"אני אוהבת אותך מלאך שלי" אמרתי ונישקתי אותו.
"ואני אוהב אותך שטן שלי" אמר וצחקתי
-חודשיים אחרי הפטירה-
"ליאם יש לך חולצות שקטנות עליך" שאלתי כדרך אגב
"כן בארון למעטה" אמר ואני חייכתי עליו
"תודה" אמרתי והלכתי לארון .
לקחתי חולצה משובצת קטנה . גזרתי תפרתי הכנתי ממנה שמלת סטרפלס
שמגיעה עד אמצע הירך.
"מה דעתך" שאלתי אותו והוא היה מופתע
"את הכנת מאמי" שאל וחיבק אותי.
"כן הרגע" אמרתי וחיבקתי אותו חזרה.
-ארבע חודשים אחרי הפטירה-
"זהר" שאל ליאם אבל אני הסתתרתי
"זהר איפה את" שאל שוב
"טוב כניראה אני יצטרך להביא את העקבים החדשים לאלכס" אמר ואני קפצתי לידו
"איזה עקבים" שאלתי והוא רק צחק ונישק אותי .
"שקרן" אמרתי ונתתי לו מכה קטנה על הכתף .
"גם אני אוהב אותך" אמר ואני חייכתי עליו.
העיניים שלו נצצו "עיניים כל כך יפות" לחשתי והוא חייך .
"גם שלך אהבה שלי" אמר ואני הסמקתי .
-8 חודשים אחרי הפטירה-
"בוקר טוב" שמעתי את ליאם מעלי .
פתחתי לאט את העיינים והסתכלתי עליו קרני השמש פגעו מאחוריו בצורה מושלמת .
"היי" לחשתי והשתעלתי קצת
"את בסדר" שאל אותי ואני חייכתי עליו
"ברור" אמרתי וקמתי מהמיטה.
ניכנסתי לשרותים ונעלתי אותם. התקלחתי וצחצחתי שיניים .
"עכשיו הרבה יותר טוב" אמרתי וירדתי עם ליאם לאכול ארוחת בוקר .
שהגעתי למדרגה האחרונה קיבלתי סחרחורת וניפלתי.
"זהר" צעק ליאם ורץ עלי הספיק לתפוס אותי לפני שהראש ניחבט במדרגות.
"אז מה יש לה" שמעתי את ליאם שואל.
"רק שפעת קטנה" אמר קול מבוגר .
היתי עדין עם עיניים עצומות הרגשתי ששמים לי מגבת רטובה על המצח .
"תודה" לחשתי וחייכתי עם עיניים עצומות.
"אין בעד מה" אמר ליאם וליטף לי את הפנים .
פתחתי את העיניים והסתכלתי עליו. "אני רוצה לראות סרט" אמרתי והוא חייך .
הוא הרים אותי בתנופה ולקחת אותי לחדר קולנוע בבית שלהם.
הוא הניח אותי על הכיסא ואני שילבתי רגליים וכיסיתי את עצמי עם השמיכה.
"איזה" שאל והסתכל על הסרטים.
"טיטאניק D3 " אמרתי והוא חייך, שם את הסרט והתישב לידי.
"אין לך חזרות היום" שאלתי אותו בזמן שהיו את הכתוביות של ההתחלה.
"כן עוד חמש שעות" אמר והתמתח .
"אז תלך אני יסתדר. באמת" לחשתי כי כאב לי בגרון.
"מה פתאום תבואי איתנו אני יתפל בך או שהסטייליסטית שלנו" אמר ואני חייכתי
'הוא דואג לי' חשבתי והחזרתי את המבט לסרט .
אחרי הסרט עליתי להתקלח.
"עם את צריכה עזרה תצעקי לי" אמר לי ליאם ואני הנהנתי לו שכן.
שמתי על עצמי בגד-ים עם אני יצטרך את העזרה שלו.
החלקתי וכאבה לי הרגל. "לייייייאאאאאאם" צרחתי והוא ניכנס מהר .
"מה קרה" שאל והרים אותי לא אכפת לו שהמים מרטיבים את החולצה שלו.
"החלקתי" לחשתי והחזקתי את הרגל.
"תתלבשי ותקראי לי" אמר ויצא מהחדר.
לבשתי חולצה נופלת סגולה ושורט סגול בהיר מאוד.
"ליאם" קראתי לו והוא בא והרים אותי . הוא לקח ביד שלו את הטלפון שלו ושלי וגם כפכפים.
"לאן" שאלתי אותו והוא הניח אותי בכיסא ליד הנהג במכונית שלו.
"לבית חולים זה ניראה רציני" אמר לי ואני חייכתי חיוך מוקיר תודה.
"תודה" לחשתי לו. "אני מרגישה הרבה יותר טוב" הוספתי .
ברמזור הוא הניח את היד שלו על המצח שלי וחייך . "אין לך חום אז את יכולה לבוא על בטוח" אמר ואני נזכרתי בחזרות שלהם.
"אוי ליאם יש עוד חצי שעה" אמרתי והוא חייך.
"את יותר חשובה" אמר ואני כל כך שמחתי 'הוא מאוד דואג לי'
—
"זה שבר קטן עוד חודשים תוכלי להוריד את הגבס" אמר הרופא ואני חייכתי.
"תודה" אמרתי וליאם עזר לי ללכת למכונית שלו .
נסענו לחזרות שלו וראיתי אותו שר .
שהם עשו חזרות לשיר ליטל טינגס בכל רגע שהוא אמר 'and im in love with u' התרגשתי.
הוא באמת אוהב אותי.
-עשרה חודשים אחרי הפטירה-
"מוכנה" שאל ליאם ואני הנהנתי ולחצתי על היד שלו .
"זה רק להוריד את הגבס תרגעי" לחש לי לאוזן.
"זהו" אמר הרופא ואני חייכתי ואמרתי לו תודה.
שמתי את הנעלי ספורט שלי והסתכלתי על ליאם.
"תחרות עד הבית" שאלתי אותו והוא הנהן
"3.. 2.. 1 " אמרתי והתחלנו לרוץ מהר . רצתי עם הרגל, רצתי, רצתי .
הגעתי בשניה אחת אחרי ליאם מתנשפת עמוק.
"לא פר אתה בן אתה יותר מהיר" אמרתי ועשיתי פרצוף חמוץ .
"איך אני מת עליך" אמר לי ונישק אותי נשיקה ארוכה .
-שנה אחרי הפטירה-
לבשתי את השמלה השחורה שלי . היא ארוכה עד הרגלים
שמתי עקבים שחורים. איפור שחור וכובע שחור .
"מוכנה" שאל ליאם ואני הנהנתי. הוא התחיל לנסוע לקבר של שני.
"שנה עברה מאז ששני ניפטרה. שני הילדה הקטנה שלי. לפעמים אני מרגישה אותה שהיא שומרת עלי שהיא לידי" רותם אמרה .
"שנה ארוכה שעברה לי מהר בכיף אבל לא היה רגע אחד שחשבתי. עם היא היתה איתנו,
היא היתה עושה איתי את כל החביות" אמרתי והדמעות ירדו.
"תודה שבאתם" אמרה רותם וחיבקה אותי.
"הכל בשבילך מאמי" אמרתי וחיבקתי אותה.
-סוף פלאשבק-
כל הזכרונות צפו בראשי. בזמן שנזכרתי בהכל כבר היתי בסוף . היתי כבר מתחת לחופה .
מסתכלת על ליאם שחייך עלי. הוא היה לבוש בחליפה שחורה ויפה.
"עם יש מתנגדים ענה אמרו עכשיו" אמר המחתן.
"אני מתנגד" אמר רונן
"למה אתה מתנגד אדוני" שאל המחתן.
"כי אני אוהב את זהר" אמר רונן ואני עזרתי את כל האומץ שלי.
"שמישו יקרא למשטרה הוא עבר כל גבול" צעקתי וזאין מהר התקשר למשטרה.
"למה" שאל החתן.
"זה האבא הביולוגי שלי" אמרתי וכולם השתתקו והיו בהלם.
"איך אתה יכול לאהוב אותי אבא ? איך תגיד לי איך" צעקתי עליו והיו דמעות בעיניים שלי.
"מה איך ? את הבת הכי כוסית שלי" אמר ואני היתי בהלם.
"אבל אבא אני הבת שלך !!! זה כל הקטע! אני ה-ב-ת שלך" צעקתי עליו.
פתאום המשטרה קפצה עליו ואני חייכתי . נטל ירד לי מהכתפיים סוף סוף.