המירוץ למיליון (הגרסא שלי ושל הארי) פרק 4

פרק 4:
"אני לא שמה את זה.” העפתי את יד של הארי ממני
"נוו אנחנו צריכים!!!” הוא שם את השפם שלו
"אבלאבל.. זה שפם! מכוער!” התחמקתי
"נווו אנחנו מבזבזים זמן!!!” הוא התעצבן
"אה! אופ!!” צרחתי בתסכול וחטפתי בעצבים את השפם שהוא החזיק
"עכשיו אני נראית-” התחלתי לומר
"את נראית מדהים" הוא חייך ונישק אותי
"ממתי אנחנו מתנשקים??” הופתעתי ודחפתי אותי ממני
~~~
"כוסעמק. אני לא מאמינה שאני יושבת על פאקינג כרוביות.” סיננתי
"זה לא הדבר היחיד המוזר..”
"כן! אני עדיין בשוק שאנחנו מתנשקים!!!”
"לא דיברתי על זה..” הוא מלמל
משום מה, לא התחשק לי לשאול על מה הוא דיבר…
~~~
"מה מסמלים כל החפצים האלו..?” שאלתי את הארי והמשכתי לעבור על כל חפץ
"אוקי אז- בכל חפץ יש את אותן האותיות.. הם מרכיבות..אממ..” הוא ניסה לחשוב על הפיתרון
"סלבדור דאלי!!!” קפצתי וניגשנו לדלת
"סלבדור דאלי" אני והארי אמרנו ביחד והדלת נפתחה
"יאיייי" החלפנו כיפים
"את כזו חכמה!” הארי צחק וחיבק אותי
"אממ.. תודה" הסמקתי והתנתקתי מהחיבוק
"רמזרמזרמז" התחמקתי ממנו לעבר הרמז הבא
"איכסאיכסאיכס!!!” צווחתי כשקראתי מה יהיה במשימה הבאה.
"בואי כבר!! אחנו ראשונים! נפתח פער!” הוא עודד אותי ורצנו לחדר הבא
"אמא.” עמדתי קפואה מול המיכל עם הכמה מיליונים של הזבובים
"נוווו" הארי האיץ בי והכניס את ראשו לתוך המיכל
~~~
"אעעאעאע" צווחתי שוב
"מה קרה עכשיו?” הארי צחק
כמעט בלעתי זבוב!!” התעצבנתי
הוא התחיל לצחוק עלי ופתאום הוא נחנק
"מה קרה לאדון הארולד אדוארד סטיילס עכשיו?” גילגלתי עיניים
"בלעתי זבוב.” הוא התחיל להשתעל ואני התחלתי לצחוק
"לא כלכך נעים הא??” צחקתי כל כך חזק עד שהרעדתי את המיכל
"מ את צוחקת??” הוא התעצבן
"אתה… בלעת.. זבוב..” כאבה לי הבטן מרוב שצחקתי.
פתאום הידיים שלו נגעו בשלי. למזלי המצלמות לא תפסו את זה, כי זה היה מתחת למיכל ואז זה גרם לי ברגע לסתום. הידיים שלו חיממו את שלי והם כאילו התאימו. אבל זה לא יכול להיות. הרי אנחנו לא יכולים להיות ביחד. לא. פשוט לא. אבל משום מה השארתי את הידיים שלי שם. זה היה נעי- לא! פשוט היה לי קר ואממ.. זו הייתה הדרך שלי להתחמם.
המבט שלי היה כלפי מטה כי ידעתי שהוא מביט בי. אבל אגרתי אומץ והרמתי את מבטי למעלה. צדקתי.
העיניים שלו הסתכלו על שלי, ואני רק הסמקתי ומיהרתי להוריד את העיניים שלי למטה.
"בוא נגמור כבר את המשימה.. הרבה זוגות מצטרפים..” מלמלתי
"מה? כן.. אה.. המשימה! בטח..” הוא התבלבל
בשנייה חזרנו לפעול ו"בטעות" השפתיים שלנו נפגשו כמה פעמים.
"כל מה שקרה שם הוא אממ.. חסר משמעות" אמרתי לו מהר כשיצאנו משם.
"אוו טנקיו ורי מאטצ'!” הודתי לסלבדור דאלי כשהוא נתן לי את הסוכריה הענ-קית.
אני והארי תפסנו מונית ונכנסנו מהר.
"תעזור לי לפתוח את המפלצת הזו!” צחקתי
הוא חייך וקרע את העטיפה. חח יוצא ככה ששנינו מלקלקים סוכריה יותר גדולה מהראשים שלנו ביחד. במונית.
"אתה יודע? שמתי לב לזה שהלשון שלך נורא אוהבת את שלי!” רמזתי לו
"כן.. היא מתוקה..” הוא צחק