המירוץ למיליון (הגרסא שלי ושל הארי) פרק 24

"משימת מחסום. אני עושה" הארי קרא
"טוב. יאללה כנס ל.. דבר הזה של הדלתות" צחקתי
"הארי תתחיל לרוץ" קראתי לו והתחלתי לסובב את הדבר הזה
~~~מאחורי הקלעים ראיון אישי~~~
"פתאום, נתפסה לי הרגל בדבר הזה שמסתובב והתחלתי לצרוח" הארי שחזר ונתן לי מבט מאשים
"מה אתה רוצה? אתה לא זזת מספיק מהר" אמרתי לו ומשכתי בכתפיי באדישות
"החלפתי בגדים!!”
"אבל לא עשית את זה מספיק מהר!!”
"כי.. זה הסתובב!! ואני הייתי צריך להחליף בגדים!!”
"אז למה לא עשית את זה יותר מהר?”
"אתם הולכים לחתוך את השיחה המעניינת הזו נכון?” הארי שאל את המראיינת
~~~חזרה למירוץ~~~
"הא!! סופר H!!!” הארי קרא ויצא החוצה
"לא. זה סופר אידיוט" גיחכתי
"שתקי ועלי עלי" הוא אמר ואני צחקתי וקפצתי עליו וכרכתי את הרגליים שלי סביבו.
"מוכנה?” הוא שאל אותי
"אממ… כן" עניתי לו
~~~מאחורי הלקעים ראיון אישי~~~
"הבהמה הזו, הרימה אותי, והתחילה לרוץ איתי לאורך כל הרחוב!!” הפה שלי נפער מחדש
"חה. אני הבהמה שהיא מדברת עליו"
"דייייייייי באמת!?”
"ממ כן. נראלי?”
"סופר אידיוט. כמו שאמרתי" גיחכתי מחדש
"לא נכון!! אני יכול להיות סופר רציני!!” הוא אמר ומחק את החיוך שלו מהפנים
"בטח.”
"רוצה להתערב?” הוא העמיק את קולו
"ממ כן" ניסיתי לחקות את קולו
"אל תעשי את זה בחיים זה היה מטריד ביותר" הוא לחש לי מחייך
"אתה לא רציני, והגיע הזמן שמישהו יצליח להטריד אותך!! אני לא מאמינה שהצלחתי!!”
"גם את לא רצינית עכשיו" הוא החזיר לי
"תפסיק להיות אידיוט" לחשתי לו בחזרה ונשכתי לו בעדינות את האוזן (חח כי בדיוק לחשנו אחד לשני)
"אבל.. אני האידיוט שלך" הוא דיבר בקול הרגיל שלו
"הא! ניצחתי!! אני יותר רצינית ממך!”
"דאמט"
~~~חזרה למירוץ~~~
"האריייי מיזו?” שאלתי אותו כשראיתי מישהי בשמלה מגוכחת ומתנהגת "דרמטי" מדי.
"היייי צריכה שיצילו אותך?” הארי עצר לידה והוריד אותי
"כן!” היא חייכה אליו חיוך מפחיד וקפצה עליו
"יש!” הוא קרא והעיף את המכונית המוזרה שהוא החזיק ופנה להוריד אותה ממנו בעדינות.
"אפשר את הרמז?” הוא שאל אותה
~~~במונית~~~
"נוסעים לסטרסטופה" הארי אמר לי
~~~אחרי המונית חחחחחחחחחחחחח~~~
"משימת מחסום. אני עושה" הארי אמר שוב
"לא! אתה לא יכול! פאק. זה אומר שאני עושה… לאאאאאא"
"שתקי. את תעברי את זה" הוא מחץ אותי בחיבוק ונכנסנו למעלית
"הארי אם אני אמות-”
"את לא תמותי. ואם את תמותי אז אני אתאבד אוקי?” הארי צחק
"לא"
"אז מה את רוצה?”
"לא יודעת!! אני מפחדת אוקי??”
"אבל.. זה בטוח ו.. גמאני עשיתי את זה פעם!!” (הוא רציני עשה פעם באנגי ישלי סרטון של זה איפשהוא חח)
"בטוח?”
"כן!” הוא חייך אלי והצמיד אותי אליו
"אני אפצה אותך היום בלילה" הוא לחש לי ובדיוק שהוא עמד לנשק אותי הזזתי אותו ממני
"חמודי, לא קורה היום שומדבר!! עשינו את זה מהתערבות"
"לא נכון. את רצית. אני אמרתי לך שאת לא חייבת ואת אמרת ש-”
"בקיצור, אנחנו צריכים לישון ט-ו-ב היום בלילה כדי שנהיה מרוכזים מחר.” סיכמתי איתו ורק אז נתתי לו להניח את השפתיים שלו על שלי.
"הגענו" הארי הפסיק את הנשיקה והיינו צריכים לצאת מהמעלית
"את תצליחי אל תדאגי" הארי עודד אותי וקשרו אותי
"אמא הארי!!”
"תרגעי!!!” הארי צחק
"אופפפ פשוט.. אמא. תחכה לי למטה?"
"ברור" הוא נישק אותי פעם אחרונה ונפרדנו.
~~~מאחורי הקלעים ראיון אישי~~~
"עשיתי את זה רק בשבילך!!” התחלתי לעשות להארי רגשות אשם
"אני גאה בך" הוא צחק וחיבק אותי
"זה נראלי הדבר הכי מפחיד שעשיתי בחיים!!” ניסיתי להמשיך לעשות לו רגשות אשם
"אם את מנסה לעשות לי רגשות אשם זה לא יצליח לך.” הוא שוב דיבר בטון רציני
"הארי אתה יודע שאם אני רק אגע בך אתה תצטמרר לי בידיים" צחקתי עליו
"לא נכון ילדה" הוא רק העמיק את הקול שלו
"סופר אידיוט" צחקתי ונשכתי לו את הכתף
"אח! שובבה!” הארי קרא והתחלתי להתפוצץ מצחוק
"שובבה?!” (אני מדמיינת אותו אומר את זה בקול עמוק חחחח) לא נרגעת מהצחוק שלי
~~~חזרה למירוץ~~~
"עאאעאעאעאעאעאעאעאעעאאעאע" התחלתי לצרוח כשקפצתי. אינלי מושג איך עשיתי את זה בסוף
"אמברררררר" שמעתי את הארי צורח ומנופף לי
~~~במונית~~~
"למה את תמיד עושה את כל המשימות האלו?” הארי אמר לי מבואס
"אתה חושב שאני רוצה??” צחקתי עליו
"אל תגידי שלא היה לך כיף בהם"
"לא היה לי כיף בהם!”
"את שקרנית"
"לא אני לא!! זה משימות "למות"” חיקיתי את התאומות והתחלנו לצחוק
"זה זה?” הארי שאל אותי והציץ דרך החלון של מונית
"נראלי.. כן! אני רואה את השטיח!! יאאאאאא בוא נצאאא!” קראתי בהתלהבות
הוצאנו את התיקים שלנו ורצנו מהמונית
חלפנו בדרך ליד התאומות שנתקעו עם עצור
"יאאאאא שמו לכן עצור???” שאלתי אותן בהתגרות
"נחשי" ג'ולי ענתה לי בכעס
"מסתבר שעוד אנשים לא סובלים אתכן פה!!! יאאא איזה קטעעע" חיקיתי את הקול הנוראי שלהן
"בואי נלך מפה כבר את מבזבזת זמן" הארי לחש לי מנסה להסתיר את צחוקו
חייכתי אליו ונעמדנו על השטיח.
"למה אנחנו מחכים?” לחשתי להארי
"אינלי מושג"
"יא, הארי תראה איזו לימוזינה יפה!” קראתי שראיתי לימוזינה שחורה וגדולה מתקרבת לעברנו
"זה לא רון שחר?” הארי פתאום קרא
"איפה??” עליתי לו על הכתף מנסה לראות למעלה
"לא למעלה! בלימוזינה"
"אם זה באמת הוא אני הולכת ל-”
"שלום" מרלין מונרו (?) יצאה מהלימוזינה
"היי" אמרתי מופתעת הארי צחק והכניס אותי ללימוזינה
"היי רון שחר" הארי חייך אליו והעביר את המבט שלו אלי
"מה אתה מחייך כמו דביל?” שאלתי אותו
"כי יש לך משהו להגיד לרון שחר" הוא הזכיר לי
"אה נכון!” קראתי
"מה יש לך להגיד לי?” רון חייך אלי
"אתה ממש חצוף! אנחנו מחכים בשמש, ואתה מסתובב לך פה בלימוזינה המאוד נוחה הזו, אגב, ו-”
"מצטער" הוא צחק ואני סתמתי
"מה שרציתי לשמוע" חייכתי מרוצה
"אמבר והארי, הארי ואמבר..”
"נונונונונו??”
"הגעתם במקום הראשון!!”
"יאייייייייי בוא נלך לישון!!” קראתי מאושרת עם חצי רגל כבר מחוץ ללימוזינה
"רגע!” רון שחר קרא ואני קפאתי
"זוהי נקודת סיום ללא הפסקה"
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא"
"הנה הרמז הבא שלכם, אתם מוזנקים מכאן ישירות ליעד הבא שלכם, צאו לדרך" הוא אמר מהר
~~~מאחורי הלקעים, ראיון אישי~~~
"אני רציתי לחנוק אותו!!” צווחתי בכעס
"בגלל שלא נחת?”
"לא רק בגלל זה!! בגלל שהייתה הזדמנות שהתאומות יעופו!!!” צווחתי בתסכול
"אה" הארי התחיל לצחוק
"ובקיצור, אנחנו מוזנקים עכשיו לתחנת המוניות וגאס, ווסטרן" נאנחתי בעייפות והארי חיבק אותי