המירוץ לאהבה או למיליון? פרק 16

פרק 16
עבר השבוע , היינו ביחד אני וזאיין , אף אחד לא ידע.
היינו במדינה אחרת.
הבוקר הגיע , התעוררתי מזוג שפתיים לחות שנישקו את השפתיים היבשות שלי . הריח היה מוכר.
"בוקר טוב " שמעתי את קולו של זאיין. "בוקר טווב " אמרתי ונישקתי אותו. "איזו דרך מושלמת להתחיל את היום " אמרתי. "אני גם רוצה להתחיל ככה מחר את היום " הוא אמר. "חחח , אני אשים שעון מעורר כדי שאני אקום מוקדם ויוכל לנשק אותך " אמרתי לו. "חחח" הוא צחק וחייך.
עברנו את המשימות והגענו למשימה אחת.
המשימה שלנו הפעם הייתה להגיע לאיזה מקום.
התחלנו לנסוע , זאיין נהג וביחד כיונו.
היה חשוך כבר.
נסענו במשך שעה ולא הגענו לשום מקום.
"אין לי מושג איפה זה " זאיין אמר. "בוא נשאל מישהו " עניתי. עצרנו ושאלנו מישהי היא אמרה שאין לה מושג.
המשכנו לנסוע ואז המכונית התחילה להיתקע , עצרנו בשוליים באמצע שום מקום שאיזה מכונית אחת עוברת שם פעם בעשר דק' , "לעזאזל " הוא אמר בשקט ונתן מכה קטנה על ההגה. "זאיין הכל יהיה בסדר " אמרתי לו ורציתי לנשק אותו אבל לא יכולתי בגלל הצלם המעצבן הזה.
"טוב בואי נצא נראה מה התקלה " הוא אמר ויצא מהמכונית. הוא הרים את המכסה מנוע אבל לא היה לנו מושג מה קורה שם.
ניסנו לעצור מכונית שתעזור לנו אבל כלום , אף אחד לא עצר.
התקדמתי לכיון הכביש עמדתי שם מחכה שמכונית תעבר ונוכל לעצור אותה.
פתאום ראיתי אורות קטנים מתקרבים אליי במהירות , לא יכולתי לזוז , לא ידעתי מה לעשות.
שמעתי את זאיין צועק תוך כדי שהוא רץ אליי "קים זוזי , תתרחקי " הכל קרה בשניות , הדבר האחרון ששמעתי היה את זאיין צועק קים , פתאום הרגשתי כאב בראש.

נקודת מבט של זאיין.

עבר השבוע , היינו ביחד אני וקים , אף אחד לא ידע , גם ליאם נייל הארי ולואי.
היינו במדינה אחרת.
קמתי בבוקר , קים עוד ישנה . בזמן האחרון התחלתי לקום ראשון כל הזמן.
החלטתי להעיר אותה , היה לי משעמם וגם היינו צריכים להתחיל להתארגן ליציאה.
היא הייתה מושלמת גם שהיא ישנה , התקרבתי אלייה ונישקתי אותה. השפתיים שלה היו יבשות משינה. ראיתי שהיא מתעוררת ואמרתי לה: "בוקר טוב " . "בוקר טווב " היא אמרה ונישקה אותי. "איזו דרך מושלמת להתחיל את היום " היא המשיכה. "אני גם רוצה להתחיל ככה מחר את היום " אמרתי. "חחח , אני אשים שעון מעורר כדי שאני אקום מוקדם ויוכל לנשק אותך " היא אמרה. "חחח" צחקתי וחייכתי. הייתי הכי מאושר בעולם , אני פה במירוץ למיליון עם הבחורה הכי מדהימה בעולם.
עברנו את המשימות והגענו למשימה אחת.
המשימה שלנו הפעם הייתה להגיע לאיזה מקום.
התחלנו לנסוע , אני נהגתי וכיוונו ביחד.
היה חשוך כבר.
"אין לי מושג איפה זה " אמרתי אחרי שנסענו במשך שעה שלמה. "בוא נשאל מישהו " היא ענתה. עצרנו ושאלנו מישהי היא אמרה שאין לה מושג.
המשכנו לנסוע ואז המכונית התחילה להיתקע , עצרנו בשוליים באמצע שום מקום שאיזה מכונית אחת עוברת שם פעם בעשר דק' , "לעזאזל " אמרתי בשקט ונתתי מכה קטנה על ההגה , הכל היה מושלם חוץ מהמשימה המעצבנת הזו והרכב שנתקע לנו. "זאיין הכל יהיה בסדר " היא אמרה מנסה לעודד אותי , מה שהיה הכי יכול לעודד אותי זה השפתיים שלה עכשיו , אבל לא יכולנו בגלל הצלם.
"טוב בואי נצא נראה מה התקלה " אמרתי ויצאתי מהמכונית. הרמתי את המכסה מנוע אבל לא הבנתי מה הולך שם.
ניסנו לעצור מכונית שתעזור לנו אבל כלום , אף אחד לא עצר.
קים התקדמה לכיון הכביש , אני לא יודע מה עבר לה בראש שהיא עשתה את זה.

פתאום ראיתי אורות קטנים מתקרבים אלייה במהירות , הלב שלי נפל , היא לא זזה מהמקום שלה.
התחלתי לרוץ אלייה תוך כדי שאני צועק "קים זוזי , תתרחקי " הכל קרה בשניות , לא הספקתי להגיע והיא הייתה כבר שרועה על הכביש ללא הכרה.
הרגשתי שאני מת שכל החיים שלי הלכו , המשכתי לרוץ אלייה עד שהגעתי אליה. בעל הרכב שפגע בה עצר ורץ לעברי. "תזמין אמבולנס " צעקתי לעברו. צוות התכנית שהיה שם ניסה לעזור אבל לא הצליח. הרמתי אותה מהכביש והכנסתי אותה לתוך המכונית , היא לא הגיבה , היא לא זזה. הרגשתי פחד שאיבדתי את הדבר שעושה אותי מאושר , את הדבר שאני אוהב. הצוות ניסה להרגיע אותי אבל לא הצליח , לא הקשבתי להם בכלל הייתי מהורהר במחשבות שלי.
האמבולנס הגיע , אפילו לא בכיתי , לא יכולתי הייתי בשוק והמום מידי. העלו אותה לאמבולנס החזקתי לה את היד כל הזמן ,הייתי קרוב אלייה .
הגענו לבית חולים והכניסו אותה לאיזה חדר , ניסיתי להיכנס אבל הם לא נתנו לי.
בעל הרכב שפגע בה נתן לי מים , שתיתי ונרגעתי. היינו שם במשך כמה שעות ובעל הרכב הביא לי את הפרטים שלו ואני את שלי. "אני מצטער אני לא ראיתי אותה " הוא אמר מבוהל. "זו לא אשמתך היא זו שקפצה לכביש " אמרתי. "אני פה בשבילך אם תרצה משהו " הוא אמר. "תודה " אמרתי.
הוא היה איש טוב , לא מאלה שפוגעים ובורחים.
הרופא הגיע. "מי פה קרוב של קים ? " הוא שאל. מבלי להסס צעקתי "אני " .
"יש לה מזל , היא נפגעה קל בראש " הוא אמר. " מתי היא תתעורר ? " שאלתי. "היא תתעורר בשעות הקרובות " הוא אמר. נפלה לי אבן מהלב. התקשרתי אל ההורים שלה והסברתי להם מה קרה. אמא שלה אמרה שהם לוקחים טיסה ובאים , אמרתי להם שהם לא צריכים כי היא תשתחרר בימים הקרובים אבל הם רצו לבוא אלייה , זה היה בסדר מבחינתי הם הקרובים שלה.
נכנסתי לחדר שלה וחיכיתי , ישבתי ליד המיטה שלה והחזקתי לה את היד . בכל דקה שעברה הייתה בי אמונה שעכשיו היא תתעורר.

נקודת מבט של קים.
פתחתי את העיניים , הכל היה מטושטש . שמעתי קול בכי קל. סובבתי את הראש וראיתי את זאיין. "זאיין" אמרתי בקול חלש. לקח לו כמה שניות להגיב. "קים , התעוררת אני לא מאמין " הוא אמר בשמחה. "איפה אני ? מה קרה לי ? " שאלתי. נזכרתי באורות הקטנים בקול של זאיין שצעק לי להתרחק ומהכאב בראש.
"את הלכת לכביש ופגעה בך מכונית " הוא אמר והמשיך להסביר לי מה קרה עם האמבולנס ובעל הרכב . "את מרגישה טוב ? את רוצה משהו ?" הוא אמר. "אני מרגישה טוב , אין לי כוח אבל " אמרתי. "אני פה בשבילך " הוא אמר ונישק אותי. "אני אוהבת אותך " אמרתי. "אני אוהב אותך " הוא אמר ושוב התנשקנו.
" מה עם ההורים שלי ? " שאלתי אחרי שנזכרתי שהם לא יודעים. "הודענו להם , הם בדרך " הוא אמר. "יופי " אמרתי בקול חלש .
פתאום הרגשתי כאב קל בראש , החזקתי את הראש. "כואב לך ? " זאיין שאל. "כאב קל " אמרתי.
"יש מצב לשוקו חם ? " שאלתי. "ברור " הוא ענה נתן לי נשיקה ויצא מהחדר.
אחרי כמה דק' נכנס הרופא. "שמענו שהתעוררת " הוא אמר. "כן " אמרתי וחייכתי. הוא בדק אותי שהוא סיים שאלתי "כמה זמן אני אהיה פה ? " . "כמה ימים " הוא ענה. אחרי 10 דק' זאיין חזר עם שוקו חם ומאפים. "למדהימה שלי " הוא אמר. "תודה " אמרתי וחייכתי אליו. "הודעתי להורים שלך שאת ערה , הם יגיעו מחר רק " הוא אמר. "מעולה " אמרתי. "עדיין כואב לך ? " הוא שאל. "לא " אמרתי וחייכתי. המשכנו לשתות לאכול ולדבר. "מה עם המירוץ ? " שאלתי. "את לא יכולה להשתתף בו " הוא אמר. " אני כן משתתפת , אני חוזרת למירוץ ואם אתה לא רוצה תפרוש אני יעשה את זה לבד " המשכתי.
"אני לא אעזוב אותך בחיים , אני אמשיך איתך במירוץ למרות שההחלטה הזו שגויה " הוא אמר ונישק אותי.
נקודת מבט של זאיין.
דמעות קלות התחילו לרדת למטה. אחרי כמה דק' שמעתי קול חלש אומר "זאיין " . חשבתי שאני הוזה , סובבתי את הראש זו הייתה קים היא התעוררה הרגשתי הקלה.
"קים , התעוררת אני לא מאמין " אמרתי בשמחה. "איפה אני ? מה קרה לי ? " היא שאלה.
"את הלכת לכביש ופגעה בך מכונית " אמרתי והמשתי לספר לה מה קרה עם האמבולנס ובעל הרכב . "את מרגישה טוב ? את רוצה משהו ?" שאלתי אותה. "אני מרגישה טוב , אין לי כוח אבל " היא אמרה. "אני פה בשבילך " אמרתי ונישקתי אותה. "אני אוהבת אותך " היא אמרה. "אני אוהב אותך " אמרתי ושוב התנשקנו.
" מה עם ההורים שלי ? " היא שאלה ברול חלש אבל מודאג. "הודענו להם , הם בדרך " אמרתי. "יופי " היא אמרה .
אחרי כמה דק' היא התחילה להחזיק את הראש שלה. "כואב לך ? " שאלתי וראיתי שהיא סובלת. "כאב קל " היא ענתה.
"יש מצב לשוקו חם ? " היא שאלה. "ברור " אמרתי נתתי לה נשיקה מהחדר ויצאתי לקנות.
בדרך ראיתי את הרופא והודעתי לו שקים התעוררה הוא אמר שהוא ילך לבדוק אותה.
שהייתי בחנות התקשרתי להורים של קים והודעתי להם שהיא התעוררה הם הודיעו לי שהם יגיעו מחר בגלל הטיסות.
אחרי זמן קצר חזרתי לחדר עם שוקו חם ומאפים שקניתי. "למדהימה שלי " אמרתי. "תודה " היא אמרה וחייכה. "הודעתי להורים שלך שאת ערה , הם יגיעו מחר רק " אמרתי לה. "מעולה " היא השיבה. "עדיין כואב לך ? " שאלתי. "לא " היא אמרה וחייכה. המשכנו לשתות לאכול ולדבר. "מה עם המירוץ ? " היא שאלה. "את לא יכולה להשתתף בו " אמרתי. " אני כן משתתפת , אני חוזרת למירוץ ואם אתה לא רוצה תפרוש אני יעשה את זה לבד " היא אמרה.
"אני לא אעזוב אותך בחיים , אני אמשיך איתך במירוץ למרות שההחלטה הזו שגויה " אמרתי ונישקתי אותה. היא הייתה כ"כ מדהימה , היא אף פעם לא מוותרת.